משלחת מיוחדת וחובקת עולם סיימה השבוע ביקור מוצלח בישראל * המראות והקולות
זו הפעם השלישית שמשלחת פרסים (מארה״ב) מגיעה לבקר בארץ. שתי משלחות יצאו בעבר מלוס אנג׳לס ואחת מניו יורק (כן, גם אצל הפרסים יש תחרות).
המשלחת הראשונה יצאה ב-2019 אז זוהרה מזרחי, מראשי הקהילה הפרסית באל-איי, הביאה קבוצה של יוצאי חיל האויר המלכותי של השאח. בין חברי המשלחת היה טייס שערק מאיראן למצרים לאחר שנגזר עליו גזר דין מוות. הוא סיפר שבכדי שלא יוציאו להורג את שותפיו לטיסה, הוא לכאורה ״חטף״ אותם באיומי אקדח. עד שמגדל הפיקוח והבקרה הבין מה הוא זומם, הוא הצליח לצאת למרחב אווירי בטוח, אלא שהוא פחד לעבור דרך ישראל. את חוויות השנים, עד שאשתו וילדיו הצטרפו אליו, הוא חלק בביקור אצל אשתו של המרגל אלי כהן בסלון ביתה בהרצליה – מעמד מרגש עד מאוד, מצמרר לכל הנוכחים. מאז שהם עברו לארה״ב, כל אימת שהוא עזב את גבולות ארה״ב היה עליו להזהר משנה זהירות, שכן משמרות המהפיכה ניסו להתנקש בחייו מספר פעמים.
איך בכלל נולד הרעיון? יוצאי חיל האויר המלכותי מתכנסים מדי שנה לעלות לקברו של השאח, ואשתו של השאח מצטרפת אליהם. זוהרה חשבה שלכבוד מאה שנים להולדתו של השאח, בשל הקשרים החזקים מאד בין איראן של השאח לבין ישראל ולאור ההיסטוריה הארוכה בין שני העמים (כורש הגדול, מגילת אסתר…), ביקור בישראל יהווה נסיון מיוחד במינו. בעת הביקור בכנסת, שם קיבל את פני הבאים השר לשעבר בוגי יעלון, הקבוצה הוציאה את דגל איראן (מזמן השאח, לא דגל הרפובליקה האיסלמית) והצטלמה ברחבת הכנסת. אחד המאבטחים נזעק: ״אסור להניף כאן דגלים זרים!״ הוא רץ אלי, ומייד הרגעתי והסברתי שאנחנו אורחיו של בוגי יעלון…
ואז הגיעה המגפה הגדולה. עכשיו, כשנפתחו השמים, זוהרה מזרחי הובילה משלחת נוספת, הפעם של ראשי ארגונים פרסים. מי שעומדת בראש ארגון התקשורת קייהן בלונדון הגיעה משם, ושאר חברי הקבוצה מארה״ב, בהם ראש ארגון אופוזיציה לשינוי המשטר האיסלמיסטי, נשיאת הפדרציה היהודית-פרסית מלוס אנג׳לס, מזכירת ארגון יוצאי חיל האויר המלכותי, עורך דין שיחד עם מזרחי תבע את הרפובליקה האיסלמית וזכה, ומומחה למלחמה בטרור ששירת במחלקת המשפטים של ארה״ב. בכנסת קיבל את המשלחת היו"ר לשעבר יולי אדלשטיין. הודות לקונסוליה, אירחו את הקבוצה במשרד החוץ. השגריר לשעבר יורם אטינגר, ד״ר ראובן וד״ר ענת ברקו ומקים "הביטחוניסטים" נפגשו עם הקבוצה, כמו גם נציגי הקהילה הדרוזית בארץ. באוניברסיטת אריאל נערך כנס בהשתתפות חברי המשלחת, וכן נערך ערב לכבודם עם יוצאי איראן בארץ במרכז בחולון. במהלך הביקור חברי הקבוצה התראיינו לתקשורת נוצרית, i24 וערוצים שונים של התקשורת הישראלית.
בנוסף לעוגנים אלו של הביקור – שעיקרם מהות של שיח בין ישראל לבין אלו שמכירים את איראן מקרוב – היה חלק תיירותי לביקור, לו היתה אחראית ליסה שור, שבד״כ מביאה ארצה משלחות נוצרים מאמינים. כך זכו חברי המשלחת בביקור עם חשיפה יהודית ונוצרית – שילוב המשקף את עצם מהות מדינת הלאום היהודי.
זכיתי ללוות את הקבוצה מעצם הגיית הרעיון ועד לחזרתה של הקבוצה מהארץ, אך נבצר ממני להיות עם הקבוצה באופן פיזי. שני דברים נחרטו בי מהביקור: עצם ההערכה הרבה לארץ, וההתרגשות של הביקור במקומות כמו מצדה, ים המלח, רמת הגולן, הגליל, העיר העתיקה ותל אביב על הים. לארץ יש כל כך הרבה להציע לכל טעם ולכל רצון. הדבר השני היה הערת אגב, עד כמה חולון נראתה להם ״עניה״, משכנות עוני דוחים. כמובן, כששוהים במלונות חמישה כוכבים בממילא או על חוף הים תל אביב, עם קירות זכוכית שמעבר להם נשקף הים וקהל צעיר המבלה או מתעמל בחוץ, קל לחשוב שזו ישראל ורק כך היא. ברקע משתקפים גורדי שחקים שלא מביישים ערים מובילות בעולם. הכל מרשים ביותר. בישראל עושר אגדי וכוח עצום. אך בישראל יש גם אנשים עובדים, בערים כמו באר שבע, רחובות, חיפה, או רמת גן, ואלו לא משכנות עוני כי אם גם זו מדינת ישראל. זו מדינת ישראל שלי, מדינת ישראל שאני אוהב עד תום, ללא סייג, אהבת נושנה, עתיקת יומין, ואיני מוצא בכך פסול. במקביל כדאי לתת את הדעת על כך שבישראל מתפתח דו קיום בין ישראלים מאוד עשירים וישראלים אחרים מהמעמד הבינוני (המתקרב לנמוך), והמרחק ביניהם הולך וגדל, מעמיק ומתרחב.
כמה טוב שהגיעו הפרסים ארצה. עמלנו קשה על כל פגישה ופגישה. אני סמוך ובטוח שאחרי בוא הסנוניות, יהיה המשך. הנשיא, ראשי ממשלה, שרים וחברי כנסת, כולם נוהרים לארה״ב ואוהבים להתכבד ולהתארח אצל חברי הקהילה הפרסית; מן הראוי, לעיתים, גם לכבדם בבואם ארצה, ביחוד כשביקורים אלו אינם דבר של מה בכך, ואינם מובנים מאליהם כלל וכלל.
