ענבר כהן. טניסאית ישראלית בת 22 ,אלופת ישראל לנוער פעמיים. היא סטודנטית למדעי המחשב בלונג ביץ' • בין לבין היא מאמנת בבוורלי הילס סלבריטאים דוגמת קטי פרי, קמרון דיאז, אל פאצ'ינו, ניקול קידמן ואפילו את הזמרת אדל • ראיון בין החבטות והרשת
מאת: מיכה קינן
ענבר: "בגיל שמונה התחלתי בפעם הראשונה לגעת במחבט והתחלתי להתאמן בטניס יחד עם אחי התאום במרכז הטניס רמת השרון ואחר כך עם מאמן פרטי. עד גיל 10 השתתפתי בתוכניות ילדים בטלוויזיה בארץ, כמו "השמיניה" הופעתי בפרסומות ומגזינים שונים, כגון במגזין דלתא, וגם היה לי תפקיד בסרט 'אביבה אהובתי'. אחרי שנה וחצי עזבתי את המשחק והדוגמנות והתאמנתי בטניס. כשהייתי צעירה יותר היו אומרים לי שאני דומה לבר רפאלי, במיוחד בעיניים. בגיל 10 זכיתי אליפות ישראל לנוער לגילאי 10 בפעם הראשונה.
מי הדמות הדומיננטית במשפחה שדחפה אותך לטניס?
"דפנטלי, אמא שלי )הביולוגית( נתנה לי חינוך נוקשה ולוחות זמנים מוקפדים. היא בעצם דחפה אותי מגיל צעיר בנושא הטניס, וגם בלימודים. היא הייתה מאוד דומיננטית ופושרית. בסופו של דבר כל מה שעברתי לטוב ולרע, אני מודה על כך כי זה הפך אותי בעצם לאישיות שאני היום.
מאיפה קיבלת את האופי שלך, ה"רבאק" הזה?
"עברתי הרבה בחיים, לא אשקר. דברים קשים, לא מתיימרת להגיד אבל היה לי קשה מאוד בחיים ,אבל אני מאמינה שמה שלא הורג, מחשל, בונה ומחזק. גרתי שלוש שנים לבד בחו"ל לפני הצבא שזה גם משהו שמאד מבגר, מגיל 15 שזה גיל צעיר יחסית לגור לבד. אתה לומד להיות לא תלותי ולקחת אחריות על עצמך, אחראיות על מעשיך ולקחת החלטות. וגם הטניס, זה ספורט מאד מבגר כי אתה גם משחק עם אנשים שגדולים ממך ואתה כל הזמן בסביבה גדולה ובוגרת יותר .יש לי אופי מסוים שאני לעצמי, אני לא רואה אף אחד ממטר ואני מרוכזת במטרות שלי ובדרך שלי וכל מה שהיה, גם אם פיזי או מילולי, היה לי ממש מן אופי אדיש, לא בהכרח אדישות רגשית אבל הייתי מאד סגורה ולא נגישה ומאד מפוקסת בקריירה שלי.
מגיל 10 דורגתי בעקביות בין שני השחקנים הבכירים בקבוצת הגיל שלי וזכיתי פעמיים באליפות ישראל לנוער. ייצגתי את ישראל באליפות אירופה באיטליה וצ’כיה בתור המדורגת הבכירה. רוב השנים התאמנתי אצל המאמן אמיר חדד שהיה בעבר בסבב הגברים המקצועני העולמי במקום 18 ליחידים ומקום 7 לזוגות .המשכתי לשחק ולייצג את ישראל בסבב של הנוער והבוגרים מחוץ לישראל, בין היתר באירופה.
"עברתי לגור בגיל 15 בזאגרב, קרואטיה, כדי להתחרות בסבב ולהתאמן ברמה הגבוהה ביותר. התאמנתי עם מאמן טניס אישי ומאמן כושר אישי, מרינו בשיץ', שאימן את מילוס ראוניץ הקנדי, ניקולה מטקיץ', פרנקו סקוגור, אנטה פביץ', יאנה פט, קרולינה פליסקובה, דיאנה יסטרמנסקיה ועוד הרבה בסבב המקצועי בענפי ספורט שונים.
בתיכון למדתי בעצמי לבגרויות בין היתר 5 יחידות אנגלית ומתמטיקה וניגשתי למועדים בארץ בתאריכים המתאימים.
"בגיל 18 חזרתי לארץ להתגייס, לפני זה עוד לקחתי את אליפות ישראל ושנה אחרי זה שוב פעם .כל השנים האלו מצאתי את עצמי חודשיים בארץ וחודשיים בחו"ל, בהלוך ושוב. הייתי על הקו עם שני מאמנים – ישראלי וקרואטי .הייתי בצבא ביחידה מאוד סודית, ברמת 1-2 של סודיות. היה לי שירות מדהים עם אנשים בני 30+, לא בני גילי. היה מאוד מעניין להיחשף לתחום הזה. כספורטאית מצטיינת. אני שמחה שהגעתי לשם, כי למדתי הרבה, זה גרם לי להתבגר. הצבא היה חוויה מאוד משמעותית עבורי".
אילו כספים מעורבים בדברים האלה ?איך את מתקיימת?
ענבר:" בתחרויות בארץ, בג'וניור ליגה, היו מעורבים כספים שלא כמו בשטח המקצועי . התקבלו כספים בשביל לעזור קצת, וזה רק אם אתה לוקח אחד מהמקומות הראשונים. לאחר מכן, מי שסיים כל שנה במקום הראשון קיבל עזרה קטנה מהאיגוד. בארץ לא הייתה תמיכה כספית, אפס. רק בסבב המקצועני, כשאתה מתחיל לשחק בתחרויות הפרו, יש כספים שאתה מקבל, לא משהו שאתה יוצא מרווח ממנו. זה מכסה נסיעות ולינה, אבל לא מכסה מאמן או פיזיותרפיה והוצאות פיזיות".
מה מדרבן ודוחף אותך בחייך המקצועיים?
ענבר:" אני אדם מאד תחרותי. עם הזמן כספורטאי, אתה מתחיל להיות טוב, נהנה יותר. אבל עם הזמן מתחילים להישחק וגם להתמכר לספורט הזה. לא יכול לעבור יום בלי לשחק, כי אתה חושב לעצמך ש'אם אני לא אשחק עכשיו , אני לא ארגיש את הכדור יום אחרי זה'. זה הפתגם של הטניסאים. אתה חייב לנצח בתחרויות ולשפר כל הזמן, תמיד יותר טוב מהתחרות הקודמת. אתה תמיד שואף ליותר, למצוינות, רק מקום ראשון בראש שלך. לפעמים אתה צריך גם לדעת להגיד סטופ, ולא לדרוש יותר מדי מעצמך כי לפעמים זה לא בריא. זה מאוד קשה, כי בתוך כל הסטרס וה'זון' של ההצלחה, קשה לומר לעצמך 'סטופ'. הספורט בריא. כמובן שהוא בריא, מבחינה פיזית ומן הסתם בריאותית, אבל מנטלית זה לחץ קשה. הורים רבים לא רוצים לרשום את הילדים שלהם לספורט תחרותי, כי הם יודעים מה זה דורש בסופו של דבר גם מבחינה מנטלית. הטניסאית הבכירה בעולם, למשל, נעמי אוסקה, מה קרה לה מבחינה נפשית ומנטלית וההידרדרות שלה ?נעמי בת ה- 23 התמוטטה נפשית ממש, אחרי שהביאה את התוצאות הכי מדהימות בכל הקריירה שלה. זה קשה, אנשים לא מבינים. אגיד לך את האמת, ברוך השם, יש לי אופי שאם לא היה לי את האופי הזה לא הייתי איפה שאני עכשיו היום, ואם לא היה לי האופי הזה הייתי נשברת בדרך, כי באמת היו הרבה מכשולים. כשאתה מצליח, אנשים מנסים להכשיל אותך. ולכל אחד בסופו של דבר יש את המקום שלו שהוא יותר חלש ועלול להיות יותר ניזוק ,אבל הוא לא מראה את זה תמיד".
מה הביא אותך ללוס אנג'לס?
ענבר:" בעיקרון, אני סטודנטית. גרה ומאמנת ספורטאים באזור בוורלי הילס. לומדת בקאל סטייט לונג ביץ' ומשחקת בליגת הקולג'ים. אני נמצאת בדרגה הכי גבוהה בליגה, עם ספורטאים מצליחים ביותר בתחום, מכל העולם. אני שייכת ל NCAA-שזה הארגון הגדול מסוגו. התוכנית שלי היא קודם כל לסיים את התואר במדעי המחשב. גם התחלתי לאמן סלבריטאים שהם מאד מעניינים ופותחים לי כאן אפיקים אחרים, כמו קייטי פרי, קמרון דיאז , מייק חבוט (חזק מאוד בעולם הספורט יש לו 2 מיליון עוקבים), אל פאצ'ינו, עורך הדין של כל הסטארים בראין אקטונג, עורך הדין של קים קרדשיאן סקיפ, השחקנית אליזבט שו, הבעלים של בנטון ומנגו, מילה קוניס, הזמרת אדל, זואי סלנדה שהייתה פעם רקדנית והיום היא השחקנית הנהדרת, ואפילו ניקול קדמן. הם מאוד מעניינים אותי.
"אני גם מתאמנת בעצמי באפן מקצועי ונראה – דבר יוביל דבר. כל דבר בעיתו. אני בחורה שכל הזמן גלגלי המוח פועלים וחושבים שעות נוספות. תמיד חושבת באופן יצירתי ושואפת לעוד מבחינה מעשית בתחומים נוספים שאני נחשפת פה עם הזמן. הבנתי שמאוד חשוב להכיר אנשים מכל הסוגים, בסופו של דבר יוצא לי להכיר אנשים מסוג הטוב. למי אתה חושב שיש מגרשים פרטיים בבית? רק לשחקנים המובילים ולעשירים. טניס זה ספורט של עשירים נקודה. בוא נגיד שבכל שחקן כזה כבר הושקעו כמה מאות אלפים בלימודי טניס.
את מקדמת את עצמך כשאת מאמנת סלבריטאים?
"אגיד לך את האמת, אני לא אדם שמתלהב מכל מיני מי ומו. אני די אדישה. מאז הילדות, יש בי אדישות מסוימת שאולי אפשר לראות, אבל חוץ מזה אני גם אדם מאד מקצועי ואולי גם עם אנרגיה טובה וזה מושך אנשים. הופעתי במהלך השנים בכל מיני תשדירים ופרסומות לטניס בכללי. זהו ספורט שיש לו הרבה כבוד בעולם ואתה תמיד חשוף לתעשיות מאוד 'מצליחניות' אם אפשר להגיד, כי בסופו של דבר טניס, כמו גולף, זה ספורט שרבים אוהבים להתעסק בצד העסקי שלו".
