הצופים הנאמנים שליוו את "הומלנד", המבוססת על "חטופים" הישראלית, יגלו שיש עדיין מה לאהוב גם בעונה האחרונה שלה

קל להרגיש זקנים כשמבינים שכמעט עשור חלף מאז ש"הומלנד" עלתה בארצות הברית. בזמן שחלף, האקלים הפוליטי והטלוויזיוני השתנו מקצה לקצה. הסדרה, שסחפה בתחילת הדרך את הצופים וזכתה באמי לדרמה הטובה ביותר, ספגה ביקורות קוטלות על עלילות מופרכות שחוזרות על עצמן וסבלה מהתעלמות בטקסי הפרסים. משנה לשנה יוצרי הסדרה, המבוססת על "חטופים" הישראלית, נאלצו לחשב מסלול מחדש ולגבש אותה כמותחן ריגול אקטואלי הרחק מאותה מערכת יחסים טעונה בין קארי וברודי.
זה לא תמיד עבד בצורה חלקה, אבל קל לשמור פינה חמה בלב ל"הומלנד". בכל עונה היו לה כמה קווי עלילה מותחים, מסעירים ואקטואליים להחריד ששיקפו את הפרנויות של התקופה (אחת הטובות בהן היא עלילת הפייק ניוז ומהומות הדמים שפרצו במתחם המבוצר בעונה השביעית). העלילות הפוליטיות נתמכו באמצעות דמותה האינטנסיבית והמצוינת של קארי מתיסון והקשר המסובך שלה עם המנטור סול ברנסון. בזכות כל אלה, חרף העליות והמורדות לאורך הדרך הרייטינג של "הומלנד" לא השתנה משמעותית לאורך השנים. הצופים הנאמנים שליוו אותה עד כה והפגינו סלחנות לחולשותיה יגלו שיש עדיין מה לאהוב בעונה האחרונה שעלתה ב׳שואו טיים׳ בארצות הברית.
פרק הבכורה מבשר על עונה שכולה סגירת מעגל עם "הומלנד" של תחילת הדרך ומביאה את קארי בדיוק לאותן הנסיבות שבהן היה נתון ברודי. בפתח הסדרה היא זו שחשדה בו שאינו גיבור מלחמה אלא אחד שנהפך בשבי לטרוריסט. בעונת הסיום היא זו שנחשדת בשיתוף פעולה עם הרוסים. ההפרעה הדו־קוטבית שלה היתה לנשק בידי מעניה. הם מנעו ממנה את התרופות שהיא זקוקה להן כדי לגרום לה לחשוף מידע מודיעיני. בזמן שהיא מתאוששת פיזית ופסיכולוגית במרכז רפואי צבאי בגרמניה, קארי מתעקשת שלא חשפה פרטים שיכולים לסכן את אנשיה. אבל ללא התרופות היא לא זוכרת לגמרי מה קרה בשבי. מפעם לפעם רסיסים מעורפלים מטשטשים את זיכרונה והיא מתחילה לפקפק בעצמה, אבל היא מסתירה זאת כדי שיאפשרו לה לחזור לסוכנות.
יוצרי "הומלנד" מודעים היטב לכך שקשה להצדיק את העובדה שקארי חוזרת שוב ושוב לעמדה שבה מסכנת את עצמה ואחרים. בעונה הקודמת גם שולבה לכך קריצה בתסריט, בסצינה שבה אחותה אומרת לה בעייפות: "כן, יש קונספירציית ענק, ואת היחידה שיכולה להציל את כולם". גם הפעם הצופים נאלצים להשעות את ההיגיון ולחזות בסול שולף את קארי משיקום, בטענה שהסוכנת המעורערת, שנחשדת בבגידה ושהתה 213 ימים בשבי, היא האדם היחיד שיכול לסייע לו באפגניסטאן.
למרות זאת, לאחר שכולם שבים ללוח השחמט והעלילה מתחילה להתניע, "הומלנד" חוזרת להיות מותחן פוליטי ממכר. גם אם יש בכך מידה נדיבה של הקצנה דרמטית, היא משכנעת בתחושה שרק קומץ אנשים עומד בינינו ובין התפרצותו של טרור עולמי. על רקע האקשן והיותה מוצר בידור, היא גם מתייחסת לעצמה ברצינות. לאורך כל הדרך, היוצרים היו נחושים לתאר את השינויים שחלו באופן שבו ארצות הברית מנהלת את המלחמה בטרור בעקבות 11 בספטמבר, וכיצד המלחמה בטרור שינתה אותה מבפנים.

עוד מעגל נסגר עם ההחלטה להחזיר את קארי לאפגניסטאן, על רקע הניסיון של סול לתווך שיחות שלום עם הטאליבן. סגן הנשיא האפגני (השחקן והבמאי מוחמד בכרי) כמעט מפוצץ את המשא ומתן בהכרזה שלעולם לא ישחרר חברי טאליבן מהשבי ובכירי הטאליבן מאיימים לסגת מהשיחות. סול, שנחרד מהמחשבה על כאוס באזור שארה"ב מבקשת לסגת ממנו, מבטיח שידאג להשיב חמישה אנשי טאליבן השבויים בארצות הברית.
ההתרחשויות הפוליטיות נשזרות היטב בין מצבה הנפשי של קארי ויחסיה עם שוביה. "הומלנד" מצטיינת בפרקי פתיחה וסיום חזקים ופחות בפרקים שביניהם. אבל גם אם פרק אחד אינו מספיק כדי להכריע אם העונה תשמור על רמה אחידה לכל אורכה, זהו פתיח סוחף ועשוי היטב. הוא נשען על האהדה וההיכרות רבת השנים של הצופים עם הדמויות כמו שרק סדרה שבועית יכולה לעשות. בשלב הזה ברור גם ש"הומלנד" כבר לא מנסה לסחוף צופים חדשים, אלא מכוונת לצופים הנאמנים שמלווים אותה באדיקות וזוכרים לה את הרגעים הטובים.