בעוקבי אחרי הדמויות והצללים החולפים על פני, ראשי מתחיל להסתחרר. אני מיטיב את עדשת המצלמה לעיני ומתמקד באישה בלונדינית כחולת עיניים. בתחשיב קל מדובר בסיבוב אחד סביב האולם מדי 45 שניות, כך שהגברת כבר הספיקה לחלוף בסך כמאה וחמישים פעם עד שאני מצליח למקד את העדשה על פניה וללחוץ. עוד דקה והיא צונחת לידי באפיסת כוחות מאושרת. לידה בעלה שהחום והמאמץ האדימו את עורו ונדמה שעוד שניה יפרוץ מעין מים מעיניו. אלו הם צ. וי. מ׳וודלנד הילס׳ בעמק יזרעאל המגיעים הנה עם מולטיפל ויזה מזה 29 שנים. כאן הם הכירו וכאן נולדו להם הילדים (לדעתי השמות שלהם: רקדן, מעגל וחולל). יוסי טוען שריקודי עם בשבילו זה כמו לצחצח שיניים, בלי זה אין לו אוויר לנשימה.״כשיש לנו הזמנה לחתונה או בר מצווה שנופלת ביום ריקודים אנחנו מוותרים על… ההזמנה״.
מוסיפה צ., הידועה בציפורני החתול שלה: ״אנחנו כאן כמו משפחה. אם צריך לחגוג איזה חג ביחד אני מעדיפה את החבורה הזאת. המפגש איתם נותן לנו את כל מה שהנפש החברתית שלנו כמהה לו. יש כאן זוגות שהכירו בריקודים, יש כאן המון הווי וגם חוויות משותפות אחרי הריקודים. אתה רואה הרבה אירועים משפחתיים משותפים בימי שישי וחגים, יוצאים לטיולים ביחד ובכלל אנחנו משפחה גדולה ומאושרת״.
״לזקנים לא איכפת שיש צעירה יפה״
אט אט ניגשים אלי כול המחייכים והמחייכות, כמו איזה כת מרוממת ומאושרת, אופפים אותי במעין חמימות סוציאלית. ההייתי או חלמתי חלום? אין זאת כי אם נשאבתי אל חללית האושר הניצחי,: כולם עליזים ומלאי נפש ענוגה ורווית אושר. הם מבקשים בנעימות עדינה וחביבה לצרף אותי אל קהילתם המאושרת, וכראיה עלו ובאו אלי נציגי קהילת המחוללים המאושרים והפקידו אצלי את רחשי ליבם והגיגיהם בספינת האהבה המחוללת הזאת:
מירי, מנהלת במת״י, יחד עם בתה ליאור חייקין היפה והמוכשרת שמלמדת ריקודי עם מזה זמן ואף ניהלה את המרכז לפני שגיא עזרן. אין כמוה לשמחת חיים וגם רוקדת ב״קשת חיים״. תרצה, שצמתה יורדת לשיפולי הגב ומגיעה מסטודיו סיטי, א׳. ו -ד׳. מגיעים מהעיר, זוג נפלא וחביב במיוחד שתמך בי לאורך כול הדרך החתחתים במשעולי המחול הישראלי.
מהמעגל הפנימי מחוללים לעברי זוג קוסמים, ורד ויואב המנסים לפתות אותי להצטרף למרתון הריקודים במאליבו. ״הריקודים נמשכים שלושה ימים, יום ולילה, רוקדים עד שנופלים, מי שנשאר מטאטא את האולם בסוף״. יש לי תחושה שהם המנצחים הקבועים, י. הוא נגר צמרת בוואלי והם ההורים היחידים המביאים את ילדיהם הצ׳מפיונים לריקודים מדי פעם.
בסיבוב הבא נוחתים לידי א׳. ב׳. ובעלה ש׳. זו לו הפעם השניה על הרחבה,אך למרבית ההפתעה הוא מפזז כמו גדול ויודע חולל להפליא. הסיפור שלו הוא, שהיה מרקד ומרקד עשרים שנה ואז מסיבות שידועות רק לו עשה הפסקה מתודית של עשר שנים וחזר לבמה לפני שבועיים, א׳. מאוד גאה בתכשיט שלה שכן סופסוף יש לה רקדן שיחולל איתה.
ועוד זוג מענין הוא (למרות שזה זוג מקצועי, שאין בינהם דבר לאחר שעות הריקוד), ו׳, שבאזרחי היא מפעילה תרבותית בבתי אבות בתי כנסת וגם עוזרת לסבתות וכאן אוחז בה נחושות ח׳.ד׳. הידוע בשם החיבה ״סוזי״ צמתו ירדה ירוד מן הכתף, אבל אותה צמה הלכה איתו לאורך כל הדרך.
א׳. נ׳. הנאה מווסט הילס, רוקדת עשרים שנה ומחשמלת, משאירה בבית בעל ושלושה ילדים, מנהלת עסק לחומרי חשמל, ושולחת להם את השיר ״חשמל זורם בתוך עורקינו״. ש׳. כ׳. – צעירה,חתיכה רוקדת באופן נועז ואומרת לי בגאווה לא מוסתרת ש״לזקנים לא איכפת שיש צעירה יפה בחבורה״. היא מבקשת לשדר את השיר ״סבאל׳ה בוא ללונה פארק״ ,לכל המבוגרים שמנגבים את הריר מהשפתיים.
ר׳. ט׳. מקיבוץ עברון מגיעה פעמיים בשבוע מאורנג׳ קאונטי לחוג בעיר. היא לא מגלה את גילה, אבל קשה לנחש כי היא רוקדת מגיל שש. מצטרפים אליה בהתגודדות ספונטנית עןד חמישה עשר איש, כשמונה זוגות שמגיעים איתה בהסעה מאורגנת של טיולית ממחוז התפוז.