שרוני. תכננתי לסקר השבוע את האירוע שעשו לזכרך, אבל לצערי העמוק לא הסתדר לי להגיע, וחשבתי שיהיה מוזר לסקר אירוע שלא נכחתי בו. אז ברשותך, אני פשוט אכתוב מהלב, בלי להיצמד לפרוטוקול כלשהו.
את באמת היית משהו מיוחד: מין זרקור של אור, כמו פרפר שעובר ביעף מפרח לפרח וכנפיו מנצנצות באור החמה. בת מזל אריה אמיתית, לביאה בעלת רעמה בלונדינית ופנים קורנות. אי אפשר היה לפספס אותך: בכל אירוע בעיר, בכל מפגש מעניין, תמיד היית שם, לרוב עם כובע, ותמיד עם חיוך ופרגון בילט-אין. הברנז'ה יכולה להיות תחרותית לפעמים, אבל כקולגה מעולם לא נתקלתי בסירוב שלך לשתף פעולה. ואם לא יכולת, היתה לך דרך מקסימה להסביר מדוע. גם לא היתה בך טיפה של חוסר פרגון, או קנאת-נשים, או שטויות כאלה שיש לאנשים לפעמים. אדרבא, תמיד הכי פרגנת, וידעתי שזה אמיתי.
כשעברתי בצו נשמתי מהוואלי לתל אביב למשך שנתיים וחצי הזויות במיוחד, מצאתי את עצמי משדרת מלב המהפכה בארץ. שמרת איתי על קשר ובהתחלה הגבת לי המון, שלחת לי סרטונים ממך וגם יצא לנו להחליף דעות במסנג'ר פה ושם, כשפער השעות בינינו איפשר. לאט לאט התגובות שככו, ופסקו. אבל עם כל האטרף מסביב, לא זכרתי לבדוק מה קורה. הבנתי גם מחברים קרובים שלך, שגם רבים מהם כלל לא ידעו מה את עוברת.
בפברואר השנה, כשלושה חודשים אחרי שחזרתי הביתה לאל איי, חשבתי על משהו ורציתי להתייעץ איתך בנושא. סימסתי לך וענית לי שאת לא בלוס אנג'לס ותחזרי עוד שעה כזה, "בסדר?". עניתי לך "בטח! את בפלורידה?" חזרת תוך חצי שעה ודיברנו בכיף כמו תמיד. אני אפילו לא זוכרת אם אמרת שיש לך בעיה רפואית, אבל אני בטוחה שאם אמרת שכן, הבטחתי לשלוח לך הילינג, ועשיתי זאת.
ואז הגיע הטלפון מיאיר חברנו המשותף. "תגידי, מה עם שרון מור?" הוא שואל אותי. ואני עונה "מה צריך להיות?"… והוא ממשיך לאט ובהדרגה לבשר לי שלפני כשעה עזבת את עולמנו.
זה עדיין בלתי נתפש. אני אומרת לך. בלתי נתפש. הפתיחה של פסטיבל הסרטים הסרטים הישראלי היתה כמה ימים אחרי, ומדי פעם הזזתי את הראש לחפש את דמותך המרפרפת בין האורחים, מראיינת ומתבדחת. שאולינה שכמותך…
אבל במקום זה עשו לך ערב פרידה שכמותו לא ידעה הקהילה. עשרות באו מכל עבר בהתראה קצרה, לאחר שהפוסט התפשט ברחבי הפייסבוק. דיברתי עם בת שבע, וליה, ומיכה, ושמעתי על המפגש המופלא שרוחך ריחפה בו, על השירים והסיפורים של אוהבייך, על המדיטציה בהשראתך שלאחריה הרגישו ממש את נוכחותך, על האוירה המכבדת אבל לא עצובה. כי לך, שרון מור, גם אם מבכים את לכתך – חוגגים את חייך.
נוחי בשלום, אהובה. ומי כמוך יודע שזה רק מעבר. את בודאי יושבת לך שם למעלה עם נשמות יפות כמותך, ושומרת על כולנו. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.
