למה ילדים מעדיפים לצייר קודם כל דמויות אנוש, ורק אחר כך בתים ועצים • וגם פענוח ציור של ראש – במיוחד לראש השנה • כתבה חמישית בסדרה
מאת: דיקלה גולסה-חליווה
ראש השנה הוא הזדמנות מצוינת להתחיל את השנה ״ברגל ימין״, לקבל החלטות מועילות יותר לחיינו ולהתקדם צעד אחד קדימה לעבר המטרות שלנו בחיים. ובעיקר, זו הזדמנות טובה עוד יותר לתת לילדינו דף חלק לבן וקופסת צבעים מלאה ולאפשר להם לצייר את תוככי נפשם בהנאה רבה.
ממחקרים נמצא כי ילדים מעדיפים לצייר קודם כל דמויות אנוש, אחר כך בתים ולבסוף עצים. וכמובן, הכל בהתאם לגילו של המצייר והתפתחותו הקוגני־טיבית. אנחנו נתמקד בסדרת המאמרים שלנו בפענוח של שלוש האלמנטים המע־ניינים האלה שמשקפים המון את עמדתו של הילד על סביבתו. כתבה זו תתמקד בציור הראש של הדמות, לכבוד ראש השנה!
הראש הוא, כידוע, החלק העליון בגוף האדם, ודרכו אפשר לראות את רמת הביטחון של אדם/הילד. הראש הוא בעל חשיבות ביצירת התקשורת והמגע עם העולם. חשיבותו מביאה להבלטתו ולהגדלתו בציור, בעיקר בגילאים הצעירים. הראש הוא גם המרכז הקוגניטיבי של התפיסה, עיבוד הנתונים, הזיכרון והחשיבה.
ככל שהראש יהיה גדול יותר, כך מרגיש המצייר שהוא בעל ביטחון גדול יותר, שהוא חכם יותר. למה? כי הראש מתקשר לשליטה ולאינטלקט ואילו הגוף מתקשר לרגשות, לעשייה, למיניות וליצרים. אולם, כאשר אין פרופורציה בין הראש לגוף בצורה משמעותית במיוחד, יכול להיות שישנם קשיים לילד/לאדם המצייר, למשל, כאשר הראש גדול מדי (לעומת הגוף) זה יכול להעיד על שאיפות גדולות מדי אפילו מעבר ליכולת, פנטזיה, חוסר שביעות רצון מהסביבה או אפילו הסתגלות חברתית ורגשית לא טובה, יהירות וחיפוש אחר תוצאות מידיות.
כאשר הראש יהיה בעל פרופורציה לגוף, אפשר בהחלט לומר שהמצייר מתנהג ע״פ מוסכמות חברתיות, הביטחון העצמי שלו מאוזן ויש לו יכולת לעמוד בפני לחצים שונים. יחד עם זאת, יש מקרים שבהם נראה פגיעות רגשית כלשהי. כאשר הראש יהיה קטן מדי זה יכול להעיד על כך שהמצייר חש תחושת נחיתות כלשהי אולי כי לא מסתכלים עליו מספיק (בד״כ אני רואה את זה בציורים של ילדים שנולד להם אח/אחות חדשים) אולי גם אגו חלש וחוסר יכולת להתמודד עם מה שקורה לי. כאשר בציור ישנה השמטה של הראש (כלומר, אין ראש – רק גוף), וראיתי כמה ציורים כאלה, הדבר יכול להעיד על פחדים כלשהם, על חרדות, רגשות אשם, הסתרה ובעיקר על הצורך לצמצם מחשבות לא נעימות. הכי חשוב כאן הוא לא לשאול את הילד ״מדוע לא ציירת ראש?!״, הרי ברור שיש סיבה לכך והוא לא בטוח רוצה שאתם תדעו אותה.
פיענוח ציור של נער בן 14.5, תלמיד שלי בכיתה ט׳
הוא צייר כאן דמות שלכאורה נראית שמחה, אך אם נתבונן היטב נראה כי יש כאן נער שרוצה לבטא את עצמו (צבע כחול), הוא סקרן מאוד (עיניים פקוחות עם אישונים) ומקפיד לבחון את הדברים שעוברים עליו (ציור מודגש של אף). כמו כן, הפה הגדול מעיד על כך שיש לו הרבה מה להגיד אבל הוא לא ממש מקבל את האפשרות הזו מהסביבה. השיניים מסמלות אגרסיות עצורות מחד, ואת הרצון שלו לשמור על הזכויות שלו ועל מקומו בחברה. עניין נוסף בולט הוא הזקן החום אשר מציין במפורש את היותו נער בגיל ההתבגרות עם כל הסממנים החיצוניים.
פנים:
הפנים הם מקורות סיפוק סנסורי, הם התקשורת הבין אישית שלנו, כאשר העיניים, אוזניים והאף מבטאים את הקשר הראשוני עם המציאות והסביבה, ואילו איברי החישה מייצגים ערנות וקשר לסביבה.
באופן כללי ניתן לראות כי, ציור מדויק של תווי פנים והשקעה בהם, מלמדים על מיומנות גבוהה ביחסים חברתיים ובתקשורת בין אישית. עם זאת, השמטת מאפייני פנים, אם השאר מצויר כרגיל, יכול להעיד על שטחיות ביחסים בי־נאישיים, קשר סביבתי לא תואם, ביישנות או שקילת מילים. ציור של פנים עגולות מבטא רגש של המצייר, הכלה, אופטימיות, רוך ונעימות. ואילו, ציור של פנים מאורכות מבטא מקום גדול של השימוש בשכל על חשבון הרגש.
פה:
הפה הוא המדבר, הוא התקשורת לעולם החיצון, פה מתחיל ונגמר במקום מסוים. מטרתו לאפשר לנו להוציא צלילים והוא משמש אותנו למקום של אהבה מיניות ותחושות. הפה מופיע מוקדם בציורי ילדים, והוא איבר בעל משמעויות ותפקודים רבים.
פה קטן מאוד יכול להעיד על איפוק, ולהיפך: פה גדול מאוד מעיד על כך שלמצייר יש המון מה להגיד. פה בצורת עיגול יכול להעיד על מצייר שיש לו הרבה מה לומר אבל הוא אינו מצליח לארגן את המילים, אולי מהמקום של קושי בשליפה לקות למידה כלשהי). השמטת הפה בציור הפנים יכולה לבטא קשיי תקשורת וביטוי, או בעיה פיזית כגון לקות בתקשורת וגם אסטמה. ציור שיניים בפה, יכול להעיד על תוקפנות ואגרסיביות, אך מצד שני, זהו מיתוס שכיח בציורי ילדים צעירים, שכן לפעמים זה דווקא קשור למודעות כלשהי בנושא השיניים.
עיניים
עיניים הן איבר חשוב מאוד וכמעט לא נראה ציור דמות עם השמטה של העיניים. כשזה קורה, יש לייחס לכך משמעות ולבדוק באופן מעמיק את מצבו של הילד. בכל מקרה, לא כדאי להסיק מסקנות נמהרות ללא צורך. בשלב הראשון כאשר הילד מצייר דמות הוא מצייר ראש ועיניים חלולות כי הוא מבין שרואים דרך העיניים ולכן הוא מצייר עיניים כי הוא רוצה לראות את העולם החיצון. הפרטים בעיניים נוספים בגיל מאוחר יותר.
עיניים עגולות מבטאות ״ראייה רגשית״ במשמעות של ״עיגול פינות״, ככל שנוסיף יותר פרטים אישונים, למשל) זה ממקום של סקרנות, למידה והבנה. עיניים בצורת שקד מגיעות בשלב הבא, כלומר מהמקום של השכל וההתבוננות על המציאות. המצייר מתחיל להיות מודע לצורת המחשבה שלו ושל האחרים סביבו, ושוב ככל שיש פרטים זה מהמקום של ההת־בוננות העמוקה בכל דבר. עיניים פקוחות, המצייר מוכן שייראו מה הוא מרגיש בפנים, ולהיפך, עיניים סגורות או ציור של משקפי שמש על העיניים זה מהמקום שבו המצייר לא מאפשר ראייה פנימה אלא רק כלפי חוץ.
גבות
הגבות הן המקום של ההבעה. הגבה עוזרת לעין להביע. הגבה היא הגנה ויוצרת משהו נינוח המשלים את העין. ילדים המציירים גבות מראה כי הם מודעים לסביבה, לעצמם. גבה זוויתית מצוירת מהמקום הביקורתי, החד והמחפש דיוק, גבה עגולה מעידה דווקא על הצורך להתגונן ולחפש הגנה, סגירות כלשהי. מה קורה כשרואים ציור של פנים ללא גבה? זה קורה לא מעט וזה יכול להעיד על משהו חסר, הבעה שלא נאמרה ולכן צריך לתת מקום לחלקים האחרים בפנים שיביעו את נפשו של המצייר.
אף
מגיל 4 מתחילים להוסיף פרטים כי הגננת אומרת/ כי ככה הילד למד מהסביבה. אף שמחובר לגבות יכול להעיד על עומס, ביקורת לא יכול להביע את עצמי כי תמיד היה למישהו מה לומר עליי בד״כ מכוון להורים) ולכן המצייר חש שהוא לא יכול להביע את עצמו. אף גדול ומודגש מלמד על עיסוק בגבריות, מאצ׳ואיזם, וגם תוקפנות כלשהי עם סימנים אחרים תומכים) בעיקר מופיע ורלוונטי בסביבות גיל ההתבגרות. לפעמים זה מהווה פיצוי על חולשה בתחום הזה, שוב, כל מקרה לגופו. השמטת האף מבטאת מגמה של מופנמות, ביישנות וחרדה כלשהי.
עם זאת, בגילאי 5-7 זה אופייני להשמיט את האף.
דיקלה גולסה-חליווה היא בעלת M.A בחינוך, מורה לעברית ויהדות, קואצ׳רית להעצמת בני נוער ויועצת להורים לטיפול בהפרעות קשב וריכוז באמצעות פענוח
ציורים וגרפולוגיה. ליצירת קשר: hebrewteacherla@gmail.com www.learningwithdikla.com
