"אני , דבי ג'יימס. נולדתי בצרפת, בפריז בשמונים ושמונה ", פותחת דיוה עור-קקאו-קצפת, שפתיים-דובדבנים-סמוקים, חיוך-רחלות-מהרחצה. " אימא שלי עמדה על זה שאני ייוולד ליד גיסתה בצרפת, ובחודש השמיני היא פשוט טסה איתי בבטן הקטנה שלה. לאמא קראו נאווה חלימי היא היתה שחקנית ודוגמנית יפיפיה, הייתה מועמדת למלכת יופי בשנת אלף תשע מאות שבעים, היא פרשה ברגע האחרון כי הסבא נפטר, אין מי שלא הכיר אותה בארץ באותם הימים.סיפרו לי שהמחזרים שלה נלחמו לקבל חיוך אחד ממנה."
"ומי בר המזל, האבא שלך?",אני מתחיל לבחוש.
"אבא היה סטיב ג'יימס, שחקן אמריקאי שחור, בשיא הקרירה. הוא הגיע לארץ לשחק תפקיד ראשי בסרטו של מנחם גולן. הם הכירו בארץ, הם הכירו ב'מחץ הדלתא', הוא שיחק את אחד החבר'ה הטובים, זה היה בשבעים וחמש. אימא שלי שמרה על כושר והתאמנה כל יום בהילטון, הם הכירו בחדר כושר. זו היתה אהבה ממבט ראשון.
"הם התחתנו באמריקה ,בלוס אנג'לס. הוא הביא אותה לכאן. היא השאירה את כל המשפחה בארץ, בחיפה, בחולון, בראש העין ונסעה אחריו".
"אילו סרטים הוא עשה?"
"אבא שיחק בעשרות סרטי אקשן והתמחה בתורות לחימה שונות,הוא היה מהראשונים.הוא שיחק בסרטי אמריקן נינג'ה,The Exterminator ,הוא שיחק בהרבה סדרות טלויזיה וסרטי מלחמה.לעומתו אימא שלי לא עשתה פה כלום, היא רק הייתה אשתו,ועקרת בית.פעם אחת היא קיבלה תפקיד קטן איתו ב"נינג'ה אמריקאית שתיים". בסוף הוא נפטר בשנת תשעים ושלוש, אני הייתי בת ארבע, הוא נפטר מסרטן בלבלב. עד תשעים ושלוש הייתה לו קריירה מאוד מצליחה, הוא בדיוק התחיל לעלות ואכל אותה לבסוף".
את זוכרת את החיים שלך כילדה באל איי?
"הזכרון היחידי שיש לי איתו, היה שהייתי איתו בדיסנילנד. היה לנו בית בהוליווד, זה היה בית פרטי ואחר כך הרסו אותו. הוא היה מאוהב באימא שלי קשות. הייתי מאוד קטנה, רק בת שנתיים.בגיל שנתיים וחצי הם התגרשו ואני ואמא חזרנו לארץ. אימא החליטה שהיא לא רוצה לחיות פה. היא רצתה שאני אגדל ליד המשפחה בארץ, שאני אגדל עם התרבות הישראלית.
אבא לא יכל לעזוב ולגור בארץ בגלל הקריירה והיא לא רצתה להיות פה.הם נפרדו וחזרנו ארצה ומאז גדלתי בישראל.אמא גידלה אותי בלי אבא. שנתיים אחרי שחזרנו הוא נפטר. כשחזרתי לאמריקה גיליתי שהייתה לו אישה אחרת לפני שהוא נפטר, פגשתי אותה, רציתי לדעת אולי יש לי אחים, או אחיות.
הייתי ילדה מאוד עסוקה, בבמה, בריקודים, התחלתי להתעסק עם זה כבר בגיל ארבע, בריקודי בטן, ארבע שנים רקדתי אצל ריקי צור. היא הייתה גרה ממש לידנו. אחרכך עברתי לריקודים סלוניים במשך שנתיים וחצי, ולמדתי ריקודי ג'ז שנה וחצי".
"מתי התחלת לשיר?"
"זה התחיל בגיל אחת עשרה הצטרפתי למקהלת צעירי תל אביב, גם שרתי בתנועת הנוער בחולון. אני הייתי בת אחת עשרה.
הייתי רוקדת, שרה, משחקת, הייתי שלוש שנים במקהלה, הופענו בכל מיני ערים. היה לי קול באס, מאוד עבה ולא אהבתי את הקול שלי בכלל, לא הייתי מקבל סולואים, הייתי תמיד מקבלת קול בית. זו תקופה שלא אהבתי את הקול שלי, תמיד רציתי תפקיד סולו. ואז יום אחד, אימא שלי ישבה איתי, היא הראתה לי את MTV, שמעתי את הזמרת "שר". זאת זמרת שיש לה קול עבה, התחלתי לרקוד לשיר שלה ואמא אומרת לי:"את אוהבת את הקול שלה?" אני אמרתי לה:"כן", "זה הקול שיש לך!", ומאז התחלתי לאהוב את הקול שלי, היא עזרה לי ככה להגיע להיות זמרת שאני היום".
"איזו מן נערה הייתי?"
" הילדים בשכונה ובתנועה ידעו שאבא שלי היה שחקן,גם אני הייתי שרה ורוקדת.אבל ההופעה שלי היתה שונה כי היה לי אפרו, שנאתי את האפרו שלי בתור ילדה, כולם היו מציקים לי והיו קוראים לי בשמות. חשבו שאני אתיופית, זה היה קשה.
עולם הבמה היה הכל בשבילי זה היה משחק, ריקודים, שירה, הייתי עם הלהקה שלוש שנים. כמעט כל שבוע-שבועיים הופעה.
כבר אז אהבתי היפהופ, הופעתי גם בלהקה מקומית. לא ניגנתי על כלי ,למרות שאימא ניסתה לדחוף אותי לכלי נגינה, אבל לא הלכתי על זה. בשלב מסויים נשברתי,עזבתי את התיכון בכיתה ט',אני לא יודעת אם זה בגלל שגדלתי בלי אבא.הלכתי ללמוד ספרות אצל שוקי זיקרי. פרנסתי את עצמי, אימא שלי לא רצתה שאני אעבוד, אימא שלי רצתה שאני אהיה נסיכה לנצח. אימא לא הייתה מבשלת, היא הייתה לוקחת אותי לסבתא. סבתא עשתה אוכל תימני. הסבא אלג'ירי והסבתא תימנייה."
"מתי הגעת לאל איי?"
" החבר ראשון היה בגיל חמש עשרה, בחור רציני, היינו חמש שנים ביחד.למעשה עברתי איתו לאמריקה.
לא התגייסתי לצבא, יש לי פספורט אמריקאי, אז אמרתי להם שאני לא מוכנה לשרת בצבא. הם נסו להכריח אותי אבל לא רציתי. אז בגיל שש עשרה וחצי, הגעתי ללוס אנג'לס, הייתי פה ארבעה חודשים, יחד עם החבר שלי. עבדתי באיזו מספרה בהוליווד, של קיקו,כולם באו אלינו כשהוא רק פתח אותה.לחבר שלי היו ניירות, הוא נולד פה וגדל בארץ, גרנו ב-valley,אז זה היה שונה לגמרי אבל האמת לא התחברנו עם אף אחד, היינו רק אני והוא, למרות שהיינו בסצנה של הישראלים כמובן. אחר כך עברנו לעיר. זה היה באלפיים וחמש.
ניסיתי להביא את אמא לאל איי, היא אמרה לי לא. היא לא סבלה את אל איי.ואז היא נפטרה מסרטן ריאות, היא הייתה מעשנת, אני כבר לא מעשנת. הפסקתי, בגלל הקריירה והמוזיקה אסור לי לעשן.
אחרי כמה שנים,דברים התחילו לחרוק עם החבר שלי ונפרדנו.עזבתי את הדירה, עברתי לגור עם חברה, והתחלתי לעבוד בארומה ב-valley. הייתי מארחת, לא רציתי להיות מלצרית, לא אהבתי את הקטע הזה של טיפים, רציתי לקבל לפי שעה, לדעת שאני מרוויחה מספיק להתקיים.
"עבדת בעבודות אחרות?"
באותה תקופה גם דגמנתי, הייתי פה חתומה עם סוכנת בשם רובין פרקר, הייתה לה חברת כישרונות (TALENT AGENCY). ניסינו, האנגלית שלי הייתה על הפנים, היא ניסתה למשוך אותי יותר לקטע של סרטים, היו אומרים לי לקרוא ולא הייתי יודעת מה אני קוראת בכלל. היא הייתה שולחת אותי לאודישנים, יצא לי לדגמן לחברת ג'ינסים שאני אפילו לא מכירה. חוץ מזה היא ניסתה לדחוף אותי לקטע של מוזיקה ומשחק ולא היה לי את האנגלית, אז הייתי איתה איזה שנה ואז אחרי שנה אמרתי לה:"בואי נפסיק" אני עשיתי לה טובה, במקום שתמשיך לשלוח אותי לאודישנים ואני לא יודעת מה אני עושה, אז הפסקתי, נכנסתי חזרה לספרות ולמסעדנות וחיכיתי, אמרתי שאני אלמד את האנגלית ואז אני אוכל לעשות מה שאני רוצה.
כשבאתי לאמריקה חשבתי שאני יודעת אנגלית, אבל מהר מאוד גיליתי שאין לי מושג.אבל לאחר כמה שנים בספרות ובאירוח למדתי לדבר עם לקוחות, ככה בניתי את האנגלית שלי. עכשיו האנגלית שלי היא אמריקאית, אחרי שמונה שניםשאני כאן אומרים שהמבטא שלי הוא של ניו יורק.
"מתי היתה פריצת הדרך הראשונה שלך?"
"לפני שלוש שנים פגשתי את סיטו,והתחלנו לצאת.סיטו הוא מוזיקאי מוכשר אפרו-אמריקאי ויש לו כמה אומנים שהוא דוחף אותם, הוא המנהל שלהם. יש לו אומן בניו יורק ויש לו אומן בקנזס והוא מנהל אותם. אני הייתי מאוד ביישנית, לא רציתי לשיר ויום אחד הייתי לבד בבית ושרתי עם אוזניות על הראש והוא נכנס מבלי ששמעתי ותפס אותי על חם.אז הוא שאל בהפתעה:"את שרה?". היינו כבר שנה ביחד והוא לא ידע שאני שרתי או רקדתי בחיים שלי, ואז הוא פשוט התחיל לדחוף אותי, אמר לי:"יאללה תתחילי לכתוב שירים". ככה הוא נהיה המנהל שלי”.
"היכן את מופיעה בדרך כלל?"
"אני מופיעה בכמה מועדונים בהוליווד .הופעתי במקומות קטנים וגדולים כמו "האוז אוף בלוז", במועדון "מרבלה",ב"סופר קלאב","הוטל קפה" ועוד הרבה מקומות אורבנים גזעיים. בדרך כלל אני מופיעה לבד, סולו, יש לי מוזיקה ברקע, הפלייבק מנגן ואני שרה. יש מועדונים שאתה עושה רק שיר אחד, ויש כאלה שאתה ההופעה הראשית, שאתה יכול לתת שמונה – עשר שירים.היום אני מסתדרת עם זה, אבל אני מתה כבר להגיע לשלב הבא, זו דרך קשה וארוכה, אני עכשיו עובדת על הסינגל שלי, בשלב הבא זה לעשות מיקס ומאסטר, להכניס את זה כעיקרון לרדיו, לשלם לסטודיו ואחרי זה נכניס את זה ל-ITunes, משם אני יכולה להתחיל לעשות כסף,כי אז זה מתחיל להתפרסם".
"מה התוכניות האישיות שלך?"
"אני מרגישה את עצמי גם אמריקאית וגם ישראלית, אני מאוד מחוברת לשתי הזהויות שלי.החבר שלי רוצה להתחתן אבל אמרתי לו כבר שהוא יצטרך להגיע איתי לארץ. בשביל להתחתן איתי הוא צריך להתגייר.
אני רוצה להיות זמרת מאוד מצליחה ואני רוצה שבאמת, השירים שלי, יש להם המון משמעות לחיים, דברים שכולם, כל בחורה, כל בחור עוברים, אני רוצה לחלוק עם כולם.
עברתי הרבה בחיים ואני רוצה לשתף את זה עם כולם, מקווה שהשירים שלי יעזרו להרבה. השירים שלי באים מהלב, מאהבה".
