היא גחה לאויר העולם כפגה במשקל נוצה,אבל התמודדה עם דרמות חייה כצ'מפיונית במשקל כבד. אביה ישב בבית סוהר באשמת רצח אך היא נחלצה מהמשבר האישי שלה בנדודים ומסעות,על הבמה ועל המסך,סקוטלנד,צרפת,הולנד,לוס אנג'לס.החיים רצופי מהמורות ויקושים, עליות ומורדות. עתה היא יושבת בינותינו וכובשת את הוליווד צעד צעד. קבלו נא את שינה ריי (שלומית ריינולדס-ג'יבלי-הררי), הכי פצצת אנרגיה, הכי חתיכה, הכי מצחיקנית והכי פלספית של החיים.
אין מקום פחות טוב לראיון עם אישה תזזיתית, מהמספרה של איטאי בשדרות קנון, בדאון טאון בוורלי הילס,אבל לשם שינה עפה בצהרי שישי חמימים ושם יירטתי אותה לשיחה קצרה על החיים לגלות על מה כל הרעש ?
באורגינל,שינה היא מתל אביב, אחרכך בגיל שתיים עשרה עברה לגור ברחובות.אבא שלה הוא סורי מעורב עם תימני-אתיופי תל אביבי מכפר שלם, ואימא שלה,מרוקאית בלונדינית טבעית, מחצור הגלילית. ושינה יצאה שטאנץ נדיר מולאטית קקאו צפיחית בדבש.
" עברת משבר רציני כשאביך האהוב הלך לכלא?"
שינה:"מאז שהייתי קטנה, לאימא שלי היה סטודיו לכלות. אבא שלי,שהוא אהבת חיי, היה בבית סוהר חמש עשרה שנה, הוא רק חזר לחיים שלי לפני עשרים שנה. הוא ישב על הריגה, הגנה עצמית. זה השפיע עליי טוב ורע. גדלתי בלי אבא. הוא קיבל מאסר עולם אבל אחר כך "המתיקו" לו את זה ומאז אימא שלי, עד עצם היום,צמוד צמוד עם אבא שלי. הוא איש טוב, מדהים, בגלל שהוא איש טוב הוא הסתבך, הוא בא להגן על מישהו מבוגר שבאו לקחת ממנו כסף ואילו היו עבריינים והוא פשוט הסתבך איתם. הוא חטף מהם מכות ואז כשהוא בא להגן על הבנאדם הוא פלט כדור. כל שבוע הייתי הולכת לבקר אותו בכלא רמלה. זה חיזק אותי מאוד. היה לי חסך גדול בדמות האב. חסך באהבה.
"זה עושה אותי יותר חשדנית, יותר רגישה, יותר מחפשת אנשים שהם יותר טובים, רגועים, שקטים, פחות דרמות. מה שמרגש בחורות אחרות, למשל גברים שהם כוחניים וחזקים ועשירים וזה, לי זה לא עושה את זה, אני ההפך. מאז שאני זוכרת את עצמי, מגיל שלוש ארבע, הבנתי שלהיות במקום הזה, של כלא ועבריינים וכל המקומות הקשים האלה, שזה לא המקום שלי, אני לא שייכת לשמה, אני במקרה שם. הכניסו אותי לסיטואציה ומדונה הייתה הישועה שלי, בשנת שמונים ושלוש פתאום הכרתי את המוזיקה של 'מדונה',והיא היתה ההצלה שלי.מהשירים שלה למדתי אנגלית וזה היה הכוח שלי, זה מה שרציתי לעשות. מגיל שלוש היה לי קול של אופרה, אז אימא שלי לוותה כסף מהמשפחה ושלחה את אחותי ללמוד כינור ואותי פסנתר ושירה.
רקדתי והייתי בכל חוג, בבית ספר, בטקסים, והייתי במקהלה. הייתי קטנה ומכוערת, תמיד חשבו שאני בן,אפילו בבת מצווה, חשבו שאני בן,רצו שאעלה לתורה."
"מתי גילית שיש לך כישורי משחק?"
שינה:" בכל טקס שיכולתי בבתי הספר, מגיל חמש עשרה ,הופעתי במועדון שנקרא הפינגווין בנמל הישן בתל אביב, הייתי מחקה זמרת גרמנייה בשם נינה האגן שהיא שרה פאנק ואופרה ביחד, אז עליתי לבמה והופעתי לייב, הייתי מתה מפחד אבל נותנת לעצמי בביצים, ואומרת:"את עולה ויהי מה!", אז עם כל הביישנות עולה לבמה ופשוט מופיעה.
הייתי מצחיקה את כולם ועושה חיקויים ועושה שפות.כשפגשתי אמריקאי אז הייתי מדברת כמו אמריקאית, בא רוסי אני מדברת כמו רוסי, אפילו כשהייתי הולכת לבקר את אבא בכלא ומחקה את העבריינים שם, הפושעים והנרקומנים. כולם אהבו אותי ובקשו שאעשה קטעים. היום ברור לי שזו הגנה, להיכנס לדמויות זה מגן עליך, אתה כאילו יוצא מתוך עצמך ומסתכל על זה ממקום אחר אבל אתה יודע זה חישל אותי, אין מה לעשות, זה מה שזה".
"מתי התחלת להשתחרר מהמשבר של אבא שלך?"
שינה:"לא עשיתי צבא בארץ. כשהייתי בת חמש עשרה,הגעתי לאילת, בטיול.שם פגשתי גבר חתיך מדהים ,סקוטי. שלוש שנים באתי וחזרתי לאילת, והוא חיכה לי, בגלל שהוא אהב אותי, הוא התגייר בשבילי ואהב אותי מאוד. התחתנתי איתו, גרתי בסקוטלנד כמה שנים.היינו יחד שבע שנים אבל זה לא היה ,זה לא נועד להיות, והתגרשנו.
חזרתי לארץ לביקור והכרתי את אבא של הבן שלי שרון, גבר ישראלי אמיד מאוד, אבל לא ידוע, הכרתי אותו, יצאנו והתחתנו ועשינו ילד. אך הדברים לא הסתדרו ביננו, כי היתה לנו מנטאליות שונה לגמרי והתגרשנו".
"מתי התחלת להופיע באופן מקצועי?"
שינה:" בגיל עשרים וארבע עשיתי חזה,הסתלקנתי בשפע ובאומץ.אחרכך עשיתי שפתיים בגיל עשרים ושש, סתם לא יודעת מה עלה לי בראש. הצורך הזה לתקן, אנחנו הנשים תמיד מחפשות.
בגיל עשרים וארבע, כשבאתי לארץ לביקור וראיתי את הסדרה "מרחב ירקון" של חיים בוזגלו.הוא הצית לי את החשק סוף הדרך. אמרתי לעצמי שאני רוצה לשחק עם ועבור הבנאדם הזה. אני שחקנית, עשיתי קצת תיאטרון בסקוטלנד, למדתי בסדנאות משחק, גם שרתי שם, הופעתי בminister of sound ,עשיתי פרסומות ג'ינגלים לרדיו. עבדתי עם מבטא סקוטי, אני מדברת בהרבה מבטאים. אז אני מגיעה ארצה, אוזרת אומץ והתקשרתי לחיים בוזגלו,אלא שבאותו יום בדיוק איבדתי את הקול שלי, הייתי צרודה. אמרתי לו:"תקשיב, אני שחקנית ישראלית", הוא נבהל ולא הבין וניתק לי את הטלפון בפנים . אז הצקתי לו איזה שבוע שלם עד שהוא הסכים להכניס אותי לאודישן, באתי לאודישן והוא התלהב ממני. אבל האדיש הזה, הוא לא התקשר. אני נסעתי לאילת לחופשה, אחרי חודש, או שלושה שבועות שאני באילת מתקשרים אלי ורוצים שאני אבוא ליום חזרות עם איילת זורר.התקבלתי.כולם היו בהלם, אף אחד לא האמין,לא תמיד הייתי מספיק יפה, לא מספיק גבוהה, לא מספיק מלאה, זה בגלל הרקע שבאתי ממנו. הם חיפשו אנשים שיכולים לשחק חולה נפש וכשהגעתי לאודישן עשיתי תחקיר לפני ובדקתי מה היה הקטע, איך זה הולך להיות ובאתי לבושה כמו חולת נפש, התאמנתי, הלכתי לבית חולים לחולי נפש לראות אנשים, חקרתי אנשים. לסדרה קוראים "שלווה" יש לה חמישה עשר פרקים ואני שיחקתי בשלושה עשר פרקים, הייתי עם איילת זורר כל הזמן, היא גם שיחקה חולת נפש.שיחקתי דמות של חולת נפש שחושבת שהיא אחת הדמויות מכל מיני סרטים בהוליווד, כמו "שתיקת הכבשים",שיחקתי את שרון סטון.אחרכך שיחקתי עם איילת זורר בשלוש סדרות, "זינזנה" "הבלוק" ו"שלווה", קיבלתי תפקידים טובים, הצלחתי מאוד
למדתי המון כי אני באתי כמתלהבת, כמישהי חדשה, כמישהי שאין לה ניסיון ולה כבר היה את העבר מאחוריה, עבר של דוגמנות, משחק, היא שיחקה בסרט "פלורנטין" אז רק הסתכלתי עליה ורציתי רק ללמוד וללמוד כמה שאפשר.היא הייתה מאוד נחמדה ונעימה, התייחסה אלי בכבוד והדריכה אותי, דיברה איתי באותו גובה.
אחרי ששיחקתי בסדרה לקחתי סדנת משחק אצל שרון אלכסנדר, רציתי ככה להרגיש מה זה משחק מקצועי ממש,והרגשתי חוויה מטורפת.
.
אחרי זה עשיתי עם חיים בוזגלו עוד דברים, עשיתי איתו את הסדרה "הבלוק" עם יונה אליין ואחר כך נסעתי לחו"ל. חזרתי ועשיתי איתו סרט בצרפת שנקרא "ג'נם ג'נם", שאני עושה את הפסקול של הסרט, בטורקית, שיחקתי זמרת שמתה בפיגוע, זמרת טורקייה שמתה בפיגוע, סרט שיצא בצרפת, לא יצא בארץ. חיים בוזגלו אהב אותי מאוד. הספציליטה' שלי הוא להיכנס לדמות בכלל, זה משהו שמאוד מרתק אותי, כי בתור ילדה שאבא שלה ישב בבית סוהר, הייתי כל פעם משקרת. סיפרתי לכולם: "אבא שלי ימאי, אבא שלי טייס". התביישתי תמיד להגיד את האמת. אז כבר הייתי נכנסת לדמות, עד שיום אחד הבנתי שאין טעם, כי לשקר אין רגליים, תמיד מגלים אותו. אבל המשחק נתן לי ביטחון, כי כשאתה נכנס לדמות, עושה דברים שאתה לא, אתה לומד, חוקר את הדמות, נכנס אל הדמות, מדבר אל הדמות. זה נתן לי ביטחון כאילו בהרבה דברים אחרים, פסיכולוגית זה גרם לי לפרק את החיים שלי ואת עצמי לגורמים ולהתקדם ברמה האישית בתור אדם. זאת אומרת, לאן אני רוצה ללכת, מה אני רוצה להרגיש. הבנתי שיש את האני האמיתי, את האני שאני מציגה לחברה ואת האני שאני חושבת שרואים אותי. ניסיתי מכל הפרסומות האלה פשוט להיות במקום אחד שהוא אמיתי, כמה שיותר קרוב לעצמי ולא לשחק, אם אנשים אוהבים אותי הם אוהבים אותי בזכות מי שאני, אם לא אז זה בעיה שלהם.
הייתי באה לאודישנים והטריק שלי בראש היה שתמיד שיחקתי אותה כאילו אני כבר יודעת מראש שאני אקבל את התפקיד. אז פיתחתי עור של פיל, אבל בגלל שאני כל כך טובה במבטאים אז הייתי נכנסת לאודישן, והייתי עושה לבוחנים של האודישן כאילו אני ממוצא אנגלי, במבטא. ואז זאת שעושה את האודישן אומרת לי:"וואי, את לא ישראלית, את אמריקאית", ואז היו מתייחסים אלי הרבה יותר יפה כשאני אמריקאית. כשאני הייתי באה מזרחית פשוטה לא היו משתינים לכיוון שלי, ופיתחתי כל מיני שיטות למשוך אלי את תשומת הלב, כי לא היו לי את הכלים של הגבוהה, הבלונדינית, האשכנזייה, אז הייתי צריכה לעשות תחבולות עם האינטליגנציה שלי, זה היה יותר מאתגר אבל לבסוף יותר עובד.
דבר אחרון שעשיתי לפני שייצר הנדודים גבר עלי היתה הצגה ב'הבימה', עם איילת זורר, שהייתה מעורבת גם בהפקה. אחרי זה הכרתי את אבא של שרון, התחתנתי, עשיתי ילד, הייתי עסוקה והפסקתי לשחק איזה תקופה.התגרשתי,ואז אמרתי לעצמי שהייעוד שלי זה להיות שחקנית, מה אני עושה בעצם?"
"חוץ ממשחק היו לך עיסוקים אחרים?"
שינה:" בין לבין הקמתי עסק של איפור ועיצוב גבות.אני גם מאפרת מגיל אפס, זה משהו שתמיד היה. אני מסתובבת בסלון כלות של אמא שלי מילדות, מסתכלת על אימא שלי עושה שיער, איפור, גבות, וזה נהיה בטבע שלי. ברחובות אצל אמא, בתל אביב אצל סטודיו של חברה. באותה תקופה גם הייתי מאפרת וסטייליסטית לדוגמניות ועושה שערים ל"לאישה".זו היתה כזו תקופה, בין לבין, עבדתי עם יניב אדרי שהוא צלם אופנה מאוד גדול. אחר כך נסעתי לצרפת ועשיתי גם תצוגת אופנה אחת עם ג'אן פול גוטייר. נסעתי לשם כי היו צריכים מאפרות ונתקעו בלי, היו כמה, אבל היו חסרות, אז מישהי התקשרה אלי ואמרה שיש עבודה מחר, דחוף, ושאלה אותי אם אני יכולה לבוא לאפר, אמרתי לה:"וואלה כן". אז כשהגעתי, ראיתי את סדר הגודל הענק של זה, כמעט התעלפתי, לא האמנתי שאני הקטנה הזאתי עושה את הדבר הזה".
"איך זה להיות סלבריטית בישראל?"
שינה:" בארץ,יש לי תדמית נקייה לגמרי, חוץ מזה שהפאפרצי תמיד מעדיף לצלם אותי בים. זה כיף, זה מפרגן לי מאוד. לפעמים אני לא יודעת שמצלמים אותי,כי הם מתחבאים ריוק עם עדשות טלסקופיות. אבל אני אשמח תמיד לדעת ואז אני אוכל לצאת יותר יפה, אני לא מתחסדת, אני לא מאלה שאומרות:"וואי, אני לא אוהבת פרסום, אני לא אוהבת פאפרצי", כל מי שנמצא בשואו ביזנס, זה סוג של נרקיסיסט שאוהב תשומת לב והוא עושה את זה בשביל הכרה, מי שיגיד לך שלא, הוא שקרן.
בארץ הגעתי בוא נגיד לטופ, כל מה שרציתי לעשות. חלמתי לעבוד עם יובל סמו, עונה שלמה עבדתי איתו בתור קוקסינל בדמות של מייקל ג'קסון. עבדתי עם סידרת "מה קשור", עבדתי עם יעל פוליאקוב ב-"הכל דבש", עשיתי דברים די איכותיים בארץ. כל מה שעשיתי בעצם היה איכותי. אבל נורא רציתי שינוי ושקט. גם בלי קשר למשחק, זה לא שבאתי לפה עם חלום גדול להפוך לאיילת זורר הבאה. באתי לפה, לארצות הברית, בשביל החופש המרחב והשקט. להיות מי שאני בלי שישגעו אותי. השקט המפתיע הזה, שאתה יכול להיות מי שאתה וליצור בלי הלחץ והאגו שמנהל אותך בארץ , שהוא יותר מידי מבחינתי.
יש לי עכשיו סוכנות, הייתי כבר בשלושה אודישנים רציניים, די אוהבים את המראה שלי פה, אפילו יותר ממה שחשבתי. חשבתי שרוצים רק דוגמניות צעירות. בגלל המבטאים שאני שעושה זה ממש מלהיב אותם. מעבר לזה,העיסוק הצדדי בגבות, באיפור ובתסרוקות, אני חושבת שאני מביאה משהו חדש, כל מי שרואה את העבודות שלי אומר:"וואו, זה הכי אוסקר שיש". מבחינת האיכות והרמה של העבודה אני מאוד משקיעה, ויש לי ידע אין ואאוט. גם על הבמה וגם מאחורי הקלעים, כמו שאני רוצה שיכינו אותי ושיצלמו אותי, ככה אני דורשת מעצמי את הטוב ביותר כמו שאני רוצה שיעשו לי.אני מוציאה תחת ידי את הכי מקצועי שיש, את הטוב ביותר."
"מה את עושה כאן בימים חמים אלו?"
שינה:"עשיתי סרט שיוצא בחודש הבא, שאגב טל ברקוביץ' גם משתתפת בו. זו קומדיה דוקומנטרית שנקראת "אילוף גוררת". משתתפים שם: שירלי בוגנים, מיכל ינאי, דון לני גבאי. כל מיני סלב מהשורה הראשונה. זה קומדיה דוקומנטרית של הבמאי ריקי שלח. הוא מראיין מלא אנשים מהשואו ביזניס, במיוחד נשים מפורסמות ושואל אותם על אהבה, על איך זה להיות בשואו ביזניס, על סקס, על מדע, על דת, על אם לחזור בתשובה, מיליון דברים אבל בצורה קומית, ואני דיברתי מלא על מדע ופילוסופיה, זה סרט מלא שיהיה בקולנוע, המפיץ הוא משה אדרי, זה גם יהיה בערוץ שתיים. זה ייצא בעוד חודש וחצי, חודשיים. לא מזמן הוקרנה בערוץ 2 הסידרה "בלתי הפיך", והופעתי שם בכמה פרקים, אפילו היתה לי הופעת אורח ב"ארץ נהדרת", הבמאי בן בכר הוא ידיד נפש שלי.
וגם עשיתי שורט קצר, על דמות של ערבייה שעובדת על חיים רביבו ,כאילו זמרת שרוצה להצליח בישראל. אפשר לראות את זה ביוטיוב.
קיבלתי תפקיד נוסף בסידרת ריאליטי שתתחיל בעוד חודש ואני חתומה על הסכם סודיות,כך שאני מנועה מלספר,אבל זו סידרה גנובה לאללה ואני המלכה שלה. ובינתיים, אני עובדת במכון מאוד יוקרתי ואופנתי לכלות בבוורלי הילס.אני מקדישה את כישורי עיצוב הגבות שלי ועל מומחיות האיפור שלי.בנוסף אני עובדת עם כמה סלונים וזה בונה את השם שלי פה באל איי אבל בד בבד אני עדיין שומרת על קריירת המשחק, אני הולכת לאודישנים, ויש לי סוכנות מדהימה, שמאמינה בי."
"מהם ההבדלים המהותיים שאת מוצאת בין ישראל וארה"ב?"
שינה:"בשבילי ההבדל בין אמריקה לישראל הוא, שבארץ עשיתי הרבה מאוד דברים,אבל אין בזה כסף. פה עם אחד מהדברים שאני עושה יתפוס, יש בזה הרבה כסף. וזה ההבדל המהותי, אחרת אני יכולה להשאר שחקנית מצליחה שבקושי שורדת בארץ. יש גם הבדל ענק , בכל מה שקשור פה במשחק, זה מתחיל מהדבר הכי קטן שזה סוכנות השחקנים, איך אתה נראה שם, איזה חומר הם רוצים לדעת עליך, ורמת המקצועיות והדייקנות שלהם היא הרבה גבוהה מהארץ. ההבדל שבארץ ,שכמה שאנחנו פחות דייקנים שם ופחות לפי הספר, יש לשחקנים הישראלים הרבה יותר ספונטניות, הרבה יותר עומק ורגש.
אנחנו יותר טובים באלתור, אלתור זה לא חייב להיות שכל הסדרה תהיה באלתור, יכול להיות שסתם לדוגמא נתת לי טקסט ואני יודעת מה הסיטואציה אבל המשפט הספציפי שהכותב כתב הוא לא מתאים לסיטואציה אז אתה עושה אלתור על הטקסט.
האמריקאים יותר טובים כשהם עובדים לפי הספר, החוכמה היא לשלב בין השניים וכל הזמן לבוא עם ראש פתוח. אתה לומד כל הזמן, אתה לא בא אומר שאתה כבר עשית סדרות בטלויזיה.אתה מתחיל כאילו אתה לא יודע כלום. אני רק רוצה ללמוד, זה המנטרה שלי.
הגברים בארץ יותר אימפולסיביים, רוצים יותר ,הכל מהר כאן ועכשיו. יש יותר לחץ על חתונה, יש תמיד את הדינאמיקה אם זה רציני או לא רציני. פה בכלל אין את הדברים האלה, פה אחד חי את החיים שלו וזורמים, מה שקורה קורה. אין את הדרמות המזרח תיכוניות האלה, המקשות עלינו הנשים. לי באופן אישי קשה להיות בארץ עם הקטע של הלחץ, השאלה התמידית האם עוד פעם אתחתן, האם אני אעשה עוד ילד ?"
"יש לך ילד בן 10 ושמו שרון,מה את יכולה לספר עליו?"
שינה:" הבן שלי הוא כוכב בפני עצמו, הוא כבר עושה עיצובים נדירים של בגדים. הוא שר, הוא רוקד, הוא עושה דברים מדהימים והוא מאושר. בא נגיד שזה הרבה יותר קל ממה שחשבתי.
הוא מעצב בגדים כתחביב, כבר קיבלתי הצעה. לאימא שלי היה סטודיו לכלות והוא היה שם הרבה כשהוא היה קטן וקיבל השראות. גם רשמתי אותו לחוג לריקוד לפני כמה חודשים כשהגענו והוא פשוט מת על זה, הוא לא רוצה לעזוב, הוא אומר שהוא הכי מאושר שהוא היה בחיים. פה מקבלים אותו כמו שהוא, כשהוא שר ורוקד, בארץ היו מציקים לו: "מה אתה אוהב ריקוד? אתה אוהב לעשות עיצובים? מה אתה הומו?". פה הוא טבעי, הוא אוהב וויטני יוסטון, הוא אוהב מייקל ג'קסון, הוא אוהב דברים שבארץ אנשים לא כל כך מבינים, רק אם אתה יותר בוגר אז אתה אוהב. הוא הופיע בקליפ שלם של כוכב נולד שהיה רץ כל היום בטלוויזיה, הוא היה בפסטיבל שירי הילדים והוא השתתף גם בסדרה "זנזורי". אח"כ הציעו לו לשחק בסדרה:"פלפלים צהובים" אבל בסוף הוא לא רצה, התחרט. אני חושבת שככה הוא יוכל לנצל את הפוטנציאל שלו, חשוב לי שהוא יעשה את מה שהוא אוהב בחיים, אני לא בהכרח אימא שמנסה לדחוף את הילד שלה להיות כוכב, אבל אם הוא אוהב את זה והוא זקוק לזה אז אני פשוט אהיה שם ואתמוך בו, שיעשה את זה בצורה הכי טובה שאפשר”.
"לסיכום,מיהי שינה שלומית ריי ריינולדס הררי גבאי?"
שינה: " אני נרקיסיסטית במהותי אחרת לא הייתי בוחרת להיות שחקנית, אני מודה, ואני אוהבת את תשומת הלב, אני מתה על זה ואני גם נורא מאמינה בלמכור את עצמך כל הזמן ולהפוך את עצמך למותג, וזה גם מה שהביא אותי לפה. בארץ, אם אין לך שלוש, ארבע, חמש מיליון דולר בבנק אז אתה אולי סלב, אבל אתה לא גומר את החודש. זה מצד אחד פדיחה, אבל אני מעדיפה להיות פה ולאפר סלבס ולאפר דוגמניות ולעשות פה תפקיד שם תפקיד, אבל יהיה לי יותר כסף, אל תשכח שאני גם אם חד הורית.
אני מכורה לזה, אני אוהבת תשומת לב. מצלמים אותי הרבה פפראצי בים. כולם יודעים שאני פתוחה וזמינה תמיד לצילומים. הקיץ אהיה הרבה על הקו אל.איי. – תל אביב, בגלל הסידרה החדשה.
אני אוהבת גברים שהם בדיוק ההפך ממני, אין להם שום קשר לשואו ביזנס, אני בחיים לא אצא עם מישהו מהתעשייה, אני אוהב אנונימיים, אני אוהבת נורא אינטלקטואלים, נורא עמוקים, בדרך כלל אנשים שהם מאוד אוהבים מדע והם נורא ערכיים, שבכלל לא יודעים מי אני והכי מגניב אותי, כי ככה אני יודעת שהם נדלקו עליי בגללי. אם מישהו יגיד לי "וואי שינה ריי!" אני לא ארצה אותם.
לא עשיתי דייטים הרבה מאוד זמן, אבל ביליתי המון בים, בעיקר. אני אוהבת את חוף הכלבים, חוף שבאים גולשים, חצי היפים אבל אינטלקטואלים, יש שמה הרבה גברים מהשייטת מאוד מעניינים. אני אוהבת לראות באינטרנט הרצאות של ריצ'רד דוקינגס, אני אוהבת לקרוא מאמרים שקשורים במדע, פילוסופיה ודת, זה מאוד מסקרן אותי, יש לי סבלנות מטורפת לזה, אם לא הייתי בשואו ביזנס או באיפור, שזה דברים שהם נורא קיצוניים אחד מהשני. מעיצוב גבות לאיפור, למשחק, לשירה ולראות הרצאות של ריצ'רד דוקינגס וכל הפילוסופיים, אלו דברים שמרתקים אותי, למדתי על הנצרות תקופת בית שני, ראשון, קראתי הרבה יהדות, איסלם, זה מאוד מסקרן אותי, אבל יש לי את כל השכבות האלה, אני חושבת שאני עמוקה יותר מהים".
תגובה אחת
כמה שטיות. מרוב ניתוחים היא נראת כמו קוף, ואני לא מכיר אותה בתעשיה. בתל אביב היא היתה תופרת וכאן היא חופרת, מאיפה כל סיפורי הסבתא האלה.