The Imitation Game, סרטו של הקולנוען הישראלי-אמריקאי עידו אוסטרובסקי, מועמד ביום ראשון הקרוב לחמישה פרסי Golden Globes * ההפקה ההוליוודית הראשונה של עידו עוברת מפתח תקווה דרך תיכון טאפט בוודלנד הילס ועד ללב תעשיית הסרטים העולמית * לפעמים, חלומות מתגשמים * חשיפה
בחודש ספטמבר 2009 נפגש עידו אוסטרובסקי, תסריטאי ישראלי-אמריקאי, אז בן ,30 עם ידידתו נורה גרוסמן, 26, בבית קפה בלוס אנג'לס. הפגישה הזו תיחרט בדברי ימי הקולנוע כאחת הפוריות והמפתיעות מעולם; עידו לקח פסק זמן מעבודתו כעוזר תסריטאי בסדרת הטלוויזיה "גוסיפ גירל"; נורה חתמה באותה תקופה על דמי אבטלה אחרי עבודה במחלקת הקריאייטב של חברה הוליוודית.
"אמרתי לעידו שיפסיק לעבוד בשביל אחרים ושיחשוב על לעשות משהו בשביל עצמו, כעצמאי", משחזר יוסי (ג'ו) אוסטרובסקי, אביו של עידו, את הימים ההם. "הוא היה תמיד מוכשר מאוד וראיתי שהוא לא ממצה את עצמו. הצעתי לו שיישב בבית, יעבור על פרויקטים ואני אשלם בינתיים את דמי המחייה שלו".
וזה בדיוק מה שעידו עשה. הוא ומשפחתו היגרו ללוס אנג'לס מפתח תקווה בהיותו בן שנה. האב יוסי הקים ברבות השנים מפעל לתפארת, "דלתא היי-טק" בצ'טסוורת', המספק חומרי חילוף ושירותים לתעשיית האירוספייס. האם חוה עזרה ותמכה, האח אילן הצטרף ליוסי בניהול המפעל ואילו הבת קורין עובדת כיום בחברת פרסום המספקת חומרים ליוטיוב. עידו היה תלמיד מוכשר בטירוף; בתיכון טאפט בוודלנד הילס הוא כבר ערך את עיתון בית הספר ואף קיבל הוקרה מהנשיא דאז ביל קלינטון. הוא השלים תואר בתקשורת ביו.סי.אל.איי ולמד קולנוע ב-NYU בניו יורק.
החלום שלו להשתלב בתעשיית הסרטים בצורה משמעותית נמשך כמה שנים טובות עד לרגע בו קרא באינטרנט שראש ממשלת בריטניה לשעבר, גורדון בראון, פירסם התנצלות פומבית במאמר בעיתון טלגרף בפני אלן טיורינג, מדען-מתמטיקטאי גאון. במהלך מלחמת העולם השנייה גייס הצבא הבריטי לשורותיו מתמטיקאים ומפצחי קודים סודיים, בניסיון להתחקות אחר שיטת ההצפנה הסודית "אניגמה" של הנאצים. טיורינג הצליח לפצח את הקוד, תוך שהוא מסתיר את נטייתו המינית ההומוסקסואלית, שהיתה אז אסורה בחוק בבריטניה. כל החומרים המסווגים מעבודתו בשנות המלחמה הועלמו וטיורינג התאבד כמה שנים אחרי הסיום המלחמה, לאחר שנתפס בשידול מיני ואולץ לקחת הורמונים לשינוי הזהות המינית שלו. הוא היה בן 41.
סרטים וספרים אודות "אניגמה" פורסמו במהלך השנים אבל עידו רצה לדעת עוד: "רציתי לרדת לעומקו של הסיפור. מי היה טיורינג באמת, מאיפה הוא בא ומה עבר עליו מבנים", אומר עידו."ככל שחקרתי וגיליתי פרטים חדשים, הייתה לי הרגשה שיש כאן סיפור שיכול להפוך לסרט".
עידו נדלק על הסיפור, שיתף בהתלהבות את גרוסמן, ובמשך ארבע שנים עמלו השניים על פרויקט הסרט "משחק החיקוי". התוצאה: הסרט, שמועמד השבוע לחמישה פרסי גלובוס הזהב, הוקרן בבכורה בפסטיבל הסרטים בטורונטו השנה, שם זכה בפרס "נבחר הקהל". עכשיו מדובר בו ובכוכב הראשי שלו, בנדיקט קמבראבץ', כמועמדים מובילים לזכייה בפרס האוסקר היוקרתי. בין לבין הצליחו אוסטרובסקי וגרוסמן למכור את זכויות ההפצה של הסרט לחברת ווינשטיין, ששיווקה בצורה דומה בשנה שעברה את הסרט "נאום המלך".
הסרט, שהחל בשבוע הקריסמס להיות מוקרן במספר מצומצם של בתי קולנוע, הכניס עד כה 31 מיליון דולר בארה"ב ו-31 מיליון דולר נוספים ברחבי העולם. הוא מוקרן עתה בלמעלה מ- 700 בתי קולנוע בארצות הברית, במקביל לעלייתו השבוע על המסכים בישראל. "התקווה הכי גדולה שלי היא שכמה שיותר אנשים ייחשפו אל הסרט ושהסיפור יזכה להכרה רחבה", אמר קמברבאץ' במסיבת עיתונאים בטורונטו לאחר הזכייה. "בתרבות הבריטית יש מודעות כלשהי לסיפור, אבל חלקים נכבדים ממנו יהיו הלם מוחלט עבור הצופים. אלן טיורינג הוא אדם מיוחד במינו עבור רבים. התגובות שאני מקבל מאנשים שצפו בסרט הן כמה הם נדהמו להבין שהם לא ידעו על קיומו". לדברי קמברבאץ', "מה שהופך את טיורינג לגיבור הוא העובדה שהוא היה אדם עדין, לא מתפשר ויוצא דופן, מאוד שקט ומאופק. הוא נשאר נאמן למי שהוא באמת ולא ניסה להפוך לקדוש מעונה. בעיני עצמו הוא לא היה גיבור ולא קורבן, אלא רק עשה את עבודתו באופן טבעי. זה הקל עלי את העבודה כשחקן".
***
אוסטרובסקי וגרוסמן החליטו בשנת 2010 להמר על כל הקופה: הם טסו ללונדון והצליחו לשכנע את אנדרו הודג'ס, שכתב ביוגרפיה על טיורינג, למכור להם את הזכויות להפוך את ספרו בן 600 העמודים לסרט. בחזרה באל-איי, הם חיברו סינופסיס בן עמוד אחד ובו הפיטש לפרויקט, אותו הפיצו בפני מעסיקים לשעבר, חברים וכל מי שחשבו שימצא עניין בנושא. כנהוג בהוליווד, הם קיבלו הרבה סירובים (אם בכלל) בנוסח: אל תתקשר אלי, אני אתקשר אליך…
ואז, בפגישת עבודה באולפני פוקס, הם הצליחו להדליק את הסופר גרהאם מור, שמסתבר ששמע על הסיפור של טיורינג וגילה בו עניין. התסריט הראשון של גראהם, אוסטרובסקי וגרוסמן הפך ללהיט בהוליווד, נקנה ע"י אולפני וורנר ב-2001 ושמות כוכבים גדולים לגילום התפקיד הראשי נפוצו בטינלסטאון, כולל ליאונרדו דיקפריו. אבל עידו ונורה החליטו לשנות כיוון, לרדת מדיקיפריו ולפנות לאםיקים אחרים. במשך כשנה וחצי נחשב התסריט שלהם ל"חם" והנחשק ביותר בעיר הסרטים, ורבים התחרו על הזכות לעשות ממנו סרט. מי שזכה בסוף היה טדי שוורצמן, משקיע בסרטים הוליוודים ובנו של מולטי-מילארדר. שוורצמן אהב את התסריט וסיפק את הכסף לתחילת ההפקה עוד לפני שנקבעה זהותו של השחקן הראשי. אוסטרובסקי, גרוסמן ושוורצמן סיכמו שהסרט חייב להיות מצולם בבריטניה ועדיף לבחור בשחקן בריטי להוביל את הסרט. הם בחרו בבמאי נורבגי מוכשר וקיבלו את המועמדות של בנדיקט קומבאראץ', אחד מהכוכבים העולים בקולנוע העולמי שקנה את פרסומו כששיחק בסדרה הבריטית "שרלוק הולמס", לגלם את דמותו של טיורינג. בגילום הדמות הנשית הדומיננטית בסרט זכתה השחקנית היפהייפיה קירה נייטלי.
הסרט, המשחזר בצורה מדהימה את תקופת מלחמת העולם השנייה בבריטניה, הופק בתקציב של 16 מיליון דולר ונקנה ע"י חברת ההפצה של הארווי וינשטיין ב-7 מיליון דולר בפסטיבל הקולנוע של ברלין. עכשיו יכולים עידו ונורה לשחזר את היום ה-46 לצילומים, בו הוחלט לוותר על סצינת הסיום בו נראה טיורינג לאחר התאבדותו, כשתפוח נגוס בחלקו מקבל תקריב. ווינשטיין, המפיץ, העדיף סיום אופטימי יותר – סיום מלחמת העולם השנייה והשמחה על כל בלונדון. דעתו התקבלה.
