פסטיבל יום העצמאות של ה-IAC התנהל השנה בצורה מופתית ועם (כמעט) אפס תקלות * כחול-לבן בראנצ'ו פארק * צילומים: מיכל מבצרי, יובל בן שמעון, שוש מיימון ואברהם יוסף פאל
"אם היית שואל אותי לפני חודש, אני מאמין שהיינו עומדים בתחזית המוקדמת שלנו – יותר מ-15 אלף. אם היית שואל אותי בתחילת השבוע שעבר, אחרי פיגוע הטרור בבוסטון – הייתי מעריך בכנות 5,000. אנשים בכל היבשת, גם בקליפורניה, נכנסו לפחדים ופאניקה מאירועים המוניים. בפועל הגיעו לשערי פסטיבל יום העצמאות הישראלי בראנצ'ו פארק ביום ראשון האחרון כ-10,000 משתתפים ובהתחשב בנסיבות – זהו סיפור הצלחה גדול".
אלו הם דברי שגיא בלשה, מנכ"ל ה-IAC, שאירגן זו השנה השנייה ברציפות את החגיגה הגדולה ביותר לכבוד יום ההולדת של ארץ-מולדת מחוץ למדינת ישראל. לקחים רבים הופקו מהפסטיבל בשנה שעברה והדברים, בפיקודה של מפיקת הארוע עדי דרורי ויו"ר ה-IAC שון אבן חיים, ניכרו היטב בשטח: החנייה והכניסה למתחם התנהלו בצורה חלקה; אזור הילדים משופע הפעילויות היה מזמין, נעים ונעדר תורים; מתחם ה'ביר גארדן' שהוקם בצורה יפהפיה ע"י הצוות של טומי ו"חומוס בר" סיפק אווירה תל אביבית ובירות-יין למעוניינים; וגירויים חדשים דוגמת מיצג החללית הישראלית הראשונה העתידה להישלח לירח ואוהל המורשת בו הוקרנו סרטים נון סטופ – משכו התעניינות רבה.
בכניסה לפארק יכלו המשתתפים להנות ממבחר יצירות אומנות סטייל נחלת בנימין. האומן תומר פרץ היה עסוק כל היום עם ילדי הקהילה בהשלמת ציור קבוצתי של קווי המיתאר של תל אביב. בימת הילדים תיקתקה כל היום עד הופעתו של צ'יקוקלולו, הכוכב החדש שהגיע מהארץ. והטקס הרשמי, שהוזז לשעות הצהריים המאוחרות, כלל דברי פרידה נרגשים מראש העיר היוצא אנטוניו ויארגוסה מפי אחד מפטרוני הארוע, חיים סבן; והכרזה רשמית מפי סגן הקונסול הכללי אורי רזניק שלראשונה בתולדות יחסי ישראל והתפוצות תרמה ממשלת ישראל 50 אלף דולר (ביוזמת השר לשעבר ח"כ יולי אדלשטיין) לקיום הפסטיבל בדרום קליפורניה.
לפי מדגם של רוכשי הכרטיסים באינטרנט, 50 אחוז ממשתפי הפסטיבל הגדירו עצמם כישראלים-אמריקאים. יהודים-אמריקאים (שלא ממוצא רוסי או פרסי) – 31 אחוזים. יוצאי הקהילה הפרסית – 7%, הרוסים היוו 4 אחוז ומשתתפים ממגזרים אחרים ולא יהודים – 9 אחוזים.
ההפנינג הגיע לשיאו בהופעה של להקת "משינה", שלאחרונה חתמה סיבוב הופעות אקוסטי גדול בישראל. משינה סיפקו את מיטב להיטי הלהקה לאורך השנים וגם הפתעה: שירה רעננה מפי יעל דיקלבאום משלישיית "הבנות של נחמה".
למרות – ואולי בגלל – מיעוט הקהל לעומת הפעם הקודמת, מי שהגיע נהנה מאירגון מופתי, מזג אוויר נהדר והזדמנות לראות ולהיראות, להאזין ולהתחדש ובעיקר – לציין בצוותא את הקשר הבלתי אמצעי עם ארץ ישראל הרחוקה-אך-אהובה.
להתראות ביום העצמאות הבא!
