נהוג לומר שבבואם להצביע בקלפי, האמריקאים שואלים את עצמם שאלה פשוטה: האם מצבי הכלכלי היום טוב יותר מאשר לפני ארבע שנים? על בסיס זה טבע ג'יימס קראוויל, האסטרטג הפוליטי של ביל קלינטון, נשיא ארה"ב לשעבר, את הסלוגן של הקמפיין ב–1992: "זו הכלכלה, טמבל" (It's the economy, stupid).
איזו כלכלה רואים האמריקאים כשיגיעו היום לקלפיות? על בסיס המספרים בלבד, המצב הנוכחי הוא הרקע הכלכלי הטוב ביותר לבחירות לנשיאות מאז שנת 2000, אחרי שמונה שנות צמיחה בהובלת קלינטון. כך למשל, באוקטובר 2016 היה היה שיעור האבטלה במשק האמריקאי 4.9%, באוקטובר 2020 הוא הגיע ל–6.8% (לקורונה היה כמובן חלק גדול בכך).
ביום שישי האחרון פורסם שיעור האבטלה באוקטובר השנה: 4.1%. אפילו אחרי נזק עצום שנגרם משני הוריקנים ומשביתת ענק בבואינג, הכלכלה האמריקאית הצליחה להוסיף 12 אלף משרות — מספר זעום אבל עדיין חיובי — באוקטובר. המאבק באינפלציה, כך אנחנו למדים מהצעדים של הבנק הפדרלי, הוכתר בהצלחה. האינפלציה מוגרה — ולכן אפשר להוריד את הריבית. סגנית הנשיא והמועמדת הדמוקרטית בבחירות, קמלה האריס, נתפסתממשיכת דרכו הכלכלית של הבוס הנוכחי שלה, הנשיא ג'ו ביידן. אז איך יכול להיות שהיא מפגרת אחרי דונלד טראמפ בפער גדול בקרב מצביעים שאומרים כי כלכלה הוא הנושא שיכריע את הבחירה שלהם?
אם הכלכלה שביידן הלא־פופולרי (רק 38% מהאמריקאים מרוצים מתפקודו) מוריש לנשיא הבא היא כל כך מוצלחת — איך יכול להיות שהסקרים מצביעים על מרוץ צמוד? התשובה נעוצה, ככל הנראה, בהסבר שזולג בשבועות האחרונים מהעמודים הכלכליים לעמודים הפוליטיים בעיתוני ארה"ב: כלכלנים מדברים במונחי שיעור האינפלציה, בעוד המצביעים חיים בעולם של מחירים. והמחירים של מוצרים בסיסיים רבים זינקו בשנים האחרונות.
גלון (3.8 ליטרים) חלב, שעלה ב–2020 מעט פחות מ–3 דולרים, עולה כיום מעט פחות מ–4 דולרים. חזה עוף עולה כעת יותר מ–4 דולרים לפאונד (כ–0.45 ק"ג), לעומת 3.25 דולרים לפני ארבע שנים. פוליסת ביטוח הרכב הממוצעת עלתה בארבע השנים הללו ב–47%, וקרטון ביצים הכפיל את מחירו. כשהבוחר האמריקאי שואל את עצמו אם מצבו הכלכלי היום טוב משהיה לפני ארבע שנים, המחירים אומרים לו שלא — גם אם השכר שלו עלה בשנים האלה בשיעור גבוה מהאינפלציה.
הבוחרים סומכים על טראמפ בתחום הכלכלי
טראמפ הוריש לביידן כלכלה במצב לא טוב. ב–2020 האמריקאים חוו אבטלה של 6.8%, אובדן של מיליוני משרות, וקיטון בתוצר — אבל הם לא מאשימים בכך את טראמפ. האשמה נופלת על מגפת הקורונה, ולנשיא לשעבר הם זוכרים (ומייחסים) את הכלכלה הטובה יחסית של שלוש השנים הראשונות לכהונתו.
הבוחרים ממשיכים לסמוך על טראמפ בתחום הכלכלי, אף שעמוד התווך של מדיניותו (והמילה האהובה עליו) הוא "מכסים". כל גילוי דעת של כלכלנים ואנשי מקצוע בתחום מתייחס לכך שהטלת מכסים היא מדיניות אינפלציונית, משום שבטווח הקצר היא מייקרת את היבוא הזול — עוד לפני שמדברים על ההשפעה השלילית של מכסים על הצמיחה. גם הנשיא ביידן נקט מדיניות של מכסים, בעיקר כלפי סין (גם אם לא חריפה כמו זו שמציע טראמפ), וגם האריס מציעה להמשיך במדיניות זו. כלומר, גם את הדמוקרטים אפשר להאשים במדיניות שגם אם היא מוצדקת מסיבות אחרות — היא מעלה את המחירים לצרכן ומזיקה לצמיחה במשק.
הנקודה השלישית, ואולי החשובה ביותר בהקשר של הבחירות, שייכת לבעל הטור ג'ון אותרס מבלומברג. כל פרח מסחר בניירות ערך וסטודנט לכלכלה יודע להסביר שהבנק המרכזי קובע את המדיניות המוניטרית על בסיס אינפלציית הליבה — מחיר סל המוצרים בניכוי מזון ואנרגיה. למה? משום שהמחירים של מוצרי המזון והאנרגיה הם תנודתיים במיוחד, ומדיניות מוניטרית המבוססת עליהם עלולה להיות תזזיתית ומזיקה למשק — וגם משום שמחירם נקבע על ידי גורמים אקסוגניים (מחיר הנפט מושפע מהמתיחות במזרח התיכון, למשל) שלאף בנק מרכזי אין השפעה עליהם.
אבל אם נחשוב רגע על סל המוצרים של משפחה, לאנרגיה ולמזון דווקא יש חלק חשוב ומרכזי בו. אלה מחירים שאנחנו פוגשים מדי יום: בסופר, בחשבון החשמל, בתחנת הדלק. אלה דברים שאנחנו משלמים עליהם לפחות פעם בשבוע, ולכן עלייה במחירם מכאיבה לנו בכיס באופן מיידי — בשונה ממחירי השכירות, למשל, שעלייה בהם כואבת לנו בכיס בדרך כלל רק פעם בשנה. לכן אותרס מחשב את אינפלציית האנטי־ליבה (Anti–Core): סכום מדד מחירי המזון ומחירי האנרגיה, כפי שהם מפורסמים מדי חודש על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה האמריקאית. ב–2022 חוו האמריקאים שוק במחירי האנרגיה והמזון — השני בעוצמתו מאז שהתחילה מדידתם ב–1961.. 2022 כבר חלפה לה, אבל הבוחרים לא שכחו.
האם הקפיצה במחירי האנטי־ליבה ב–2022 ניפצה לרסיסים כל שביב סיכוי שהיה להאריס לזכות בתשובה חיובית לשאלה "האם מצבך הכלכלי טוב משהיה לפני ארבע שנים?". בהחלט ייתכן שכן, וזו הסיבה שאנחנו רואים תיקו בסקרים מול מועמד עם בעיות מהותיות בתחום האישי והערכי. את התשובה לשאלה כמה בעצם מטרידה האינפלציה את הבוחר האמריקאי נקבל כשיתבררו תוצאות הבחירות.
גם אחרי שנדע מי הנשיא או הנשיאה ה–47 של ארה"ב, והבנק הפדרלי ימשיך ככל הנראה בקמפיין הורדות הריבית שלו, הצפי הנוכחי הוא להורדה של 0.25 נקודות אחוז בכל אחת מהפגישות, בנובמבר (ביום רביעי, למחרת הבחירות) ובדצמבר — האינפלציה של הכלכלנים לא תיעלם מחיינו.
