הוא אחד התורמים הנדיבים בקהילה – וגם איש עסקים ממולח המתמחה בקבוצות רכישה של נדל"ן בארה"ב * נא להכיר את מוריס בניטה, תושב סטודיו סיטי שנולד בקזבלנקה, הצטיין בתיכון בויאר בירושלים, השתתף בכיבוש עזה במלחמת ששת הימים ומאז הסתובב בעולם וצבר חוויות עד התחנה הסופית – לוס אנג'לס
את ידידי מוריס בניטה פגשתי בביתו בסטודיו סיטי. אנחנו מכירים כבר עשור. מוריס הוא אחד התורמים הגדולים לנזקקי לוס אנג'לס וישראל. מאז ומתמיד, כשהייתי זקוק לתרומה כבדה עבור ארגון זה או אחר, ידעתי למי לצלצל והוא תמיד נענה לבקשתי ביד רחבה. לאחרונה, מאז פרוץ מלחמת עזה, שמעתי כי הרעיף עשרות אלפי דולרים לארגון נכי צה"ל וארגוני חיילים אחרים. עתה, משהחליט להיטיב עם משקיעים ישראלים, פותח מוריס את קרן השפע הנדלניסטית שלו ומצרף מאות משקיעים להצטרף אליו ולמשפחתו בשביל הזהב הנוצץ.
"שמי העברי הוא בעצם משה בניטה, אבל במסעותי בעולם התקשו הבריות לומר משה ונקרא שמי בעולם מוריס", פותח בן שיחי במונולוג. "אבי ממוצא ספרדי-מרוקאי, הוריו נולדו באנדלוסיה בספרד והוא נולד בוואזאן במרוקו, עיר קטנה של דוברי ספרדית. אבי היה קבלן ואת אמי הכיר שם, במרוקו. אמי, לפי השמועות, הייתה החייטת של בן המלך באותו הזמן".
מה אתה זוכר מילדותך?
"נולדתי בקזבלנקה בשנת 1945 ואני זוכר הכל", מחייך מוריס ומגיש לי קפה שחור עם הל, "חייתי שם עד גיל 12 ואז, דודתי מצד אמי, שהייתה נשואה לקצין אמריקאי בכיר, לקחה אותי איתם לבסיס חיל האוויר בטריפולי, לוב. הוריי עלו ארצה בשנת 1960. הילדות שלי הייתה ילדות לחוצה כי הבנתי שמסרו אותי, כלומר נטשו אותי, בגיל 12, לדודתי. גם דודי מסר את בתו ובנו ושלושתנו למעשה, הגענו ללוב וחיינו אצל הדודה שהייתה עקרה. החזקתי מעמד אצל דודתי בערך שנה כי הבנתי שלוב היא מדינת עולם שלישי. בשנת 1958, לקח אותי הקצין האמריקאי לישראל, דרך יוון והוא זה שרשם אותי ללמוד במוסד של עליית הנוער בנווה הדסה, לב השרון".
יש לך זכרונות טובים מהילדות בישראל?
"סיימתי את הלימודים שם ולקראת סוף שנת הלימודים של כיתה ח', הפסיכולוג, ראובן פוירשטיין הגיע יום אחד לראיין אותי ואמר שהמורים דיברו דברים טובים עליי. הוא עשה לי בחינה פסיכוטכנית. לאחר כשבועיים הוא חזר ואמר לי שיש לי הישגים גבוהים מאוד וכנראה שאני מחונן עם רמת משכל מהגבוהים. בעקבות זאת התקבלתי לבית הספר בויאר, בירושלים – פנימייה למחוננים ונחשב לתיכון הטוב ביותר בישראל.
"בעצם, הייתי לבד בארץ , בתנאי פנימיה וזה היה די קשה. אני זוכר שכדי לישון שינה טובה, הייתי משתיק את כולם ומסכים איתם ש"עכשיו כולם הולכים לישון!". כנער, התבלטתי מבחינה אמנותית, קראו לי "אלוף הכדריה", יצרתי הרבה כדים, פסלים ועוד יצירות. בבויאר, בכיתה י', הייתי המורה לג'ודו והיו לי חניכים מכיתות י"ב. חוץ מזה, עד היום החבר'ה מבויאר זוכרים אותי כ"גאון לגאומטריה". לאחר התיכון, התקבלתי בהמלצת ביה"ס לעתודה האקדמאית, לתוכנית תלפיות למחוננים, באוניברסיטת ירושלים, ולמדתי מתמטיקה, סטטיסטיקה ותנ"ך."
מתי ולאן התגייסת?
"לאחר שנה בעתודה, הבנתי שזו לא הייתה הדרך הנכונה, ניגשתי למנהל של בויאר ואמרתי לו שאני לא מרגיש טוב עם התוכנית של העתודה האקדמאית, ושאני רוצה להתגייס. הוא אמר לי לעשות מה שהלב שלי אומר, אז התנדבתי לצנחנים כי הייתי ספורטאי מצטיין. שירתתי בגדוד 202 של הצנחנים. הייתה לי חוויה מיוחדת בצבא, במלחמת ששת הימים אנחנו כבשנו את עזה. בצנחנים, לא עברתי טראומה ולא הייתי אומר שהייתי גיבור מיוחד, אבל, עשיתי את המוטל עליי".
מה עשית לאחר השירות הצבאי?
"לאחר הצבא טסתי לארה"ב בעקבות החלום הגדול כיוון שפגשתי רב מקרוליינה שהכרתי עוד בישראל והייתי לו ולתלמידיו מורה דרך בישראל, לפני שעזבתי לארה"ב.
הוא אירח אותי בתחילת הדרך, החלטתי ללמד עברית בדרום קרוליינה, בבתי ספר יהודים וכך, לעשות לפרנסתי ולשלם על האוניברסיטה. כך עשיתי. בתחילה, אכן, עבדתי בדרום קרוליינה ולאחר מכן עבדתי באוניברסיטת ג'קסון שבפלורידה. סיימתי את התואר ב-4 שפות. לאחר סיום הלימודים רציתי להיות מתורגמן באירופה אז נסעתי לצרפת ושם תכננתי להתקבל לאוניברסיטת סורבון. למזלי, במקרה פגשתי ישראלי נחמד, שאמר לי, "מה לך ולצרפת? החיים והלימודים פה יקרים. סע לאיטליה, תלמד שם, יש הרבה ישראלים ויותר זול". תוך שלושה שבועות, מצאתי את עצמי על מטוס למילאנו".
מה היה השלב הבא שלך?
"אני דובר מספר שפות: רומנית, איטלקית, עברית, פולנית, רוסית, יוונית, טורקית ועוד. כשסיימתי את הלימודים, סיימתי עם התואר "מתורגמן פרלמנטרי" ב-4 שפות: אנגלית, איטלקית, עברית וצרפתית. כל שנה הייתי נוסע לארץ לחודשיים, עובד כמורה דרך, דרך הסוכנות. פעם קיבלתי קבוצה מטורקיה, הייתה שם בחורה חמודה והיא הזמינה אותי לטורקיה, להכיר את ההורים שלה. התחתנתי איתה, לקחתי אותה איתי לאיטליה. לאחר כשנתיים נגמר הקשר בינינו וחזרתי לארה"ב".
מה עכשיו? התגרשת באושר?
"מארה"ב צלצלתי לארץ לד"ר פוירשטיין, ביקשתי ממנו למצוא לי עבודה בישראל, כי עכשיו, אני בעל תואר כמתורגמן פרלמנטרי. הוא אמר לי "פה בארץ, כולם יודעים שפות' אז, הבנתי שאין לי מה לעשות בארץ וחזרתי לגור בארה"ב. הייתי בקשר מצויין עם משפחתי, עם הוריי ואחיי. אנחנו היינו 7, אבל אני האחרון שנותר, כולם נפטרו. אחי, שהיה צעיר ממני בשנתיים, התנדב בזמנו לצנחנים ל-890 לפני שהתגייסתי, על מנת שאני אוכל ללכת ללמוד בעתודה. לא רציתי ללמוד והתגייסתי בעצמי ל-202.
"בארה"ב, עבדתי בתחום המכירות וידיעת השפות תרמו ועזרו לי בתחום זה. גיליתי שיש לי כישרון חזק במכירות. עבדתי במכירות של חומר בידוד המוזרק לתוך הקירות ומבודד אותם. תוך זמן קצר התברר לי שהייתי המוכר מס' 1 של החברה הזו. היה גרמני יהודי בשם ספרבר והוא זה שלקח אותי לעבודה, היה מאוד מעניין. כל זה קרה בקולורדו.
"אחרי ארבע שנים, פתחתי חברה משלי, בטקסס. הייתי יהודי נודד. המסלול שלי בתוך ארה"ב היה כזה: מטקסס עברתי לקנזס, אחר כך מקולורדו עברתי לאריזונה, מאריזונה עברתי לסן דייגו ומשם, לאל.איי".
נתקלת באנטישמיות בכל המסעות שלך?
"לגבי אנטישמיות, מעולם לא הרגשתי אותה בשום מקום בעולם. אני, ברוב חוצפתי וברוב 'חוכמתי', כששאלו אותי על המבטא שלי ומהיכן אני, עניתי "תראה, אם אתה רוצה לנצח בבית המשפט אתה לוקח מה? עו"ד יהודי. אם אתה רוצה שהניתוח יצליח ולא תמות, אתה לוקח מנתח יהודי, ואם אתה רוצה שהבית יהיה מושלם עם אחריות והכל, אתה לוקח מתווך יהודי"…. ותמיד היו מסכימים איתי. אף פעם בארה"ב לא הרגשתי אפילו טיפה של גזענות ואנטישמיות".
לאן עברת אחרי טקסס? אני תוהה וראשי מסוחרר. "לקנזס, היינו שם שנתיים, אשתי השנייה שהתגיירה ואני. הילדה הראשונה נולדה ב-79'. לאחר מכן עברנו לסן דייגו, שוב הייתה לי הרגשה שאני לא במקום הנכון, תמיד חשבתי למה אני נמצא כאן והאם זה המקום הסופי ואף פעם לא הרגשתי שזה המקום הסופי. תמיד רציתי יותר אנשים עם יותר כסף להשקיע ולכן, הגעתי לאל-איי בשנת 2006. מאז אני כאן ולא זזתי, יש לי חברת נדל"ן שהלכה והתפתחה וכיום, גדולה ומוכרת"
ספר לי על עולם הנדל"ן שלך?
"ב-6 השנים הראשונות בתחום, עשיתי כמו כולם- מכירת בתים רגילה. לאחר מכן, התחלתי למכור בנייני דירות. בחברה שלי יש שלושה אנליסטים שעובדים במשרה מלאה, כולם משתתפים בקניות ובמכירות שלנו, כולל הילדים שלי. יש לי בת באריזונה ובן שהוא סגן הנשיא. בכל פעם שרוכשים משהו, אנחנו משתתפים עם משקיעים, בסדר גודל של מיליון-שני מיליון דולר, ביחד. לגבי נישואיי השניים – גם הם נגמרו והמשכתי הלאה"
מה הקשר שלך עם הקהילה?
" אני סגן הנשיא הראשון של בית הכנסת הגדול ביותר, של העדה המרוקאית,"אם הבנים" בוואלי, אני גם תורם גדול לילדים יהודים – בחינוך, להשכלה ולאוניברסיטה, ועוד".
מתי הייתה פריצת הדרך הראשונה שלך בנדל"ן?
"לפני כ-11 שנים, נכנסו לעניין רכישת נכסים גדולים יותר, ביחד עם שותפים וכיום, אנחנו עומדים על כמות גדולה של נכסים. גבי קבוצות הרכישה, יש לי נטייה לתת לחברים ולמשפחה את הצ'אנס הראשון. בעבר, היה לוקח לנו כשמונה שבועות לאסוף את כל הכספים והיינו עושים זאת ממש עד לרגע סגירת החוזה ולכן, כשאלה קרוביך, האיסוף מהיר יותר וכבר בתוך שבועיים אתה אוסף את הסכום הנדרש ויותר. התגובות כל כך חיוביות שהדבר השלילי היחיד ששמעתי מדי פעם הוא שחבל שלא השקענו קצת יותר בעסקה".
מה המוטו שלך בעסקים בכלל ובנדל"ן בפרט?
"לגבי המוטו שלי, נכנסו לתחום הנדל"ן ותמיד אמרתי – אין קנייה יותר חכמה מרכישת נדל"ן כי זה הדבר הבסיסי והאנושי לכל אדם. אם אין לך איפה לגור, מאיפה תצא לעבודה? אם אין לך איפה לבשל, איך תאכל? אתה הופך להומלס ולכן, דירות סובלות הכי פחות כשיש תנודות בשוק".
מה הקשר שלך לישראל?
"תמיד היה לי קשר עם המשפחה ולמעשה, יש לי משפחה ממש ענפה בישראל ואני אפילו זוכר את מספר הטלפון הקווי של כל אחת ואחת מהמשפחות. האם ארצה לחזור ארצה? זה תמיד נשאר בלב ואני שואל, האם מעשית זה אפשרי? יש לי ארבעה ילדים ורק אחת גרה בישראל, במאה שערים. אני מאוד רוצה להיות איתה שם אבל אני צריך גם להתחשב בשלושה האחרים. אני מגיע לישראל פעם בשנתיים, מבקר את בתי ואת הנכדים המקסימים שלי.
"לגבי המצב בארץ, כואב לי מאוד, בעיקר בתור יהודי. מצד שני, יש לי פתרון בלתי אפשרי והפתרון אומר שאם היינו יכולים לשנות את דרכינו, את היהירות שלנו, להיות ענווים יותר בתור הבוסים של הגויים, פחות להתרברב בפני שכנינו הלא יהודים כי זה גורם לקנאה ושנאה, היה לנו טוב יותר. הדבר היחיד שגורם לנו לכל הצרות היא ההצלחה הזועקת לכולם לקנא בנו, היהודים".
יונתן בניטה: "אנשים שקנו ב-2021 במחיר גבוה מדי נמצאים היום בצרה גדולה"
יונתן בניטה מספר: "נולדתי באריזונה ועברנו הרבה מקומות כי אבי עבד בעסקי הנדל"ן. הגעתי לאל.איי כשהייתי בן 23. היום אני בן 43, נשוי ואב לשתי בנות, בנות 5 ושנתיים.
"קיבלתי את רישיון הנדל"ן שלי בדיוק כשסיימתי את התיכון, שנת 2000 ומאז, אני עובד עם אבי בעסקים המשפחתיים. אבא התחיל כסוכן דירות, הוא עבר להיות סוכן בנייני מגורים ב-1994 והיו לו מספר מועט של חברות. הוא היה משקיע בעצמו ואז היה מציע ללקוחות להשקיע גם, סוג של שיפוץ ואז, מכירה חוזרת. הוא הצליח בזה מאוד והעסק התפתח עם הזמן, הלך וגדל, הלקוחות עשו יותר ויותר כסף.
לפני כעשר שנים לקחתי על עצמי את העסק. מבחינתי, אף פעם לא אהבתי את תחום המכירות, אני יותר אנליטי כך שתמיד התעסקתי בדברים האנליטיים. היו לנו זוג משקיעים שעבדו איתנו תקופה והזמנתי אותם להיות שותפים. רכשנו נדל"ן בעצמנו, חילקנו את הדירות בסינדיקציה וכך הגדלנו את ההכנסות שלנו. זה מה שעשינו בעשר השנים האחרונות.
"היום מבחינתנו זה זמן מצוין לפרויקטים דומים בתחום הנדל"ן; במהלך הקורונה הייתה ירידה בעסקי הנדל"ן אבל מהר מאוד אחרי הקורונה ב-2021, כולם החלו לרכוש דירות ובנוסף הרבה כסף נכנס ממקורות נדל"ן אחרים כמו בתי מלון ועסקים קמעונאים שנסגרו וכך מחירי הנכסים עלו והמחיר הרקיע שחקים, היו בבעלותנו כ-18 נכסים והצלחנו למכור את כל ה-18 ברווחים גדולים. אח"כ לא קנינו כלום כי מחירי השוק היו גבוהים בצורה לא הגיונית. חיכינו שהמחירים ירדו על מנת שנוכל לקנות שוב נכסים.
"כיום, אנחנו רואים שכל האנשים שקנו בשנת 2021, עבור מחיר גבוה מדי, נמצאים בצרה גדולה; ההלוואות לטווח קצר שלהם מגיעות לפרעון, הם צריכים לשלם הלוואות שהם לא יכולים למחזר כי הריבית עלתה בהרבה ועכשיו, הם מוכרחים למכור את הנכס במחיר נמוך יותר ממה שנקנה. זה יכול להגיע להבדל של עד 8 מיליון דולר פחות בין המחיר אותו בו הם קנו למחיר בו הנכס יירכש היום.
"אני מזהה הרבה הזדמנויות, במיוחד עכשיו, כשיש הנחות גדולות בשוק, זה זמן נהדר לקנות נכס ו/או להשקיע בנדל"ן. בעתיד, הריבית הולכת לרדת וכאשר הריבית יורדת, המחירים עולים כך שכל הנכסים שאנחנו קונים עכשיו, אנחנו לא כוללים אותם בחישובים שלנו כי אנחנו לא יודעים בכמה הריבית תרד ואיזה שווי יתאים למחירי השוק. אנחנו כל הזמן בודקים ומוודאים – אנחנו על זה!"