סטודנטים יהודים החלו להצביע ברגליים ולעזוב אוניברסיטאות בארה"ב שנחשבות ל"פוגעניות ביותר", בתגובה להפגנות האנטי־ישראליות ששטפו את קמפוסי המכללות והאוניברסיטאות בארה"ב לאחר אירועי 7 באוקטובר. "ראינו מספר חסר תקדים של סטודנטים ממוסדות בשורה הראשונה עוברים לישיבה יוניברסיטי, כולל מקולומביה, מקורנל וממכללת ברנרד", אומר נשיא ישיבה יוניברסיטי, הרב ארי ברמן, במאמר שמתפרסם באתר JNS.
ב־25 באפריל הודיעה ישיבה יוניברסיטי כי "לאור האנטישמיות וההטרדות המתמשכות בקמפוסים של המכללות והאוניברסיטאות", היא תדחה את המועד האחרון לקבלת סטודנטים עד ל־31 במאי. ברמן אמר שזו הפעם הראשונה שבית הספר קיבל תלמידים שעברו מקולומביה באמצע השנה. לדעתו, אין ספק כי התלמידים מחפשים סביבה בטוחה יותר. ברמן לא נקב במספר הסטודנטים שמבקשים לעבור למוסד בנשיאותו, אך אמר שהמספר גבוה עד כדי כך שבית הספר צריך להרחיב את המבנים שלו כדי להכיל את כולם. "יש כעת יותר אנשים מאי פעם במוסד שלנו", הוא אמר.
אליאנה סמואלס (19) גדלה בבית דתי בניו־יורק, סיימה תיכון ב־2023, ועלתה לישראל לשנה כדי ללמוד בארץ. היא תכננה להתחיל ללמוד באוניברסיטת קולומביה בסתיו האחרון. "נרשמתי במועד המוקדם, שהוא מחייב, אך לא ראיתי בזה בעיה כי לא יכולתי לדמיין את עצמי בשום מקום אחר", היא אמרה, וציינה שגם אמה למדה בקולומביה.
גם לאחר שבאוניברסיטת קולומביה החלו ההפגנות נגד ישראל נותרה סמואלס איתנה בבחירתה. "הייתי בקולומביה, והחלטתי שבלי קשר למה שקורה בקמפוס אני רוצה ללכת לשם. דמיינתי את עצמי הולכת לשם ולא לשום מקום אחר", היא סיפרה. אבל ההפגנות בקולומביה הפכו רעילות יותר ויותר. ב־17 באפריל הקימו סטודנטים אנטי־ישראלים את מאהל המחאה הראשון שלהם, שפורק על ידי המשטרה. התלמידים הקימו מאהל שני, והמחאות הגיעו לשיאן עם השתלטות המפגינים על היכל המילטון בקמפוס ב־30 באפריל. עם הפיכתה של קולומביה למרכז מחאה ארצי, הוריה של סמואלס נעשו מודאגים יותר. הם לחצו עליה לשנות את בחירתה וטענו כי "כל אוניברסיטה תהיה טובה ומתאימה יותר לתלמידים יהודים מאשר קולומביה".
סמואלס גם דיברה עם חבריה לקמפוס בקולומביה. החוויות שלהם היו מגוונות מאוד. חלקם אמרו שההפגנות השפיעו על חייהם מעט מאוד. אחרים סיפרו על מרצים וחברים לכיתה "החולקים בגלוי ובקול את דעותיהם האנטי־ישראליות והאנטישמיות. הם כבר לא הרגישו בטוחים לדבר בכיתה או לדבר עם אנשים מסוימים שאיתם היו מיודדים בעבר", ציינה סמואלס.
היא עברה לישיבה יוניברסיטי לאחר שנודע לה על דחיית המועד האחרון למעבר לאוניברסיטה. "אני לא רוצה לבזבז את החוויה האוניברסיטאית שלי – תקופה שלדעתי צריכה להיות מוקדשת לצמיחה ולגילוי עצמי – לנסות להתחמק מהמפגינים ולשמור על ערנות מתמדת מפני מרצים ואנשים אחרים בקמפוס", אמרה סמואלס.
גם אוניברסיטת ברנדייס האריכה את המועד האחרון להגשת בקשת מעבר ל־31 במאי. "סטודנטים יהודים מותקפים פיזית ומילולית, ומונעים מהם להמשיך את לימודיהם ופעילויותיהם מחוץ לכיתה", כתב נשיא ברנדייס, רונלד ליבוביץ, בהודעה שפרסם ב־22 באפריל.
לבית הספר הגיעו יותר מתשעים פניות במשך תקופת ההארכה, והסטודנטים לא נשאלו מדוע הם רוצים לעבור. "צוות הקבלה שלנו חשב שנקבל בערך 35 מועמדים חדשים", אמר ליבוביץ, והוסיף: "אני חושד שהרוב המכריע הגיש מועמדות בתגובה לאווירה בקמפוסים שלהם".
בקשותיהם של הסטודנטים לעבור בתקופת ההארכה מתווספות ל־600 הבקשות שקיבלה ברנדייס במהלך תקופת ההרשמה הרגילה – מספר גבוה מהרגיל. המועמדים לא הגיעו רק מאוניברסיטאות ליגת הקיסוס, שמונה האוניברסיטאות הוותיקות והיוקרתיות ביותר, אלא מאוניברסיטאות "מכל הסוגים", סיפר ליבוביץ. בשיחות עם תלמידים, סגל ומנהלים, הוא גילה שהמתח היו גבוה באוניברסיטאות רבות.
לברנדייס, שהוקמה בשנת 1948 כדי לתת מענה להגבלות על קבלת יהודים לאוניברסיטאות, יש קהל סטודנטים מגוון יותר מאשר בישיבה יוניברסיטי. לדברי ליבוביץ’, רק 35 אחוזים מתלמידיה מזדהים כיהודים. במודעה שפורסמה ב־22 באפריל על הארכת תקופת הקבלה היא פנתה אל "יהודים וסטודנטים מכל רקע". "לא רק סטודנטים יהודים חשו את ההשפעה של הפוליטיזציה בקמפוס", ציין ליבוביץ.
סכין בגב
אמיט דה־הארט (20), סטודנט שלמד מאוניברסיטת וושינגטון (UW), התלבט אם לעבור לברנדייס או לישיבה יוניברסיטי, והחליט לבחור בשנייה מתוך רצון ל"לימודי יהדות נרחבים יותר". אף ש־UW לא זכתה לפרסום שזכו לו אוניברסיטאות ליגת הקיסוס, דה־הארט אמר שבבית הספר הוקמו מאהלים "עצומים" – כמאה אוהלים, לפי חלק מהדיווחים. שני מאהלי סטודנטים הוקמו בשטח הקמפוס: אחד הוקם על ידי "אגודת הסטודנטים הפרוגרסיביים", והשני על ידי "החזית המאוחדת לשחרור פלסטין של אוניברסיטת וושינגטון".
"גרתי בערך במרחק של שלושים מטרים מהמאהל. זה היה מתסכל מאוד, כי כדי להגיע לכל אחד מהשיעורים שלי הייתי צריך לעקוף את המאהל בדרך שארכה כ־15־20 דקות", הוא סיפר. "ספגתי הרבה מבטים שליליים כי אני חובש כיפה באופן קבוע", אמר דה־הארט, שהיה פעיל מאוד בחיים היהודיים באוניברסיטה, "היו אנשים שניגשו אליי ואמרו לי 'פלסטין תשוחרר', ו'מוות לישראל'". הוא הודה שהתחיל להרגיש לא בטוח בקמפוס. גם התחושה שלהנהלת האוניברסיטה לא אכפת מהנעשה לא הוסיפה להרגש הביטחון.
הוא הגיע לפגישה של ארגון הסטודנטים חב"ד־הלל עם נשיא האוניברסיטה. "זה היה מתסכל מאוד, כי נראה היה שהם לא מתכוונים לפעול נגד המצב", נזכר דה־הארט, "לא הייתי אומר שהם היו עוינים. הם פשוט כל הזמן אמרו, 'כן, מה שהם עושים הוא לא חוקי, אבל אנחנו לא הולכים לעשות שום דבר'".
בסופו של דבר הגיעה הנהלת האוניברסיטה לעסקה עם המפגינים במאהל, והם הסכימו לפנות את האוהלים בתמורה לוויתורים שונים – כולל ויתור על שכר הלימוד לעשרים סטודנטים מעזה והפסקת ההליכים המשמעתיים נגד הסטודנטים שהפגינו. "הרגשתי שזה כמו סכין בגב לכל הסטודנטים היהודים ולכל מי שבאמת סבל מהמאהלים", אמר דה־הארט.
בתחילה הוריו לא תמכו בהחלטתו לעבור, אבל אחרי שראו את המאהל – הם הבינו. "הם לא ממש הפנימו כמה זה היה גרוע", אמר דה־הארט. הסטודנט סיפר שהוא רק אחד מתוך סטודנטים יהודים רבים שעוזבים קמפוסים בעייתיים. הוא שמח על החלטתו ללכת לאוניברסיטה "שבה להיות יהודי זה נורמלי, ואתה יכול להתמקד בהשכלה שלך מבלי שתצטרך לדאוג מכל האנטישמיות וההפגנות האלה".
סמואלס לא ידעה להגיד אם היא חלק ממגמה או לא, אבל ציינה: "אני מקווה שכן. האנשים שטוענים שיהודים ציונים צריכים להישאר ולייצג את הצד שלהם מעלים נקודה נכונה, אך היא לא שווה את האפליה והשנאה שהסטודנטים יתמודדו איתן במשך שנותיהם באוניברסיטה".
מחיר השנאה
נשיא ישיבה יוניברסיטי, הרב ברמן, אמר שאוניברסיטאות יוקרתיות שאפשרו לאנטישמיות להתפשט משלמות כעת מחיר. לדבריו, הוא שמע מראשי חברות גדולות שהם מחפשים כעת עובדים במקומות אחרים, מכיוון שהם רואים שאוניברסיטאות העילית "יוצרות אקלים של שנאה".
בחודש מאי הודיעו 13 שופטים פדרליים שלא ישכרו לתפקידים משפטיים סטודנטים מאוניברסיטת קולומביה או מבית הספר למשפטים של קולומביה, ששם אפשרו להפגנות אנטי־ישראליות ואנטישמיות לצאת מכלל שליטה. באפריל הצהיר המיליארדר האקטיביסט דניאל לואב, בוגר קולומביה, בניו־יורק פוסט כי הוא שוקל מחדש אם להמשיך לחפש עובדים בליגת הקיסוס לקרן הגידור שלו, שהונה מוערך בכ־11 מיליארד דולר.
ברמן מישיבה יוניברסיטי וליבוביץ מאוניברסיטת ברנדייס אמרו שגם חברי סגל אקדמי מבקשים להימלט מעוינות ומאנטישמיות. ליבוביץ ניהל שיחות עם שלושה חברי סגל כאלה. ישיבה יוניברסיטי שכרה שניים. מאוריסיו קרצ'מר, פרופסור למדעי המחשב, עזב את המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) בגלל "האנטישמיות הבלתי נשלטת", כדבריו. השנייה, פרופ' רבקה סייפס, עזבה את אוניברסיטת רטגרס כדי להתמנות לדיקנית החדשה של "ישיבה קולג'" ושל הקולג' לנשים על שם שטרן.
במאמר שפרסמה לפני כחודש במגזין טאבלט הסבירה סייפס שלא עזבה בגלל הדעות האנטישמיות שהשמיעו סטודנטים, אלא בגלל שההנהלה לא עשתה דבר כשאמירות נגדיות הושתקו. "בעוד שרוב האוניברסיטאות כיום טוענות שהן מקדמות אידיאלים של גיוון והכלה, ראיתי ממקור ראשון כיצד הן מנחילות חוסר סובלנות ושנאה", היא כתבה.
ברמן וליבוביץ, לעומת זאת, מצטערים לראות עזיבה של יהודים מאוניברסיטאות מהשורה הראשונה. "מנקודת מבט אינטרסנטית, אשמח לראות תלמידים מפרינסטון, מהרווארד ומיֵיל מגיעים לברנדייס. אבל כיהודי, הייתי מעדיף שלא", אמר ליבוביץ, "חשוב שיהודים יעמדו על זכויותיהם. להיכנע לדעות הקדומות ולשנאה שעליהן אנחנו מדברים זה מטורף", אמר נשיא ברנדייס.
ברמן, שעבד עם נשיאי אוניברסיטאות אחרות כדי להפוך את הקמפוסים שלהם לידידותיים ליהודים, אמר: "קמפוסים של אוניברסיטאות לא צריכים להיות נקיים מיהודים, אלא בטוחים ליהודים. אנחנו לא יכולים להכניס את כולם לישיבה יוניברסיטי".
