הכי קומפלימנט זה: "איזה קישקע ואיזה צ’ולנט מנצח את עושה”, החמין שלי כ"כ טעים. כ"כ פשוט להכין וכל כך מנחם * מאת: לייזה פאנלים, מגזין "סלונה"
אחרי הרבה זמן של חופש מטרדוני מוות. הם חזרו להעיק ישבו לי בראש והתחילו להכות ולדפוק, להעיר משינה, להזדחל על בהונות פחד ולנקר באמצע יום שמשי נעים. שוב צללתי עמוק לתוך חרדת מוות איומה.
כל פעם שהחיים נוגסים באדם קרוב ומחליטים לקחת אותו מאיתנו, אני הולכת קצת אתו. העצב והכאב על אדם אהוב הנפלט מהעולם מתחלף אט אט בחששות כבדים עם בהלה משבריריות החיים וארעיות הזמן שלי על הכדור.
וזה מצליף ושולט.כל כך שולט
סהרורית, מעורערת והזויה מסתובבת בין כתלי הבית, בין רחובות מוכרים כל כך.
בין אדמה לשמיים תלויה. על חוט שערה תלויה מסתכלת על הילדים במבט נפרד, נבהלת מה יקרה אם אני לא אהיה. מי יגדל אותם? ומה יהיה אם הבעש"ט יתחתן עם אמא חורגת מהאגדות.
"אמאל’ה" מתעוררת כולי זיעה קרה מחלום רע והפחד נוגס, דורס והורס עוד תא ועוד חלקה. הפאניקה לא ביקרה אותי כבר חמש שנים מאז שדוריתי היפה עצמה עיניים.
דוריתי עם החיוך העוטף, דוריתי שכל החיים היו לפניה ככה פתאום הלכה מאיתנו. ואז הלכה גם יסמין וגם רונית שלוש אימהות עבריות מושלמות עם ילדים קטנים שכל כך רצו ובכו בחושך "אמא, אני רוצה את אמא". אבל אמא לא הייתה כדי לחבק ולהרגיע . אמא הלכה ולא תחזור.
היא לא תחזור.
"די, לא יכולה יותר עם המחשבות שסוגרות ומנקרות, זה לא מניח " אני בוכה לאחותי
"אז אין לך ברירה תצאי לסיבוב הופעות" היא קובעת משמעית "וואו, לא הייתי בסיבוב הופעות מאז הפאניקה של אז ו..אין לי ממש כח" אני נאבקת. "אין מה לעשות אחות שלי, כשזה תוקף צריך לתקוף חזרה ומהר" היא נחרצת.
נכנסת לאתר של "מכבי" וקובעת: רופא משפחה. רופא עור. גניקולוג. כירורג.
גסטרו? גסטרו! בכח משכנעת את "מכבי" לתת לי גם בדיקת לקולונוסקופיה. מחליטה להרוג את טיפות הפחד הארורות.
"ואם יגידו לי שמשהו לא בסדר?” אני נבהלת לאחות בטלפון. "אז תטפלי ותתקפי מהר חזרה, הכל בסדר. הראש לא בסדר וצריך להחזיר את הראש למקום" היא מבטלת את החששות שלי ומוסיפה בליחשוש. "כן, גם אני אצא לסיבוב כזה. אין ברירה"
אחרי רופא עור שבודק בזכוכית מגדלת את שמנוקד בי עדיין בחן, אני מגיעה לרופא משפחה עם פה יבש ועיניים של כלב.
"מה שלומך?"
"לא יודעת" עונה מסכנית חלושית "אתה תגיד לי".
והוא אומר לי, הוא אומר לי בדיוק את המילים שאני צריכה לשמוע:
"יש לך לחץ דם של בחורה בת 16”
שקט. דממה. חיוך. הפנמה. מזמן לא שמחתי כך במחמאה .
הלב שלי חוזר לפעום סדיר ועם לחץ דם נערי ורענן אני אצה לכירורג: "באתי שתבדוק לי את הציצקעס" אני אומרת בעליצות נבוכית חמודית של בת 16. "ציצקעס?” חוזר אחרי הדוקטור "את בטוחה שלא באת לבדיקת שד?” הוא ממשמש, לוחץ מועך ופוסק:
"הציצקעס שלך 10” הוא משתף איתי פעולה " עוד חצי שנה תבואו שוב את והציצקעס".
מגיע המחר, וכבר ואני מפשקת אצל הגניקולוג שמצייץ לי בין הרגליים עם פנס כורי פחם והבעת ארכיאולוג : “איזה צוואר רחם יפהפה”. זהו זה !!! זה כל מה שהייתי צריכה כדי לחזור לחיים מהמתים. לא מחמאות שטחיות חיצוניות לא לא ולא, אלא עמוקות פנימיות : מחמאות שחודרות ומשחררות אותי לחופשי לקצת זמן…
“יש לי צוואר רחם יפהפה, יפהפה" אני שרה לאחותי בטלפון. חצי בצחוק וחצי בשמחה גדולה. לפעמים רק לפעמים רופא יכול להרגיע בלי שום כדור.
יאללה . נשאר לי גסטרו וגמרתי עם הסיבוב עד לפעם הבאה. "מה את אומרת" אני שואלת את אחותי בביטחון משתקם "נראה לך יהיה קומפלימנט על הקישקע?". רק בשורות טובות חברים. רק בשורות טובות.
הכי קומפלימנט זה: "איזה קישקע ואיזה צ’ולנט מנצח את עושה”, החמין שלי כ"כ טעים. כ"כ פשוט להכין וכל כך מנחם.
חמין לא להאמין!!
שקית גריסים
חצי שקית חומוסים (משרים לילה במים)
חצי שקית שעועית לבנה (משרים לילה במים)
2 עצמות מח
אוסובוקו אחד יפה
קילו וחצי שריר פרה
אפשר חתכת כרעיים עוף או הודו (לא חובה)
5 או יותר תפוחי אדמה
בצל גדול עם הקליפה החומה
ביצים (אפשר לבשל לפני זה לביצים קשות)
קישקע (קנוי)
קיגעל’ה:
לעיתים אני מכינה גם קיגעל’ה ושמה במקום הקישקע – נורא פשוט: מטגנת 3 בצלים קצוצים גדולים מוסיפה תפוח אדמה אחד מרוסק , כוס קמח מלא , כף סוכר חום גדושה מלח פלפל שחור ושתי ביצים. מערבבת והופכת את העיסה לכדור ומניחה מעל הביצים והתפוחי אדמה – חראם כמה שזה טעים
תיבלון החמין: על כל ליטר מים מוסיפים 2 כפות קטשופ,3 כפות סויה, כפית גדושה סוכר חום, כפית שטוחה מלח ופלפל שחור לפי הטעם.
על הגז מחממת סיר גדול גדול במעט שמן חותכת גס את הבצל עם הקליפה מעל מניחה יפה את הגריסים בשליש סיר את השעועית ואת החומוסים
מעליהם מניחה את העצמות/הבשר/האוסובוקו
מעל מניחה את תפוחי האדמה החתוכים/הביצים ומעל כל היופי הזה מניחה את הקישקע
את הרוטב המורכב מסויה/קטשופ/סוכר חום/פלפל שחור ומלח ממלא עד מעלה הסיר כשזה רותח.
על אש קטנה קטנה כל הלילה בסיר סגור הרמטית, בודקת מדי פעם לראות מה מצב המים.
או אחרי רתיחה בתנור על 100 מעלות עד שאוכלים.
איזה ריח. חראם כמה שזה טעים.
