נעמה סילבר גדלה במשפחה חרדית בבאר שבע, שימשה כאומנת בסן פרנסיסקו והשתלבה בתעשייה המקומית כשחקנית, תסריטאית ומפיקה * מונולג חשוף
"תמיד הרגשתי שאני הכבשה השחורה במשפחה", פותחת נעמה סילבר במונולוג חשוף, "כי המשפחה שלי מאוד דתיה. אמא שלי אפילו חרדית. אני ידעתי מגיל צעיר שזה לא המקום שלי ופחות מתאים לי. המשפחה נלחמה נגדי והם סוג של כלאו אותי. זה עזר לי בגיל מבוגר יותר שהחלטתי לעבור לאמריקה וללכת לתעשיית הבידור וזה לא משהו ששימח אותם במיוחד.
"תמיד אמרתי להם, מגיל צעיר, 'אני עוברת לארצות הברית, אני רוצה להיות שחקנית, אני רוצה לכתוב. אני רוצה להופיע על הבמה. והם אמרו לי כאילו 'טוב בסדר' אבל לא באמת התכוונו לזה.
"בגיל שש עשרה התחלתי לקחת שיעורי משחק בתל אביב. בארץ לא היה לי לוק של שחקנית בולטת. כולם נראים כמוני. בכל האודישן היו אומרים לי: 'תראי, אולי את מוכשרת, אבל הלוק שלך זה משהו שאנחנו פחות צריכים'. שעברתי להוליווד מצאתי את עצמי. כולם מחפשים את המראה השונה ולכן הצלחתי יותר בתפקידים אקזוטיים. נמאס להם מבלונדיניות.
הגעתי הנה בגיל 18' ברחתי מבאר שבע והכלא של המשפחה. נחתתי בסן פרנסיסקו במסגרת תוכנית 'אופר אין אמריקה' שזה להיות מין 'נני' – אומנת לילדים קטנים. זו הייתה תוכנית של נחיתה יותר רכה' שיהיה לי בית שתהייה לי עבודה. יש לי חוש כזה להסתדר איפה שתזרוק אותי. תביא לי טלפון ואני מסודרת. בחצי שנה בסן פרנסיסקו למדתי קצת את התרבות' לקחתי שיעורי משחק ופתאום – תאונת דרכים. שברתי את היד' עשו לי ניתוח ולא יכולתי לעבוד כאומנת. חזרתי לישראל.
"כשהתאוששתי טסתי חזרה אבל לאל-איי. נרשמתי לקולג' 'אל.איי.סי.סי'. אחלה מקום, מאוד אהבתי. קיבלתי ויזת סטודנט ותכננתי לעשות העברה ליו.אס.סי. אבל בשלב מסוים הבנתי שהאוניברסיטה תהיה יקרה מידי והלכתי על לימודי דרמה ומשחק.
"באותה תקופה כבר התחלתי לשחק. עשיתי פרסומת קצרה ל'אולד נייבי' וכמה סרטים קטנים אבל הגעתי למסקנה שיש תחרות מטורפת, שאם אחכה שיקראו לי מכל האודישנים שעשיתי אני אתייבש בבית. החלטתי להתחיל לייצר תוכן משל עצמי. יחד עם עוד שחקן שהיה בראש שלי החלטנו לכתוב תסריט לסרט. כתבנו תסריט אימה עבור הפקה עם תקציב מאוד נמוך. אם ראיתם את 'פעילות אל טבעית'. זה אותו הרעיון. גייסנו את הכסף, בסך הכול 90 אלף דולר. צילמנו לפני חצי שנה. אני והוא גם הפקנו את הסרט סרט באורך מלא. הייתה לנו בכורה בפסטיבל הסרטים האמריקאי לפני חודשיים. אנחנו מחפשים חברת הפצה. יש כבר כמה הצעות על השולחן. השם של הסרט "DEAD VOICES".
"אני מופיעה בסרט אבל מעט מאוד. הייתי מאחורי הקלעים בהפקה אבל יש כמה שחקנים ידועים מהז'אנרה הזאת. זה מה שנתן לי להאמין שאצליח. ברגע שהתחלנו לעבוד קיבלנו אלפי פניות משחקנים לאודישנים שהסתחרר לי הראש. גם פנו אלינו במאים, מפיקים וכל בעלי המקצועות בקולנוע, כאלה שיש להם רקורד מאוד מרשים. הבנתי שאם אלו עם כל הרקורד המרשים מחפשים עבודה אז עדיף לייצר את התוכן שלי וגם לשחק, אבל בסרטים שלי.
"בהמשך כתבתי עוד תסריט משלי, ואני נמצאת ב'פרי פרודקשן' איתו וכבר החתמתי שני שחקנים ידועים. זה עדיין סודי ולא סגור. המטרה היום זה להציע את הסרט למשקיעים ומפיצים. בנוסף לכתיבה אני נותנת ייעוץ לכותבים ומפיקים אחרים שזה כסף טוב. לדוגמא, אם הדמויות לא עגולות מספיק והבמאי חושב שצריך לשנות אותן אני מגויסת לעזור עם זה.
"אני גם מתרגמת בשלוש שפות, ספרדית, אנגלית ועברית. אני גם כותבת גם תסריט לסדרה של אירועים מכוננים שקרו בישראל, חברה במועדוני מפיקים ובמאים ויוצרת קשרים רבים להמשך. אני מאמינה שהסרטים שעשינו ימכרו בזמן הקרוב. אני מאמינה שהתעשייה הקשה הזאת היא עדיין מקום טוב לאנשים מוכשרים ויש מקום להרבה. בחיים לא חשבתי שאני אוכל לכתוב תסריט שיצליח".
***
ילדה מבאר שבע שמגיעה הנה בגיל שמונה עשרה לשחק והנה יש לה הזדמנות גם להתפתח ולהצליח בכיוונים נוספים. מי פילל ומי מילל שככה תצליח ילדה מישראל?
