כמידי יום שישי מתאספים כמה משועי ונכבדי הקהילה הישראלית בטריטוריה האיטלקית השיקית והנחשקת במרכז הנוצץ של בוורלי הילס. כבר בשעה 1:00 מזדרז המייטר-די לשמור על שולחן קבוע במסעדת 'איל פסטיאו' שם נפגשת השמנת לפרלמנט של שישי לקראת קבלת שבת הממשמשת… * כתב וצילם: מיכה קינן
שולחן ערוך
השולחן הכי חם במסעדה ממוקם כך שכל מי ומי שעובר שב או חולף בסמוך יראה וייראה עלידי באי השולחן. כמה דקות לאחר השעה אחת פולטות כמה מכוניות שרד מפוארות את משתתפי השולחן ליד הוואלה שמזדרז לפתוח את הדלתות החרישיות והנהג מזניק את מרכבות האלים אל החניה המקורה. יושבי השולחן טופחים איש על שכם רעהו כמכרים ותיקין, שכן הם נפגשים שם עשרות בשנים. צמוד אל השולחן הערוך ישנו שולחן שני שם יושבת הגברדיא הפחות נוצצת אבל המתרוצצת ולפעמים מוצצת את לשד עצמות העגל והמלעלעת את נימוחות האומצה המתרפסת בצלחתה שעל המרפסת.
המסעדה
התפריט הוא אותו תפריט כבשאר הריסטורנטס האיטלקיות ברחובות בבורלי הילס. כולן מתנוססות במפות משובצות ומפיות לבנות או במפות צחורות עם מפיות משובצות אדום לבן. תמיד יש סצינה סביב שולחן האוכל. הטבח נחפז להכניס את הפסטה לסיר הוא כבר יודע מה רוצה כל גביר ויודע להכין את הפסטה הרצויה, אם זה ספגטי אל דנטה או איזה פוזילי מתוסבך ועד שיגמרו לנגב את שמן הזית עם החומץ הבלסמי בבגט הבית הפריך הפסטה תוגש יחד עם רוטב על בסיס של שמנת וחמאה לישראלים הרזים או על בסיס שמן זית ועגבניות לשמנמנים.
המייטר-די הוא טווס איטלקי גאה ושדוף. אפשר לחשוב שהאיטלקים הביאו את הפסטה לעולמינו. בס"ה מרקו פולו עבר בסין והביא לאיטלקים כמה איטריות לדוגמא. במאה ה-13 האיטלקים, מכיוון שנקעה נפשם מלבלוס מעיי חזיר וטחולי פרות מרבק, ,עטו על הפסטה ואימצו אותה אל חיקם. גהרתי מעל השולחן להתרשם מעושר התרגימא וחשתי כמעט כמו במשתה חגיגי בפלאציו דה אופיציו בפירנסה עם הנסיכה קתרין דה מדיצ'י ובח"ל ליבה הנרי השני מלך צרפת.
שימותו הקנאים
בסוף התמקמתי בשולחן העניים המרודים שהגיעו במרצדס ללא נהג רחמנא ליצלן שם טרפנו בלי גינונים מיותרים איזה ביסטקה פיורנטינה עצום עם רוטב שמנת וחמאה והמון שעועית ומרק מיניסטרונה מהביל וסמיך עם חצי כיכר לחם טרי וחם. מכל הצדדים מצקצקות מצלמות של פאפארצי זריזים שמנסים לקלוט בעדשותיהם את הסלבס הזחוחים אצל שולחנות הטאבולה קאלדה.
זכרונות מבית אמא
ככל שמתגלגלת לה ביטני ובני מעיי הומים ומגרגרים בשביעות רצון ובכל לשון כך עולות ובאות תמונות מהילדות, אמא עבת הבשר היתה מגישה לנו ספגטי מקערת אמייל גדולה וחמה ואבא היה מתרוצץ סביב השולחן בגופיה ומוזג לנו רוטב בולונז רותח עם פטריות בשר טחון וחצילים ואמא היתה מזרזת אותנו לגמור מהצלחת עד שאחד מאיתנו היה מתפוצץ לרסיסים בקול נפיחה גדול.
אז מה הדאווין?
בסוף נגמרה החגיגה והתחילו להתפזר שועי המשתה. אנחנו השתוחחנו עדיין על הקפה הפוך והנה ה'שופרים' וה'וואלה' התחילו להביא את הפארארי, המאזרטי, הבנטלי ,והרולס-רולסים. מבטינו עקבו בהשתאות וקינאה אחר התהלוכה המוטורית האופנתית, והנה אנחנו רואים מאצל השולחן הערוך מתרומם ידידינו-מיטיבינו חיים סבן וניגש אל המדרכה. הנהג שהביא את הרולס רוייס מתעלם ממנו. אני תמה,איזה מן זלזול מחפיר? אבל סבן נגש לפיאט טופולינו אדומה שחונה ליד המדחן נדחק לתוכה ונוסע בענווה צנועה וחיוך של שימור איכות הסביבה נסוך על פניו.
ולזה קוראין הפוך על הפוך.
