סיפור חייה של טניה עדן-לוי יכול לשמש כתסריט לעלילה הוליוודית – עכשיו היא בעיר המלאכים עם הבעל וחלומות על קריירת משחק – ותפקיד ראשי בהצגה "קח את אבא שלך ולך לעזאזל" של התיאטרון הקהילתי הישראלי של לוס אנג'לס – חשיפה נאה
מאת: טלי ספיר קסטלמן // צילומים: ארז גור-אש
את טניה עדן-לוי ראיתי לראשונה כאשר הוזמנתי לצפות בארץ בהצגת הקומדיה ״נשים מדברות נשים״ שכתבה וביימה דורית פלד הרפז.
גם מהשורות אחרונות באולם אי אפשר היה להתעלם מהיופי שלה, מעיניה הירוקות שהאירו כפרוז׳קטורים את האולם כולו ומהכישרון האדיר שלה, אם לא לומר, נדיר.
היא מהלכת על הבמה ושוחה בה כאילו היתה בבית, במקום הכי טבעי לצעוד בו, מהלכת בתפקיד מצד לצד על הבמה ולא הצלחתי להסיר את עיניי ממנה.
ההצגה, שבמרכזה עומדות נשים ודרכי התמודדותן עם קשיי היומיום בעולם המודרני, הפכה בגרסתה הקודמת למעין קאלט נשי, ועלתה לא פחות מ-800 פעמים ברחבי הארץ והיא מספרת את סיפורן של ארבע נשים שהגיעו לטיפול פסיכולוגי בעקבות משבר ששינה את חייהן.
טניה משחקת בהצגה בתפקיד ראשי, ואם נדמה היה שזה תפקיד חייה הרי שבשנות חייה הקצרים כבר כבשה לא רק את הבמה, כי אם גם את מסך הטלוויזיה וידה עוד נטויה.
נפרדת מאמא
כשנה וחצי מאז שראיתי אותה על הבמה בהבימה, אני פוגשת את טניה כאן אצלנו באל-איי לשיחה אישית, כמעט אינטימית, בין החזרות להצגה ״קח את אבא שלך ולך לעזאזל״. את ההצגה כתב רמי ורד והיא תעלה על בימות לוס אנג'לס בסוף חודש ינואר.
לטניה היפיפייה יש עיניים ירוקות ששואבות אותי פנימה, וטון דיבור נעים, הנוכחות שלה משרה שלווה וסיפור חייה האישי מצדיק תסריט בפני עצמו.
קשה להתעלם מהמראה החיצוני שלה, מה שהביא אותה להשתתף בתחרות יופי בעבר, אבל בעשור האחרון מרכז חייה זו הבמה, הטלוויזיה והמשחק על כל גווניו.
השחקנית-דוגמנית הישראלית נולדה בעיר קטנה בשם אודצ'ני (בתרגום חופשי מרוסית "מוצלח" – הצלחה) שברוסיה, באיזור סיביר, לאבא יהודי ואמא שאינה יהודייה.
כאשר היתה בת שנתיים התגרשו הוריה ואביה עבר לאוקראינה. את חייה חילקה טניה הקטנה בין אמה לאביה.
לקראת גיל 7 אביה טס לארץ לתכנן את עליית המשפחה ארצה וטניה נישארה עם סבה וסבתה עד אשר הגיע האות מאביה שארץ ישראל מחכה להם.
את הפרידה מאמא, טניה לא זוכרת ואולי היא מדחיקה, ״הייתי בסך הכל בת 7, חשבתי שאמא תגיע בעקבותנו לישראל וכל כך התרגשתי לקראת הפגישה עם אבא שלי שגם אותו לא ראיתי מספר חודשים״, היא מספרת. ״כאשר הגענו ארצה התמקמנו בעיר אריאל שבשומרון וגרתי עם סבא, סבתא ואבא שלי".
ההתאקלמות בארץ לא הייתה פשוטה וטניה התמודדה עם קשיי הקליטה והשפה וכמו כן נאלצה להתמודד עם המרחק מאמא. ״אמא נישארה ברוסיה ולמרות המרחק הפיזי שמרנו על קשר הדוק״.
אמה שנשארה ברוסיה לא זכתה מעולם להגיע ארצה אך הקשר עם טניה הלך והתחזק. ״כנערה טסתי עם אבא לבקר את אמא, אך אחרי הצבא ביקרתי אותה בקביעות והקשר הפך מעבר לקשר של אמא ובת לקשר של חברות עמוקה, היא היתה החברה הקרובה לי ביותר״, מספרת טניה בעיניים בורקות ומוסיפה בלחש
״היא נפטרה בשנת 2012, איבדתי לא רק את אמא שלי, איבדתי את החברה הכי טובה שלי״.
אוהבת את הבמה
מגיל קטן אהבה טניה את הבמה. ״בגיל 8 התחלתי לרקוד בחוג תנועה ומחול, ומהר מאוד התקבלתי לנבחרת התעמלות האומנותית״ היא מספרת. ״הייתי מתעמלת אומנותית במשך עשור, במהלך השנים השתתפתי בעשרות תחרויות, וזכיתי במאות מדליות וגביעים על הישגי״, היא מספרת בגאווה.
מגיל 9 היא למדה פיתוח קול ואף השתתפה בתחרויות שירה. בגיל 16 הצטרפה לחוג אומנויות הבמה, ולאחר חודשים של הכנות, טסה עם הקבוצה לסיבוב הופעות ברחבי ארה"ב.
בצבא, למרות שהיה לה לטניה, בזכות הכישרון, כרטיס כניסה ללהקה צבאית, היא בחרה לתרום למדינה בשירות משמעותי ושירתה בפיקוד העורף כמדריכת אוכלוסייה לשעת חירום. במסגרת התפקיד היא הדריכה ילדים על מצבי חירום השונים, והעבירה חלק נכבד מהשירות בשדרות ובעוטף עזה.
לשאלתי אם היתה זו תקופה מלחיצה, מספרת טניה כי חוותה נפילת קאסם במרחק של מטרים ספורים ממנה. זה מאוד מלחיץ, אבל אצלי זה היה לתקופה, תחשבי על אותם אזרחים שזוהי שגרת חייהם״ היא אומרת, ומוסיפה: ״תחשבי על ילדים שחיים בין נפילות של קאסמים כעיניין של שיגרה, והם חיים יום יום בין המקלטים לממ״דים. במסגרת התפקיד הדרכנו את האוכלוסיה, אם כי להם יש את הניסיון הטוב ביותר״. בהמשך שירותה הצבאי, קודמה טניה לתפקיד פיקודי, והייתה מפקדת בקורס מדריכי אוכלוסיה במשך שני מחזורים".
במהלך שירותה הצבאי, עברה טניה הליך גיור והפכה ליהודייה כשרה. לשאלתי אם נושא היהדות הפריע או שינה משהו בחייה , אומרת טניה כי מגיל קטן היא ראתה את סבתא מדליקה נרות שבת, והתלוותה אליה לבית הכנסת וזה הרגיש בסדר אבל לא שלם ״רציתי להרגיש שלמה ולכן היה לי חשוב לעשות את התהליך״.
החיידק חזר
לאחר השחרור משירות צבאי, חיידק הבמה התעורר בטניה שוב והיא החליטה ללמוד משחק באופן מקצועי. היא החלה את לימודיה במכינה בניסן נתיב בת"א, לאחר מכן המשיכה לבית הספר "תגליות" שם למדה אצל אמיר וולף, ריקי בליך, ואצל מורים נוספים המובילים בתחום המשחק, ומשם המשיכה את לימודיה ב"אקדמיה לאמנויות המופע" של פרופ' אברהם עוז.
בין המורים שלה, היא זורקת באוויר שמות של שחקנים ומורים למשחק ששמם הולך לפניהם כמו שרון אלכסנדר, עינת ויצמן, דורית פלד הרפז, עמית גזית, שלום שמואלוב, גור קורן ועוד…
במהלך לימודיה השתתפה במספר הצגות, ביניהן ההצגה טוב", "השמלה", "מדלן", "הסוחר מונציה" של שייקספיר בבימויו של פרופ' אברהם עוז, וההצגה "נשים מדברות נשים" של דורית פלד הרפז ובבימויה.
״הכל מיקרי בחיים וכלום לא קורה במיקרה״ אומרת טניה, אשר לגמרי במקרה הגיעה לשחק בהצגה "נשים מדברות נשים". ״הייתי סטודנטית שנה ב' בלבד, ולמרות שהאודישנים להצגה היו פתוחים רק לשנה ג', התקבלתי להצגה ואף קיבלתי את התפקיד הראשי״. ההצגה הייתה הצלחה מסחררת, ועלתה על במות בארץ מהצפון הרחוק ועד לדרום החם, כשבדרך היא לא פסחה על התיאטרון הלאומי "הבימה" בתל אביב.
ואם טניה ניראית לכם מוכרת, כניראה שראיתם אותה בסדרה "אחת אפס אפס" של ערוץ 10, בסדרה "קופה ראשית" של ערוץ חינוכית, לצידה של קרן מור, ובסדרה המלכות" של הוט, לצידו של מיכאל אלוני. כמו כן היא השתתפה בסדרת טלוויזיה ברוסית בשם "רומן בחופשה" לצידה של לוסי דובינצ'יק, הסדרה שודרה בערוץ 9 הרוסי בארץ ובערוץ OTK שברוסיה.
בנוסף, השתתפה במספר סרטוני רשת, כגון: "איך להשיג נשיקה בסילבסטר", קמפיין הסוחרים, ומותג הקוסמטיקה מאליס".
מאז שהגיעה לעיר המלאכים, מלבד לימודי משחק, הספיקה טניה להשתתף בפרסומת של אפליקציית Avartii" הישראלית, ולהתקבל להצגה "קח את אבא שלך ולך לעזאזל" של התיאטרון הקהילתי הישראלי של לוס אנג'לס (The Jewish Hebrew stage בבימויה של אורי דינור, אשר צפויה להעלות בסוף ינואר 2019. היא גם הספיקה לעשות טבילת אש ראשונית במשחק באנגלית.
טניה הגיעה אלינו עם בעלה, אייל, אותו הכירה כשהייתה חיילת: ״הכרנו בטרמפ, והתחתנו לפני חמש שנים", היא מספרת וחושפת חיוך שובב להפליא.
למרות הקילומטרז׳ הרב שעברה, טניה מרגישה שהיא רק בתחילת המסע בתחום המשחק. ואכן לפני כחצי שנה, הגיעה עם בעלה ללוס אנג'לס כדי להגשים את חלומה ולהאכיל את חיידק הבמה שבוער בה.
״הגעתי לכאן על מנת לנסות ולהגשים את החלום שלי. למזלי פגשתי ואני עדיין פוגשת המון אנשים מדהימים שעוזרים ומכוונים אותי כל הזמן. זה באמת לא מובן מאליו ואני אסירת תודה על כך.
הקהילה הישראלית פה מדהימה! מאחלת לכולנו שנה טובה ורק בשורות טובות".
