המוטו של רועי אברג'ל ואינטרוואל סטודיו: "אם אתה לא מרוצה מהתוצאה – שנה את הדרך" • החזון של מדריך הכושר הכי עסוק בעיר הוא להקים את הישראלים בכל הגילאים בלוס אנג'לס מהספה ומצגי המסכים "כדי ללהנות, לצמוח, ללמוד דברים חדשים ובעיקר להפעיל ולחיות את הפוטנציאל של המכונה המדהימה שלנו – הגוף שלנו!" • ראיון אקטיבי במיוחד
אני נפגשת עם רועי מוקדם בבוקר, והוא כבר אחרי ריצה ואימון כוח .יש לו גוף שלא מבייש אל יווני וחיוך כובש שקשה להישאר אדישים אליו. ציפיתי לפגוש בחור קשוח ובמקום הכרתי בחור שכולו לב. רגיש, רוחני ובעיקר מפוצץ אנרגיות, אמביציה ורצון לחיות חיים מלאים ומספקים. רועי רואה את הצד השני, יודע להקשיב ומחייך בלי סוף. נא להכיר את מאמן הכושר שלא מתבייש לדבר על רגשות, אתגרים בחיים וטראומות העבר; כל אלה הביאו אותו למה שהוא היום.
רועי, למה קראת לסטודיו בשם אימון ספציפי? הרי יש לכם מגוון של אימונים.
השם אינטרוואל וגם הלוגו מייצגים את פעימות הלב והחיים. לא משנה אם אנחנו למעלה או למטה אנחנו מחבקים את הירידות, לומדים ומתחזקים מהן אך לעולם לא עוצרים, לעולם לא שוקעים. ממשיכים קדימה! החיים חזקים. יחד, אנחנו חזקים יותר. חוסר תנועה בחיינו- או קו ישר מעיד על מוות.
רגע, אנחנו מדברים על כושר? זה נשמע רוחני…
כושר זה הבנפיט שהלקוחות שלי מקבלים. אנחנו פה להנות, לצמוח, ללמוד דברים חדשים ובעיקר להפעיל ולחיות את הפוטנציאל של המכונה המדהימה שלנו – הגוף שלנו. החזון שלי הוא לחבר אנשים לבריאות ולכושר ברמה הגבוהה ביותר, אבל לא דרך רק ריצה מטורפת, או עמידה מול מראה והרמת משקולות כבדות.
מה היא הדרך שלך? איזה אימונים אתם מציעים?
אנחנו מאמינים בגיוון. לכל אדם יש פוטנציאל אין סופי ואנחנו מאמינים שעל אדם להשתמש בכל מכלול היכולות העומד לרשותו בחיים. מה שווה להיות סופר חזק אבל לא להצליח לרוץ מהר חלילה אם קרה אסון, או אפילו להספיק לאוטובוס ?ומצד שני מה יתן לי להיות מצויין בריצה שחיה ורכיבה על אופניים אם אני לא חזק מספיק להרים את הילד שלי או להזיז רהיט בבית?
ההסתכלות על אימון גופני ככלי לחיטוב והרזיה בלבד היא מיושנת מסוכנת ולקויה מהיסוד. המטרה שלנו לחבר אנשים לרמה יותר מפותחת ומקצועית של הסתכלות על עולם האימון והתזונה המבוססות על מדע. כושר, יכולת ומסוגלות גופנית ניתנים למדידה ומדידה מאפשרת למאמן והמתאמן לבחון התקדמות בתכנית.
מאמן מקצועי יוודא לאמן אותך בהדרגה ובצורה מדוייקת על סמך נתונים, כך שמעבר לחיטוב, הרזיה וניראות שמושג אצלנו במועדון כתוצר לוואי ,מושגים גם כוח, כוח מתפרץ, סיבולת לב ריאה , קואורדינציה, גמישות, זריזות ,מהירות, דיוק, איזון וסיבולת שריר, מכלול יכולות שכאמור משרת את כל מטרות החיים ובטח ובטח השקעה שתשתלם בגילאים מאוחרים יותר שלפעמים שוכחים שלשם מועדות פנינו…
נשמע שיש ממש אידאולוגיה מאחורי זה.
יש לי וותק של קרוב לעשרים שנה, אבל מעבר לידע הנרחב באימון ובתזונה ,הפוקוס שלי הוא קודם כל על המרכיב המנטאלי. אני מאמן אנשים להיות "מכונה לפתרון בעיות".
כושר גופני הוא התחום שהכי קשה להתמיד בו." ממחר אני בדיאטה", "בשנה החדשה אני הולך לרוץ מרתון", כל כך הרבה הצהרות אבל במאני טיים, כשצריך לפעול, כולם מתייאשים, כי אחרי שבועיים מוטיבציית הרצון לשינוי יורדת. אנחנו חיים בתרבות האינסטנט – "הכאן ועכשיו", ללחוץ על כפתור של פילטר ולהיראות אחרת. האינסטגרם מפוצץ בתמונות של לפני ואחרי או כל מיני דיטוקסים למיניהם. אנשים נותנים את הכל ואחרי שלושה חודשים מתעייפים, מוותרים וחוזרים לשבת על הספה ולא לזוז.
אני כאן ללמד אנשים משמעת וערכים – לקחת אחריות, להתחייב ולעמוד במילה שלהם, ללמוד מקשיים, לצאת מאזור הנוחות, להנות מהתמדה. אני מציע אורח חיים לא "הכן את עצמך לקיץ" ולאבד את הלקוח בחורף. להיפך! אנחנו צריכים ללמד את הגוף שלנו, לזוז ולהנות איתו וממנו בכל ימות השנה. אני מלמד אנשים להתאהב בדרך – לצאת מהבית, להנות מהטבע, לעשות את הצעד הראשון וגם להוקיר אותו, גם אם זה להגיע ל5 דקות ולבצע 3 תנועות, השינוי מגיע תוך כדי ומתוך התנועה וזה מתחיל בצעד. אנו מלמדים אנשים לאהוב את עצמם, לקבל את עצמם ולהיות אותנטיים.
איך הכל התחיל? תמיד אהבת ספורט?
אני ספורטאי מילדות. הייתי נער גבוה, ולכן שיחקתי כדורסל, הגעתי לליגות בכירות ואפילו הייתה קבוצת כדורסל על שמי "מכבי רועי אשקלון", בנוסף לזה בגיל שש עשרה התחרתי כבאדי בילדר. בצבא הייתי לוחם קרבי וסמל מחלקה, בטיול אחרי צבא התאהבתי בקאפוארה בברזיל, ובשנים שחייתי בארץ, לפני שהגעתי לאמריקה, היה לי עסק של אימונים אישיים וקבוצתיים עד בית הלקוח. בחברה עבדו עשרות מאמני כושר בפריסה ארצית כשמטרתנו העיקרית הייתה להילחם בתופעת "הישבנות, עצלנות והאין לי זמן" עבדנו עם חברות הייטק ואנשים פרטיים, הגענו למשרדים שלהם, לבתים או שנפגשנו לאימון פארק ולא השארנו להם יותר מדי ברירות או תירוצים. זו הייתה הצלחה מסחררת.
רבים מהקוראים יקנאו בך. לא כולם מחוברים או אוהבים לעשות ספורט.
אני שומע את זה הרבה. אנשים חושבים שזה בא לי בקלות. אני מתרגל את מה שאני מלמד. תאמיני לי ששמעתי את כל התירוצים האפשריים, אני לא קונה את זה. כי אני יודע כמה עוצמה באמת יש בנו. אנשים מגיעים אליי כשהם מאמינים באמונה שלמה לסיפורים שלהם. "אין לי זמן", "אני עובד מאוד קשה גם ככה", "אין סיכוי שאצליח לרוץ יותר מחמש דקות", "הלוואי ויכולתי", "קר בחוץ" – אני מלמד אותם להתמסר לתהליך, לחגוג את ההישגים, ההגשמה והחופש לנצח את הקולות הקטנים שיש לנו תמיד בראש ומנסים להנמיך אותנו. אני קורא להם "הסלזמן בראש", תמיד הקול הזה ינסה למכור לנו כמה צריך להישאר במקום הנוח והבטוח, וברור לי שזאת הגנה מסוימת, פחד מדחייה, ביקורת וחוסר הצלחה, אבל כשמבינים שההגנה הזאת מעכבת אותנו לחיות חיים מספקים שלמים ומלאי חיות, הסיפוק הוא אדיר. נכון, זה מסע, לכל החיים, כל יום הסזלמן המרושע הזה ינסה לשכנע אותנו בסיפורים ותירוצים, אבל צריך להבין שאנחנו חזקים ממנו, ואנחנו יכולים לצאת מאזור הנוחות כדי לצמוח, להבין דברים על עצמנו ובעיקר תמיד להשתנות ולהיות הגרסה הטובה ביותר של עצמנו. לא להישאר במקומות הקטנים והמקטינים, כי החיים תמיד יילחצו אותנו למטה – הלחץ, העבודה, הילדים…
מאיפה אתה משיג את כוחות נפש האלה?
חכמת הקבלה והזוהר הקדוש מלמדים אותנו מושג שנקרא כוח התנגדות. הכוונה היא התנגדות ליצר הרע המופיע בכל כך הרבה מקומות בחיינו וגורם לנו לחבל בעצמנו ובמטרותינו. הטבע ימשוך אותנו למטה אבל הרצון למעלה. אני מתרגל בעצמי יום יום, מציע ומלמד את הקהילה והמתאמנים שלי דרכי התמודדות, – ללכת נגד הטבע של עצמם.
אתה יכול להסביר?
כשאנחנו מזוהים יתר על המידה עם "הטבע שלנו" אנחנו מוגדרים ישנים או בתרדמת.
ההגדרה של התעוררות היא כשאדם מבין שעל מנת להגשים את עצמו הוא צריך לנצח את עצמו ואת הטבע ההרסני שלו. זה אולי נשמע מוזר אבל זה שוב עניין "הסזלמן" הקטן בראש. יש מגוון ענק של רצונות, להיות מצליח, עשיר, סקסי אבל בריאליטי מה אנחנו עושים בשביל להשיג את החלומות שלנו? קמים מאוחר, אוכלים ג'אנק פוד ובסוף גם יורדים על עצמנו על שאנחנו "כאלה". העבר שלנו משפיע עלינו, הסביבה בה גדלנו, ההורים, המורים והחברים. מילה לא במקום בילדות יכלה לשנות לנו את החיים ועם כל האמונות המגבילות האלה אנחנו מייצרים את האישיות שלנו כבוגרים. אבל זה לא אנחנו! אנחנו צרכים לשבור ולמוסס את האמונות שלא מגדירות אותנו אלא רק מחלישות.
הייעוד שלי בחיים הוא לעזור לאנשים לקחת אחריות על עצמם. להפסיק להתלונן ולהאשים. להיות המילה שלהם. כי המילה שלי הופכת להיות הפעולה שלי. אני היוצר בחיים שלי, תקראי לזה במאי של החיים, מפיק, צייר – הבנת את הכוונה. אבל חשוב לי לשתף את המסע שלי, אל תחשבי שהייתי כך כל הזמן. נכון מגיל צעיר עסקתי בספורט, ובעיקר ספורט קבוצתי, ואהבתי והתמדתי, וכן הייתי מקובל מאוד, אבל בטיול שאחרי צבא עברתי תקופה לא פשוטה בחיים שזרקה אותי לבור הכי עמוק של עצמי. לקחו לי המון שנים עד שהצלחתי לקום, ללמוד ולחבק את התקופה הזאת. אני חושב עליה ועל מה שעברתי והלב שלי דופק.
נשמע מעניין. אתה יכול לפרט?
אמא שלי נפטרה כשהייתי בן שש עשרה. הייתי צעיר ולא מחובר לרגש שלי, המשכתי כאילו הכל כרגיל כשלמעשה הלב שלי צרח ,"תקשיב לי". אחרי הצבא, כמו כל הצעירים, הייתי חייב להשתחרר, לנוח ולנקות את הזוועות שראיתי בשירות הצבאי. טיילתי כמעט שנה בדרום אמריקה, ושוב כמו רוב בני גילי, התנסתי בסמים. רציתי לשחרר שליטה ורק להנות.
אבל ההפך קרה. ממש סבלתי. איבדתי את עצמי, או יותר נכון, רגש שתמיד הדחקתי פרץ את כל החומות שבניתי סביב הלב שלי. לראשונה בחיי הבנתי על בשרי, מה זה חרדות, פרנויות, תחושת רדיפה ובעיקר חוסר ביטחון מול העולם. חוויתי חוסר שקט. לא הצלחתי לשבת במקום, בסנטר שלי, שקעתי בדיכאון עמוק, התרחקתי מאנשים ולא היה לי חשק או כוח לכלום.
שום טיפול פסיכולוגי לא עזר לי. אף אחד לא הצליח להגיע אלי. וזה היה ממש הזוי, ומפחיד וההפך ממני! אני לא אשכח את הלילה שהחלטתי לקחת אחריות על החיים שלי, כי אף אחד אחר לא יכול או מצליח או יעשה את זה עבורי. נרשמתי בעצת חבר טוב לסדנת קואצ'ינג שנקראה "סדנת אהבה" שפתחה לי את הראש ובעיקר את כל הערוצים הרגשיים שהיו חסומים המון המון שנים. ומשם ועד היום אני בעבודה מנטלית ורוחנית. יש לי תואר בפסיכולוגיה, אני מאסטר אן-אל-פי, לייף וביזנס קואצ' כשחכמת הקבלה בשילוב עם עולם הפלאנט מדיסין מהתרבות האינדיאנית הינם נר לרגליי.
אני קורא לאנשים לדבר את האמת שלהם בקול רם. בראש דברים נשמעים הרבה יותר גרוע, ודווקא כשאנו חשופים ומראים במרכאות את החולשה שלנו, אנחנו הכי חזקים ומוכנים לשינוי וצמיחה. אם אני הפכתי מאיש של בית עבודה, עבודה בית, שלא מאמין בעצמו, שלא רואה את היופי והייחודיות שבו – לאיש שנמצא בדואינג מטורף ואהבה ענקית לעצמי ולעולם. כולם יכולים! מהקושי, מהתקופות החשוכות – אפשר רק לגדול ולצמוח.
איך אתה משלב את התיאוריה שלך למעשה?
טענת הבסיס שלי הינה שה- Gym is a reflection of life. אנחנו מאמינים בגיוון כך שהמתאמנים שלנו נחשפים לשלל רב של תנועות וטכניקות שבהכרח תורמות ליכולות הגופניות ולבניית הכושר. חלקן קשות יותר וחלקן פחות. אנחנו מעודדים אנשים להתמודד עם הקשיים וללכת לקראתם. להתמודד, לא לברוח.
כך גם בחיים אנו נתקלים באנשים ודברים שאנחנו "מתחברים אליהם פחות", הם אלה שמשקפים לנו מראה של איפה אני צריך לעשות עבודה עצמית ולשפר את המידות שלי. באימונים זה בד"כ דברים שאני חלש בהם. מאחורי "הלא בא לי" יש סיבה עמוקה יותר. כשמנצחים את השדים מגיעים רחוק. בדיוק כפי שאדם צריך לבטא את כל קשת הרגשות שלו, כך גם אנחנו אמורים לעשות עם הגוף שלנו. כושר אמיתי זה לגוון ולהתמודד עם כל סוגי האימונים ומישורי התנועה של גופנו. אנחנו רוצים להיות טובים קצת מכל דבר מאשר מצוינים בדבר אחד בלבד ומוגבלים בשאר, קוראים לזה איזון. המקבילה בחיים תהיה להיות איש עסקים מצוין עם זוגיות מחורבנת. להשקיע במכלול או להיות מאוזן זה אומר להיות בהקשבה לתוצאות שלי ולחיות חיים פונקציונאלים בתוך ומחוץ לחדר כושר.
כל אימון נראה אחרת והוא בעיקר כייפי. כולנו ילדים בתוך תוכנו. המשחק, התחרות והדברים שריגשו אותנו בילדותנו עדיין מרגשים. כיף להגיע למקום שהוא בעצם מגרש משחקים למבוגרים. להשתטות, לרקוד ולבצע משימות בזוגות, קבוצות, או צוות ובעיקר להנות מהדרך.
אנחנו מועדון חברים. כל מי שמגיע הופך להיות חבר. אנחנו הבית של הישראלים בלוס אנג'לס, מקום שמעבר לכושר. כיף להגיע אליו ליצור חברויות חדשות ולהרגיש את תחושת השייכות שכל כך חסרה בגולה.
באימונים האישיים אנחנו תופרים חליפה לכל אדם לפי מטרותיו ובהתאם לאורח חייו. באימוני הקבוצות יש לי ולצוות מחויבות גבוהה לתוצאות והצלחת המתאמנים. זה מתבטא כאמור במעקב ומדידה אחר התוצאות שלהם באפליקציה, מבחני כושר רבעוניים, שקילות, סדנאות העשרה ועוד. רוב המאמנים אצלנו במועדון, התחילו כמתאמנים והתאהבו בדרך ובאווירה. כל אחד צריך מישהו שיאמין בו, יתמוך בו, יאמר מילה טובה וידחוף אותו קדימה. זאת השליחות שלנו ואפשר להרגיש את זה על כל אחד מהצוות.
יש לנו אתגרי תזונה וכושר במהלך השנה שמטרתם מעבר לחזק את המחוייבות לתוצאות גם לשבור את השגרה, להכניס כיף ועניין, לאחד את הקהילה ולצרף אלינו חברים חדשים.
במקביל לפעילות השוטפת של המועדון ומעבר לאימונים האישיים והמנטאליים שאני עושה, אחת ההנאות הגדולות שלי מהעבודה הינה ליצור אתגרים פיזיים מנטליים משני תודעה שמבטיחים למשתתפים בהם פריצת גבולות מעבר לגבולות הדימיון.
ממש בימים אלה אני מכין קבוצה "לאתגר הספרטני" הכולל ריצת שטח, זחילה, מכשולי נינג'ה וטיפוס. התחלנו בחמישה קילומטר, התקדמנו לעשרה, השלישי היה כבר 21 קילומטר (חצי מרתון) וכעת מתאמנים למירוץ הרביעי הקשה והתובעני ביותר של 50 קילומטר אליו מצליחים להגיע אחוז פצפון. השינוי הפיזי מנטאלי שאם עובר בהכנה לתחרות שכזו לא ניתן לתיאור במילים.
תסלח לי אבל זה נשמע מטורף…
ברור – זאת בדיוק הכוונה. המשפט הנדוש "הכל בראש" נשאר רק עוד משפט נחמד עד שלא בודקים הלכה למעשה למה התכוון המשורר…
זה נשמע מטורף לך כי את חושבת בצורה "הגיונית" או ליתר דיוק מתוך גבולות ההיגיון שיצרת לעצמך ותסלחי לי אבל זה לא פחות מטורף, בעיני אפילו יותר.
איך את יודעת מה אפשרי? למה ולכמה את מסוגלת? מה גורם לך להיות כל כך משוכנעת שאחרים יכולים וטובים יותר ואת לא? גבולות, חסמים ופחדים משאירים אותנו במקום הכי מסוכן שקיים לבן אנוש ששום דבר לא יכול להתפתח ממנו – איזור הנכות. הדרך היחידה לגלות את העוצמות החבויות בכל אחד מאיתנו הינה להעז ולפרוץ החוצה משם.
אם משהו אפשרי בעולם – הוא אפשרי עבור כל אחד! אולי התוצאה הסופית נשמעת לא הגיונית, משוגעת, מטורפת וכו… אבל אני מפשט למתאמנים שלי את הדרך בצורה הדרגתית ובטוחה עד לפסגה. כך שלב שלב אנו לומדים לראות ולחיות את התהליך והדרך, להעריך ולאהוב את העבודה הקשה, ההתמדה וכמובן את התוצאות המדהימות שמתבטאות מעבר ליכולת גופנית וכושר שיא שנבנה בהדרגה, גם יכולת ושליטה מנטאלית עילאית שלא תושג לעולם ע"י דיבורים ורכישת ידע אינטלקטואלי אלא רק מתוך יישום ועשייה.
הנה קחי עוד דוגמא "מטורפת", עוד שיטה אדירה לחוסן מנטאלי פיזי שלה גם סגולות מרפא רבות שקצרה היריעה מלפרט, מושגת בסדנאות הקרח שאני מעביר, בהן אני מדריך אנשים לשבת באמבטיות קרח במשך דקות ספורות. בסדנא המשתתפים לומדים להתמודד בתנאי קיצון ע"י שליטה בנשימה והשקטת הרעשים בראש. אז אני יודע זה אולי נשמע מטורף, בתור אחד שסבל מקור כל החיים גם לי זה היה נשמע בהתחלה…אך הלימוד הגבוהה ביותר בחיים הוא שרק המעז מנצח.
אנחנו גם מאוד אוהבים לעבוד עם ילדים ונוער. מלמדים אותם ערכים, עבודת צוות, אחריות, עמידה בזמנים ומצוינות. אנו יצורים חברתיים ובהרבה יותר כיף ביחד. אין יותר מספק מלראות שינוי אצל הילדים. היציבה שלהם משתנה, אחרי שעות מול המסכים, האנרגיות, דימוי הגוף ובעיקר הביטחון לראות את היופי והייחודיות שבהם. מה שמחבר אותנו ביחד זה רגש, ובעזרת תנועה ומשחקים, החזה נפתח, הרגשות יוצאים משתחררים וגורמים לנו להתחבר ולהרגיש אהובים.
מהו המוטו שלך בחיים?
יש לי שניים. הראשון הוא רק אהבה – אהבה היא הרגש העליון המניע אותנו, היא התשובה לכל השאלות, היא התרופה לכל התחלואות והיא הבית אליו עלינו לזכור ולהזכיר לחזור תמיד. ואהבת לרעך כמוך.
והשני הוא הדרך להגיע לראשון- קאט דה בולשיט! החיים קצרים מדי בשביל לרחם על עצמנו, להתקרבן, למצוא בעיות, להתלונן ולהתחבר לאשלייה הנפוצה שאנחנו לא מספיק טובים. אין שום דבר נאור בצמצום האישיות שלנו. תקיפו את עצמכם באנשים שמעירים ומאירים אתכם, מקדמים אתכם, מגרים אתכם אינטלקטואלית ומעשירים את הידע והיכולות שלכם גם ובמיוחד כשזה לא נוח לכם שם אנו גדלים ומגדילים.