הגעתי איפוא למסקנה, כי בעת מותה של המנוחה היא הייתה שותפה יחד עם המשיב בבית, ועל-כן זכאי המערער להצהרה אותה ביקש״. (הדגשה של מחברת המאמר).
התוצאה: ילדיה של המנוחה נוגסים ברכושו של בן זוגה לאחר מות אמם, וזאת על יסוד הלכת השיתוף, ובניגוד לרצונו של בן הזוג.
כיצד ניתן היה למנוע תוצאה זו? על ידי עריכת הסכם חיים משותפים אשר היה משקף את רצונו של בן הזוג שנותר בחיים, ושומר על רכושו. חשוב לציין, כי בפסק דין זה הדעות היו חלוקות בין השופטים, שכן זו הייתה הפעם הראשונה בה הורחבה הלכת השיתוף גם לידועים בציבור. במרוצת השנים הלכה הזו השתרשה בפסיקה, וכיום אין עוררין על כך.
***הערה: אין לראות בתוכן המאמר יעוץ משפטי או תחליף לייצוג ספציפי ע״י עורך דין לכל מקרה לגופו.
עורכת- דין אסתר כהן צרויה , LLB היא בוגרת אוניברסיטת תל אביב ומומחית בדיני ירושה ומקרקעין בישראל. היא בעלת ניסיון רב בייצוג תושבי חוץ בישראל בתחומים הנ״ל. טלפון: 972-367-01026 +; נייד:972-522-242349 דוא״ל: esther@zeruyalaw.com mailאו באתר:www.zeruyalaw.com
