אילן קאר, המנכ"ל החדש של ארגון הקהילה הישראלית אמריקאית, נכנס לתפקידו שבועות ספורים לפני פרוץ המלחמה * הוא היה תובע מחוזי באל-איי, קצין בצבא ארה"ב בעיראק, ושליח ממשל טראמפ למלחמה באנטישמיות * העברית שספג מהאמא הישראלית שלו עוזרת לו בהגדרת יעדים חדשים והגשמת משימות בהנהגת ה-IAC * ראיון מיוחד ל"שׁבוע ישראלי"
אילן קאר נכנס לתפקיד מנכ"ל ארגון הקהילה הישראלית אמריקאית שישה ימים בלבד לפני השבת השחורה של ה-7 באוקטובר, והחליף את שהם ניקולא לאחר שמונת שנות כהונה אינטנסיביות. "הקהילה הישראלית-אמריקאית מתמודדת עם אתגרים משמעותיים, ביניהם התבוללות ואנטישמיות", הוא אומר בראיון בלעדי ראשון ל"שבוע ישראלי", "יש לי זכות גדולה לעזור בהובלת משימה זו".
קאר הוא דור שני למשפחה ישראלית-אמריקאית, דובר עברית שוטפת, והוא מביא עימו לתפקיד רקע מקצועי עשיר כדיפלומט אמריקאי, קצין בצבא ארה״ב, תובע פלילי ומנהיג קהילתי. הוא וגם היה מעורב בפעילות -IAC מאז היווסדו בשנת 2007, כאשר הוריו היו חלק מהגרעין הראשונית של הארגון..
אילן, ספר קצת על הרקע שלך, איך גדלת.
"אני יליד ניו-יורק, אמא שלי הגיעה לניו-יורק לעשות תואר שלישי במזרחנות ופגשה את אבי שעשה תואר שלישי בפילוסופיה, אבי אמריקאי. אמי לא התכוונה להישאר בניו-יורק אך נשארה בגלל אבי. גדלתי והתחנכתי במנהטן, למדתי בבתי ספר יהודיים דתיים ואח"כ עברתי לתיכון להתמקצע במתימטיקה ומדע. לאחר מספר שנים, עבדתי כעורך דין בעיר. מאוד אהבתי את הנושאים והמקצועות הללו והתחברתי אליהם. אני זוכר את ניו-יורק כעיר תוססת.
"אמי הייתה פעילה כמנכ"לית הארצית של "הפדרציה הציונית באמריקה" ואני זוכר היטב את הפעילויות שלה למען ישראל, הפגישות הבכירות הרבות שלה עם שגרירים וראשי ממשלה שהגיעו לניו-יורק. הפדרציה שינתה כעת את שמה ל"תנועה הציונית האמריקאית". גדלתי עם אמא מאד פעילה והחשיבות של עם ישראל ומדינה ישראל, תמיד הייתה במרכז חייה וכך גם היה מרכז חיינו. אמא דיברה איתנו אך ורק בעברית וסירבה לקבל תשובות באנגלית. כיום, אני עושה את זה עם הילדים שלי שמדברים איתי עברית ואפילו ביניהם, הם כבר מדברים עברית. אמא שלי מאד התאמצה לתת לנו זהות יהודית וישראלית וזה השפיע עליי רבות.
"כילד, היינו מגיעים לארץ לבקר את המשפחה לעתים קרובות, ביקרנו את סבא וסבתא ואת הדודים ובני הדודים בישראל, דיברנו עברית בבית באמריקה ולמדנו בבתי ספר יהודים כך שהשפה, הדת והמורשת, היו חלק מחיינו. בנוסף, ליוויתי את אמי לפגישות עם בכירים מהארץ ומאמריקה. הוריי התגרשו כשהייתי בן 6 וגרתי עם אמי, כשלא היה לי בייביסיטר, אמי לקחה אותי איתה לעבודה כך שאולי לא הבנתי הרבה אבל בהחלט חוויתי. בשנות ה-70, ניו-יורק הייתה עיר מסוכנת, מלאה פשיעה וכילד, שהסתובב בלי הורים במנהטן, הייתי צריך להיות מאד עירני".
איך הגעת ללוס אנג'לס?
"למדתי באוניברסיטת ברקלי בצפון קליפורניה ובשנת 1997 עברתי לאל.איי. באחרונה הלכתי לבקר בברקלי, לקחתי את המשפחה שלי לראות את הקולג' ואת איצטדיון הספורט, היה שם משחק פוטבול והסתובבנו בקמפוס. בילינו סוף שבוע עם 'האחווה היהודית' שבה למדתי. הדבר שמאוד השפיע עליי ועל המחויבות שלי לדת ולעם הייתה האחווה היהודית בקולג'. " AEPI" שינה לי את החיים ואני חבר בקבוצה עד היום הזה. לפני הקורונה היו לאחווה היהודית 185 סניפים ב-5 מדינות בעולם וכ-10 אלף סטודנטים. כיום, יש לנו כ-7 אלפים ו-155 סניפים בלבד בשלוש מדינות בלבד.
איך היית מגדיר את סוג הפעילות שלכם?
"חטפנו מכות עוד לפני ה-7 באוקטובר אבל עוד יותר אחרי. הפעילות הפוליטית שלנו מאוד פומבית, נאלצנו לקרוא למשטרה להגן על סטודנטים יהודים בהרבה מקומות בארה"ב. הפעילות העיקרית הייתה הפגנות, שותפות עם ארגונים אחרים בתוך הקמפוס כשהנהגתי, הגעתי לאירועים בקמפוסים לתמיכה בישראל, הזמינו אותי בעצמם. נלחמנו למען צדקת ישראל לגבי האפרטהייד הנטען שיש בארץ שכמובן, לא קיים. שנאת ישראל בקמפוסים היא גדולה, היינו מארגנים הפגנות נגד ולוחצים על האדמיניסטרציה של האוניברסיטאות להצהיר הצהרות לגבי סטודנטים שמסכנים ומסוכנים ליהודים. אני שמח להגיד שהבוגרים שלנו, הם המנהיגים של כל הארגונים היהודיים בארה"ב ושל כל העולם היהודי.
"אנחנו לא מנסים להשפיע על ראשי האוניברסיטאות אלא מנסים להשפיע על הקהל הגדול, על הרוב שזועם על הפעילויות למען ישראל מפני שהאויב של ישראל למד להגדיר את משימותיו כ"פעילות למען צדק החברה (חברתי) וזכויות האדם" וכך, דרך מרמה, סחף הרבה סטודנטים לצד שלו. מי לא רוצה לתמוך בזכויות האדם, כביכול? העולם היהודי מאוד פעיל בעולם הזה: חב"ד, אנשי תורה ועוד ארגונים אבל, היו הרבה ארגונים שנרדמו ולא הבינו את רמת האיום ועומקו. עכשיו, אנחנו אוכלים את הפירות הבאושים".
מהם האתגרים המרכזיים של יהודי ארה"ב ויהדות העולם?
"קהל היעד שלנו הוא העולם היהודי, יש לנו תוכניות בקמפוסים וזה לשכנע את הרוב שהוא באמצע ולשים את האויב במקום שהוא צריך להיות בו, בשוליים, בקיצון, כולל את היהודים הצרים לנו שרוצים להרוס את מדינת ישראל. האויב הוא אידיאולוגיה ואלה המגויסים לאידאולוגיה זו, אנחנו צריכים להתאחד ולנצח אותם. למטרה זו הוקם IAC -ארגון הקהילה הישראלית-אמריקאית".
ספר על לימודיך ועל הרקע המקצועי שלך.
"את לימודי הפילוסופיה ומדעי המדינה עשיתי בברקלי ואת התואר במשפטים, עשיתי בנורת'-וסטרן בשיקגו, שם גרתי בשנים 1990-1993. משם, חזרתי לעבוד בניו-יורק ועבדתי כעורך דין בחברה מסחרית, התעסקתי בהתדיינות מסחרית ואז הגיעה אליי הזדמנות גדולה: להגיע להיות יועץ משפטי למשרד המשפטים בארץ למטרת הקמת הסניגוריה הציבורית: הכנסת העבירה אז חוק להקמת מוסד ממשלתי על מנת לספק הגנה לנאשמים, מה שלא היה לפני. היו מתנדבים שהיו מקבלים תיקי פשע חמור בלבד, שילמו להם בגרושים על התיק עצמו ולא לפי שעה ולכן, גם לא הייתה מוטיבציה למתנדבים.
"התחברתי אז לסניגור הארצי הראשון בתל אביב, שביקש עו"ד אמריקאי שיספק ייעוץ בנושאים כגון כללים, משפטים וסטנדרטים אמריקאיים. חשבתי שלהיות חלק ממערכת אכיפת החוק והמערכת המשפטית בארץ, לעזור לישראל להיות חזקה וטובה יותר. אוצר המילים המקצועי היה צריך שיפור ואכן השתפר אך התפקיד שלי היה לספק ייעוץ לגבי דינים בארה"ב ולכן עבדתי לרוב באנגלית. הישיבות היו בעברית אבל החומר היה באנגלית, קראתי וכתבתי באנגלית.
"אני דובר עברית מאז ילדותי ולא הרגשתי זר, הרגשתי בבית אבל זה אחרת. הייתה לי שנה קשה, שנת 1996, אחרי אוסלו 2 והייתי שם באינתיפאדה הקשה, הפיגועים, "ענבי זעם", חיזבאללה השתוללו וכל צפון הארץ פונה. לאחר מכן, בחירות וביבי ניצח והיה מהפך פוליטי שגרם לרעידת אדמה לכל המערכת, הייתה שנה מלאת הרפתקאות. התחושה שספגתי מלגור בארץ היא מתח מתמיד: הפיגועים, המוות, המלחמות, הדם, הבחירות וכל פעם שהשעה מתחלפת והחדשות מגיעות, כולם בהאזנה ובריכוז, לוודא שנשרוד. זה ממש לא כמו בארה"ב, לא חוויתי את זה בארה"ב ולמדתי הרבה מהאיומים המתמידים שיש בארץ. תייר שמבקר לתקופה קצרה, לא חווה את הדברים הללו באותה מידה.
"המשרד היה בירושלים ואני גרתי בתל אביב, אצל סבתי. הייתי מאד קרוב לסבתי ולגור איתה היה נהדר, ממש מתנה. רשל סומך הוא שמה של סבתי. משפחתי נרחבת ומוכרת, ידועה מאד, במקור הגענו מבגדד. לאחר כשנה בארץ, חזרתי לארה"ב ומיד קיבלתי הצעה שייחלתי לה עוד כשהייתי סטודנט: להיות תקופת ניסיון כתובע פלילי בקליפורניה, כפרקליט מדינה. התחלתי מחדש והצטרפתי לחברת פרקליטים גדולה באל.איי.
יש לך ברזומה גם שירות בצבא ארה"ב.
"אחרי 9/11 צבא ארה"ב גייס אותי למילואים ונשלחתי לעיראק (כשהייתי צעיר יותר, התנדבתי לשירות חובה בצבא ארה"ב והלכתי ישירות למסלול קצונה בתחום המשפטים). לעיראק הגעתי היחיד מהיחידה שלי כיוון שצבא ארה"ב ידע על הרקע העיראקי שלי ושם תפקידי לא היה פרקליט צבאי אלא מנהל צוות נגד טרור. היו לנו משימות בכל המדינה והכל היה בזכות הרקע שלי: אני מכיר את התרבות, את השפה שדיברתי עם סבי וסבתי ונשלחתי להכשרה דרך צבא ארה"ב שמסתבר בה, כי השפה הערבית העיראקית המוסלמית, שונה משמעותית מהשפה הערבית העיראקית היהודית. הייתי צריך ללמוד דיאלקט חדש כי הדבר האחרון שהיה חסר לי הוא להגיע לעיראק ושיזהו אותי כיהודי (צוחק). הייתי בעיראק כמעט כשנה, המלחמה הסתיימה לאחר 6-7 שבועות כשכבשנו את עיראק. בניתי קשרים חדשים ולבסוף הגעתי לדרגת רס"ן. לאחר השירות האריכו את זמני בעיראק ובזמן הזה עבדתי כתובע צבאי. התפקיד שלי היה לתבוע מחבלים בבתי משפט עיראקיים, צבאיים ואזרחיים, זה היה מרתק: החלטנו, תחת "חוק הכיבוש", שאפשר להשתמש במוסדות המשפטיים של המדינה עבור פשעי המחבלים. למדתי את המשפט העיראקי בעזרת מתורגמנים שעזרו גם בתוך הדיונים עצמם.
"רציתי מאד להתנדב לצה"ל בנוסף לגיוסי לצבא ארה"ב ובמרוצת השנים מאוד הצטערתי שלא התגייסתי לצה"ל. אני מאמין בהגנה על המדינה שלי וכל משפחתי שירתה בצה"ל, גם אמי בצעירותה, ומאוד קינאתי בהם. אני גאה בבוגרי AEPI שכיום משרתים כקצינים בצבא ארה"ב. באסון התאומים אמרתי ברוך השם שאני חייל בצבא ארה"ב כי ידעתי שאני חלק מהתגובה ולא להיות חלק מהתגובה. זה בלתי נסבל ואי אפשר להשאיר את העבודה לאחרים. בטבח ה-7 באוקטובר, זה היה היום השישי שלי בתפקיד כמנכ"ל IAC ואמרתי לעצמי שברוך השם שאני נמצא בתפקידי ואני יכול להיות חלק מהתגובה כי אם לא, הייתי משתגע".
מה קרה אחרי השירות הצבאי בעיראק?
"חזרתי לאל.איי והצטרפתי למשרד התביעה, ב 2005. עבדתי כתובע פלילי כעשור וחצי ותבעתי המון כנופיות, בעיקר, פשעים אלימים וחמורים. תבעתי גם פושעים ישראלים…. ב-2014 הגיעה הזדמנות בבית הנבחרים: הקונגרסמן הדמוקרטי הוותיק הנרי ווקסמן הצהיר שלא ירוץ לקדנציה נוספת, לאחר 40 שנים שהיה שם. הרבה מחבריי עודדו אותי לרוץ לבית הנבחרים ועשיתי זאת. סיימתי ראשון בבחירות המוקדמות בקליפורניה, ניצחתי את כל הרפובליקנים והדמוקרטים, את רוב הערים במחוז ועליתי לבחירות הכלליות, בהן הפסדתי. אני מאד גאה בעצמי על מה שכן הצלחתי. הבחירות הללו וחוזק הקמפיין הוא מה שהביא אותי לאיפה שאני ודרך הבחירות הללו, הכירו אותי ופנו אליי: כשנה לאחר עלייתו של טראמפ לנשיאות, הציעו לי את משרת 'השליח המיוחד של ארה"ב למלחמה באנטישמיות'. שנכשלתי בבחירות זה היה מאד לא נעים מפני שהרגשתי שאיכזבתי את כל מי שהשקיע והאמין בי אבל בסופו של דבר, קיבלתי משרה הרבה יותר משפיעה. אלוהים גדול ומה שנראה כמו כישלון, בסוף יכול להיות ניצחון ולכן צריך אמונה בכך שהכול קורה לטובה.
"עבדתי במחלקת המדינה תחת שר החוץ, עם טראמפ ומזכיר המדינה. דיווחתי ישירות למזכיר המדינה ולכן נחשבתי לדיפלומט. עבדתי שם כשנתיים והיה מאד מוצלח, אני חושב שעשינו מהפך משמעותי במשרד והצלחנו בגדול".
ועכשיו הצטרפת ל IAC.
"למעשה אני כבר מעורב ב-IAC הרבה שנים, הוריי היו בין המייסדים. ניסן פרדו ז"ל, היה בוועד הראשון וישב בהנהלה הראשונה. הייתי בארגון מהרגע שהוקם ובזמן התפתחותו, ממש צפיתי וחוויתי את התפתחות הארגון מצינור סטארט-אפ לארגון מאוד מאוד חזק אבל מקורי באל.איי, וכל זאת הודות להשקעה של שלדון ז"ל ומירי אדלסון. יש לנו סניפים ב-20 איזורים, אנחנו נמצאים כמעט בכל עיר שקיימת בה קהילה ישראלית-אמריקאית ואנחנו מאוד חזקים. אני נוהג להגיע לכל מפגש וכנס שנתי, אירוע וגאלה. נאמתי באירועים זשל ה-IAC כשהייתי בתפקיד ממשלתי. הייתי מאוד מעורב אז, וכשההזדמנות להיות מנכ"ל הארגון שאני כל כך מכיר ואוהב הגיעה, היא מאד ריגשה אותי ושמחתי על כך. אני גם מאוד קשור לקונספציה של ארגון קהילתי; לא רק ארגון עמדה או תמיכה אלא ארגון קהילתי בעולם היהודי התומך במשפחות, מפיץ את המסורת, עוזר לילדים ונוער ובכל עשיית הקהילה היהודית בכללה. כך גם גדלתי והתחנכתי וזה מדהים. מגפת הקורונה הארוכה גרמה לארגון שלנו להיחלש קצת אבל כיום אנחנו ארגון ארצי וזה כבוד גדול.
מה עושים ב IAC לעזור לישראל בתקופה קשה זאת?
"אנחנו ממשיכים כל העת בעשייה שלנו, במיוחד אחרי ה-7 באוקטובר. עדיין יש לנו קהילה ומשפחות וחס וחלילה שניתן למחבלים לנצח ואנחנו נפסיק להיות מה שהיינו ומה שאנחנו צריכים להיות. בימים אלו הפוקוס והזמן השתנו, אנחנו בזמן מלחמה ואנחנו ערניים. דבר ראשון, עזרנו המון לישראל ותמכנו – גייסנו והזרמנו המון כספים לארץ לטובת הצבא והמשפחות המפונות, הפצועים, מד"א, הצלה, מדים לחיילים ועוד. מיד ראינו שמה שישראל צריכה יותר מכל היא תמיכתה וגיבוי של ארה"ב ומרחב תמרון – כלומר, שארה"ב תעודד את ישראל במלחמה על קיומה ולא תעצור אותה או תפריע לה. זה דורש מערכת הסברתית רחבה בארה"ב ולכן ארגנו הפגנות מבוסטון לסן דייגו ואל.איי ועוד ערים. היו אלפי אנשים שהגיעו והשתתפו ואלה לא היו סתם הפגנות אלא הפגנות בעלות השפעה אדירה. בטיימס-סקוור, סגרנו את החלק הצפוני שלו והצבנו שלטים דיגיטליים של החטופים. עשינו הפגנה עם צ'אק שומר, יו"ר הסנאט ועם ראש עיריית ניו-יורק שגם מגיע לאירועים שלנו באופן כמעט קבוע. בפעם השנייה שסגרנו את הטיימס-סקוור, הצבנו שולחות וכיסאות עם שמות החטופים עליהם. בנוסף, עשינו אירוע 'שבעה' וירטואלי וכן 'אירוע 30' שאליו התחברו עשרות אלפי אנשים. היו הרבה פרויקטים דומים בהרבה מקומות והיה מרגש, מעצים ובמיוחד מעורר מודעות.
"אירחנו אירוע עם מסעב חסן יוסף ("הנסיך הירוק", "הבן של חמאס") ויוסף חדד, שני ערבים המגיעים מגישות שונות שדיברו ביחד על הבמה. אנחנו עושים זאת על מנת שארה"ב תישאר לעמוד חזקה, מפוקסת ואיתנה עם ישראל, לעורר מודעות ולשתף את האמת לעולם, מראים עוצמה ולא חולשה. אנחנו מגיעים ליותר מ-10 אלפים אנשים דרך בוגרים שלנו המשתפים ומפיצים את המסרים של הארגונים שלנו ברשתות החברתיות ובמדיה. העובדים שלנו הם לא רק ישראלים אלא גם יהודים אמריקאים. זה הוא "צו ה-8" שלנו. אנחנו פועלים סביב השעון על מנת לתמוך ולקחת חלק בגורל המשותף שלנו כי אנחנו בסופו של דבר, אומה, עם וקהילה אחת.
"אנחנו משתפים פעולה עם הפדרציות בארה"ב והם מגיעים לאירועים שלנו באופן קבוע. הארגונים שלנו השתתפו בדיונים בהם נקבע כי אנחנו אלו שנעשה את ההפגנה הגדולה בוושינגטון, אנחנו במרכז כל הדיונים, מבחינה מקומית או ארצית. הקול היהודי-אמריקאי מאד חשוב ואנחנו לוקחים את ההזדמנות ללמד על מנת להשפיע לטובת ישראל וללמד את האחים שלנו בעולם היהודי-אמריקאי שעכשיו, כולנו ישראלים. כעת, הישראליות שלנו מייצגת אותנו ולא רק כישראלים אלא כיהודים ואת הזהות היהודית צריך לאמץ. אנחנו מאד רוצים להתרחב לכל העולם, קנדה ואירופה אבל אנחנו מוכרחים קודם להתמקד במקום בו אנו נמצאים. אני מאחל לעם ישראל אור, אהבה ושלום. הלוואי שנביא אור לעולם ונגרש את החושך".
