כשלושה עשורים לאחר הלילה המטלטל במילאנו שבו הוכתה ונאנסה באיומי סכין, לינור אברג'יל הוכיחה שניתן לצמוח מתוך השפל העמוק ביותר * מי שהוכתרה כמיס עולם ב-1998 ועברה מסע משפטי ואישי מפרך שתועד בסרט המועמד לאמי "מיס עולם האמיצה", הפכה את הטראומה למקור של עוצמה ושליחות עולמית * בראיון עם איילה אוראל לקראת הרצאתה הקרובה בלוס אנג'לס, אברג'יל מספרת על ההחלטה שלא לתת לכאב לנהל אותה, על ההתמודדות עם השלכות ה-7 באוקטובר, ועל הדרך שבה היא משתמשת בהומור, באמונה ובכוח פנימי כדי להאיר את חייהן של נשים אחרות המתמודדות עם משברים
כ-28 שנה לאחר המאורע שטלטל את חייה, לינור אברג'יל, מי שהוכתרה למלכת היופי של ישראל בשנת 1998, הפכה את החוויה הקשה שעברה למקור של כוח ושליחות, ומאז היא פועלת כדי להשמיע את קולה ולחזק נשים אחרות.
ב-27 באוקטובר היא תגיע ללוס אנג'לס ותספר בוודלנד הילס את סיפורה המרגש וחסר התקדים, שהחל בזכייתה בתואר מלכת היופי של ישראל והמשיך בזכייתה בתואר מיס עולם. סיפורה תועד בהרחבה בסרט "מיס עולם האמיצה", שהיה מועמד לפרס האמי. הסרט עוקב אחר האונס שעברה בדרכה לתחרות מיס עולם שהתקיימה באיי סיישל. לינור, אז בת 17 שרק זכתה בתואר מלכת היופי של ישראל, שהתה במילאנו לצילומי דוגמנות, כשנהג המונית שלה, שלמה נור, מצרי-נוצרי, אנס אותה באיומי סכין. היא ניסתה להיאבק בו, אך הוא קשר את ידיה, הניח שקית פלסטיק על ראשה וניסה לחנוק אותה.
בראיונות שנתנה אז היא סיפרה "חשבתי שזה הסוף שלי". לאחר האונס הברוטלי הנהג אמר לה שהוא מצטער. לינור, בתושיה בלתי רגילה, אמרה לו: "עכשיו תראה לי שאתה באמת אדם טוב, תיקח אותי לרכבת ואני לא אגיד לאף אחד מה קרה כאן. אני יודעת שלא התכוונת, זה היה פשוט סטוץ ללילה".
זה עבד. הנהג לקח אותה לתחנת הרכבת משם היתה אמורה להמשיך לרומא ועזב אותה שם. לינור הגישה נגד האנס תלונה באיטליה ובישראל. הוא נעצר, נאשם על אונס כפול, מעשה סדום וחטיפה לשם עבירת מין ונידון ל-16 שנות מאסר.
נאום מטלטל באו"ם
חייה של לינור השתנו לתמיד בגלל אותה תקיפה. היא החליטה לקחת את המקרה הקשה שקרה לה, על מנת לעזור לנשים אחרות. היא החלה להעביר הרצאות בכל רחבי הארץ והעולם, חיזקה נשים שעברו אונס בעצמן, למדה משפטים, הוסמכה כעורכת דין ב-2013, למדה משחק, פתחה מותג אופנה בשם ליה. היא גם חזרה בתשובה ונישאה לסוכן השחקנים אורן כלפון וילדה ארבעה ילדים.
כל זה כמובן, על קצה המזלג בלבד.
לאחר ה-7 באוקטובר, לינור החלה במאבק להשמעת קולן של הנשים שנפגעו מינית באותו יום נורא וכן במהלך השבי. היא יצרה קשר עם ארגוני נשים בעולם, אך אלו שהזמינו אותה בזמנו לנאום, לא היו מעוניינים הפעם. היא אף הגיעה לאו"ם, שם נתנה נאום בפני אולם מלא שקם על רגליו והריע לה. על הדרך שעשתה, על הבחירה להפוך את הכאב לשליחות ועל המאבק שהיא מנהלת היום, היא מספרת בראיון טראנס אטלנטי.
לינור, בקרוב תגיעי ללוס אנג'לס להרצאה. זה נעשה קל יותר עם השנים לספר את הסיפור שלך?
"זה לא נעשה יותר קל אבל אני מבינה היום את המשמעות של עד כמה זה מחזק ונותן כח לאנשים בצמתים השונים בחיים שלהם. זוהי סוג של שליחות. אז הרבה יותר קל לדעת שאני מצליחה לעזור לנשים ולתת להן כלים לעבור את החיים בצורה יותר טובה".
הפעם הראשונה בה עלית על במה וסיפרת את סיפורך בטח לא הייתה קלה…
"התחלתי לתת הרצאות לפני 15 שנה ואני בהחלט זוכרת את הפעם הראשונה. זה היה קשה מנשוא, ברמת הסיוט. לקח לי זמן עד שהצלחתי לעלות על הבמה ולספר סיפור מאשר לתת לו לשלוט בי. כשחקנית עם זאת למדתי איך לא להניח לרגשל לנהל אותי אלא שאני אשלוט בו".
אחרי הרצאות נשים יוצרות איתך קשר. מה הן מספרות?
"הסיפורים שמגיעים אלי לא קשורים רק לאונס ופגיעה מינית. מגיעות אלי הרבה נשים שעוברות תהליך גירושים ואומרות שההרצאה עזרה להן ונתנה להן כוחות. השיח שלנו הוא מאוד עמוק על מי אני בעולם. כשאת עוברת משהו משמעותי שנותן לך להצליח בגיל מאוד צעיר אתה מתחיל לשאול שאלות מהותיות שכשאת לא עוברת את לא שואלת אותן. זה גורם לך להבין שבחיים האלו יש לך בחירה איך לחיות אותם – רק לשרוד או לחיות באמת.
"ההרצאה שלי נוגעת בכל ההיטבים האלו – איך את רוצה לחיות וכמה את ראויה לחיות את חייך בטוב ושמחה ושחלומות נועדו להגשים אותם וקשיים וקשיים נועדו לבנות אותנו. החיים הם ניגון וקו אחד יש רק בסוף. אנחנו כל הזמן בסוג של עליה. אנחנו עולות ויורדות אבל זה מה שהופך אותנו למי שאנו. אחרת כל דבר קטן היה מוציא אותנו מהאיזון".
לפעמים בני משפחתך נמצאים בהרצאות שלך. זה בטח לא קל להם לשמוע את מה שעברת, אפילו ממרחק הזמן.
"בהחלט קשה לי כשיש אנשים מהמשפחה בקהל ואני מניחה שקשה גם להם, למרות שגם אם הם שם, אני יודעת איך לנהל את זה בגלל שאני שחקנית".
זהו גם לא סיפור על אונס; ההרצאה גם כוללת הרבה צחוק והומור.
"בהחלט. זה בגלל שהיום אני במקום כל אחר וברוך השם רק דברים טובים קורים, הסיפור שלי הוא סיפור של ניצחון, אז יש הרבה צחוק והרבה הומור שחור. בכלל יש הרבה הומור בהרצאות שלי כי אני חושבת שאין דרך לשרוד את החיים האלו בלי הרבה הומור. אז נשים שמגיעות גם צוחקות ונהנות".
את אומרת, נשים, אבל יש גם הרצאות אליהן מגיעים גברים?
"בטח. אבות לבנות, גברים שעברו דברים בעצמם. יש גם הרצאות המיועדות רק לגברים בלי נשים כמו למשל הרצאות למפקדים בצבא שידעו איך לגשת לנשים ולדעת מה הם הגבולות ואם קורה משהו למישהו בסביבה שלהם, אז לדעת איך להתנהג. אין אדם שזה לא נוגע בו לצערי".
אפשר לסלוח על דבר כזה? והאם זה חלק מתהליך ההחלמה?
"סליחה היא לא המילה המדויקת. לוקח שניה להבין שאין דבר רע יורד משמים. הרבה פעמים נראה לנו שבמציאות זה לא דבר טוב לעבור, אבל אני באמת מאמינה שהכל לטובה. כשמרביצים לכלב עם מקל, הוא נובח על המקל, אבל לי אין כל כוונה לנבוח על המקל. בסוף זה להבין שזה מה שהייתי צריכה לעבור, כמו שאני לא שואלת על כל דבר טוב שקורה לי, למה דווקא זה קרה לי, גם בדברים הלא פשוטים, אין מה לשאול, למה זה קרה דווקא לי. זה כנראה מה שהייתי צריכה לעבור. בסוף, זה באמת לקבל את הכל באמונה ולהבין שזה מה שצריך היה להיות ואיך אני גודלת מזה. כי להתעסק בלמה זה קרה לי, יכול להוריד אותך. זה לא רלוונטי".
תמיד היית במקום הזה, גם אז אחרי התקיפה?
"אז רציתי שהאמת תצא לאור ושהאדם ישב בכלא, אבל הוא אף פעם לא היה הנושא מבחינתי, הוא היה שליח. זה היה משהו שהייתי צריכה לעבור ואני באמת מאמינה בזה. אומרים שאם נחלק את התיקים של כל אחד מאתנו בין כולנו, כל אחד בסופו של דבר יקח את התיק שלו ולא של מישהו אחר, כי בסופו של דבר אנו עוברים ניסיונות שאנו יכולים לעמוד בהם. את יודעת איך לפעמים את אומרת לאחר משהו קל שהתנסת בו – "הרגשתי שהייתי צריכה לעבור את זה?" אז כך גם היה בי משהו שהנשמה שלי ידעה שהיא תעבור את זה. אולי זה קרה כדי שאתעורר, כדי שאחיה את החיים שלי אחרת, אולי כדי שאשפיע בעולם. אני לא יודעת מה הסיבה, אבל אני יודעת שזה הפך אותי לבן אדם הרבה יותר טוב ממה שהייתי. לא הייתי יכולה לעזור לכל כך הרבה נשים אם לא הייתי נוגעת במקומות כל כך נמוכים בנפש שלי, כי עד שאתה לא מגיע למקומו של אדם אתה לא יכול לעזור לו".
הפכת גם לעורכת דין. האם הבחירה ללמוד משפטים נבעה מהצורך שלך לצדק?
"לגמרי. אבל בסופו של דבר הבנתי שגם שם אין צדק, אז עזבתי. יש מערכת לא פשוטה, כמעט ללא משאבים ואנשים שנותנים את הנשמה שלהם אבל אין להם עם מה לעבוד וזה תיסכל אותי מאוד. הבנתי שההשפעה שלי יכולה להיות הרבה יותר גדולה בחיים העצמאיים כשאני נפגשת עם אנשים בקהל ומדברת אתם, מאשר דרך עריכת הדין".
את אישה מאוד עסוקה, אין לך רגעים בהם את אומרת, נתתי מספיק הרצאות, סיפרתי את הסיפור שלי ואני ממשיכה הלאה?
"אני כל הזמן אומרת את זה לעצמי ואז מגלה שעוד לא התחלתי. אני עושה כל כך הרבה דברים אחרים: אני מנהלת אמנים, יש לי מופע בידור ומופע עם הרבנית רחל בזק, 'מאושרת' המדבר על זוגיות ומשפחה ונשיות, אני מטפלת בנשים בתחום התזונה ועוד. אז לפעמים אני באמת שואלת את עצמי את השאלה הזאת אבל אני חושבת שעל הנושא הזה, אלימות מינית נגד נשים, אין עדיין מספיק שיח ויש עוד דרך לעבור. כל עוד מזמינים אותי, אני מגיעה, כי אני יודעת שזה יכול להדליק אור במקומות מאוד חשוכים להרבה נשים הזקוקות לזה".
למרות שבימינו יש הרבה פתיחות, ואחרי עידן המי-טו, נראה שיש עדיין הרבה נשים שחוששות לדבר.
"זה כאילו שיש, אבל אין באמת. נשים שותקות. זה מגיע מכל מיני סיבות – נשים חושבות שלא מגיע להן, לא מגיע להן שיתייחסו אליהן בכבוד. הן נמצאות במקום של קורבנות, 'מגיע לי שזה קרה לי'. הרבה פעמים יש גם רווח מלהיות במקום הקורבני כי זה גורם לך לא לזוז מהמקום ולעשות מעשה".
הסרט הדוקומנטרי אודותיך, "מיס עולם האמיצה", הגיע להרבה מאוד צופים בעולם. אנשים מזהים אותך בזכותו?
"לחלוטין. אני זוכרת שהייתי בניו יורק ואנשים עצרו אותי ואמרו לי, וואו, אנחנו מכירים אותך. הייתי עם הסרט בכל מקום בעולם ועשינו אתו דברים ענקיים. צפו בו מעל מ-15-20 מיליון איש! זה מאוד מחזק. הוא היה אחד הסרטים הכי נצפים בנטפליקס. זה מדהים. זה עשה ועושה שינוי וזו זכות לעבור משהו שהוא לא פשוט ולעזור לנשים, זו מתנה ולא לכל אחת יש את המתנה הזאת".
האם האדם שפגע בך ביקש סליחה?
"לא, אבל גם לא הייתי צריכה אותה. באמת באמת, בנשמה שלי פנימה, הוא לא פגע בי".
וגם היום את מאמינה באמונה שלמה שזה היה צריך לקרות?
"אני מאמינה שזה העצים אותי והפך אותי לבן אדם שהוא אחר, שמחובר יותר לנשמה שלו ובוחר חיים מלאים יותר. אני שמחה שמתוך מה שקרה, בחרתי בחירות טובות יותר בחיים".
הרצאתה של לינור אברג'יל תיערך ביום שלישי, 27 באוקטובר, במרכז שפר בוודלנד הילס. לרכישת כרטיסים: www.eventbrite.com/e/
