- הסרט הסמי-ביוגרפי על הבימאי הדגול מתרכז בתהליך עשיית סרטו "פסיכו" ויחסיו עם אשתו הנאמנה והכנועה * למרות חוסר הדיוק ההיסטורי והעלילה הקלושה ישנם בן סצנות מעניינות מאוד * אנטוני הופקינס, הלן מירן וסקרלט ג'והנסון מככבים
אנחנו לא לומדים הרבה על אלפרד היצ'קוק מהסרט שנושא את שמו. הוא אמנם מתבסס על ספרו של סטפן רבלו, "אלפרד היצ'קוק ועשיית הסרט פסיכו", אבל כפי שנכתב בידי ג'ון מקלפין ובויים בידי סשה ג'רבסי, זהו לא מבט היסטורי מדויק על הבמאי הדגול או על עשיית הסרט החשוב הזה בקריירה שלו; אלא מעין סיפור אהבה אודות נשואיהם של היצ'קוק ואשתו אלמה רביל (בתצלום למטה). הסרט מביא את סיפור היחסים שבין היצ'קוק ואשתו הנאמנה שהיתה ידימינו ותמיד עמדה בצלו והיתה מוכנה להעניק לבעלה את כל התהילה.
סיפור היחסים ביניהם מחוץ לאולפנים נראה מיותר, אבל הסצנות המראות את שתוף הפעולה המקצועית בין השניים מעניינות מאד.
מעניינות גם הסצנות בהן הסרט עוקב אחרי התהליך היצירתי של מציאת הרעיון והפיכתו לסרט, חיפוש השחקנים המתאימים, והאובססיה של היצ'קוק לשחקניות הראשיות שלו. הסרט גם מצליח להביא את הצופה להוליווד של שנות החמישים עם האולפנים של אז, הבגדים והאווירה של אותם ימים.
עם הידע שיש לנו היום על הסרט ועל הישגיו של הבמאי, זה מרתק להיווכח שהיצ'קוק היה צריך למשכן את ביתו כיון שראש האולפן איתו היה קשור לא התלהב מהנושא. ומרתק באותה מידה לצפות במשא ומתן של היצ'קוק בצנזורה שלא אהבה את הרעיון של סרט על רוצח שאוהב ללבוש בגדי נשים ושכולל סצנה של בחורה שאולי היא ערומה.
חבל שכל זה מובא בחוסר דיוקים רב למדי. קשה להאמין למשל שבאמצע בימוי הסרט היצ'קוק חלה ואשתו שהחליפה אותו גילתה אלמנט חשוב בסצנה המפורסמת של המקלחת. בעוד זה נעים לראות אשה המקבלת את הכבוד המגיעה לה בתעשיית הקולנוע, זה לא צריך לבוא במקום דיוקים.
סיפור חייהם האישיים של הבמאי ואשתו זה החלק החלש ביותר. בלתי מובנת המצאה של סיפור הרומן בין אלמה לתסריטאי ויטפילד קוק. כל הסיפור הזה פשטני מדי. הוא מנסה לתקן את העוול שנעשה לאלמה רביל הסובלת בדרך לא מכובדת. קשה לקבל את העובדה שאחרי שנים של שיתוף פעולה בין השניים היצ'קוק מגלה שהוא לא יכול לחיות בלעדי אשתו ורק כאשר בגיל ששים נראה לו שיש לה רומן עם משהו אחר הוא מתחיל להעריך אותה.
שני השחקנים המעולים המככבים בסרט אינם נראים בחירה טבעית לתפקיד. אנטוני הופקינס מתחבא מאחורי שכבות לייטקס שהופכות אותו לדומה מאוד להיצ׳קוק ולכן יש הרגשה שבמקום לגלם את הבמאי הוא מחכה אותו. משחקו המעולה תמיד של הופקינס מורגש רק בקטעים מעטים.
הלן מירן שמגלמת את אלמה מעניינת יותר אבל מרשימה פחות ממה שאנו מכירים אותה מתפקידיה המצויינים הרבים.
סקרלט ג'והנסון מזכירה אך במעט את ג'אנט לי כוכבת הסרט 'פסיכו', אבל תפסה את הקסם הפשוט של השחקנית שאמנם היתה ערה למוניטין של הבמאי ולצורך שלו בשליטה בחייהן של השחקניות שכיכבו בסרטיו, אבל ידעה יותר מאחרות להסתדר עם זה.
הסצנות שלה עם הופקינס הן אחת מהטובות ביותר בסרט.
"היצ'קוק" היה יכול להרוויח מסצנות נוספות בהן הצופה היה יכול לצפות יותר בגדולתו של הבמאי בפעולה.
תגובה אחת
Well done artcile that. I'll make sure to use it wisely.