ענבר לביא מצטלמת לעונה החמשיית של סדרת הפנטזיה הבלשית "לוציפר", מוציאה אלבום בכורה ומפרגנת לנינט, משקיעה בטיפוח היחסים עם בן הזוג, עושה אודישנים מהבית בלוס אנג'לס ומתגעגעת לטבול בים התיכון * ראיון
העונה החדשה, החמישית במספר של "לוציפר". סדרת הפנטזיה הבלשית – שמספרת על השטן (לוציפר, בגילומו של טום אליס) אחרי שמאס בגיהנום, עלה לכדור הארץ ופתח בו מועדון לילה – החלה את דרכה ברשת FOX, שם בוטלה אחרי שלוש עונות. נטפליקס מיהרו לזהות את פוטנציאל הקאלט וחידשו את "לוציפר" לעונה נוספת. העונה הרביעית התקבלה באהבה רבה על ידי צופי נטפליקס, מה שעודד את ספקית הסטרימינג לחדש את "לוציפר" לשתי עונות נוספות.
השחקנית הישראלית-הוליוודית ענבר לביא הצטרפה בעונה הרביעית כאיב (חוה), האקסית המיתולוגית של לוציפר שיורדת מגן עדן ועושה לו ולחבריו הרבה מאוד צרות. לב הזהב שלה מתגלה אט-אט לאורך העונה, ולביא תגלם אותה במהלך העונות החמישית והשישית. בראיון לאתר מאקו היא מספרת על הסדרה והחיים בהוליווד בעידן הקורונה.
הרבה שחקנים נכנסו לסוג של הולד בחודשים האחרונים.
ענבר: "כל מי שעובד מול קהל, התקהלות גדולה של אנשים, אז כן, לחלוטין. אבל אני דווקא בתקופת הקורונה הרגשתי סוג של עומס, כי אני מצאתי סוגים אחרים של תעסוקה. אז אני לא ממש הרגשתי שאני בהולד. בכלל."
בסדרה, איב מגלה שיש עוד הרבה דברים שהיא רוצה לעשות מלבד לכבוש מחדש את ליבו של לוציפר. יש לה מטרות אחרות, תקוות אחרות. זה משנה את איך שאת ניגשת לדמות, את תהליך ההכנה?
"אני חייבת להודות: אני תמיד נותנת 110% והכי מקצועית שאפשר, אבל זה שהם התמקדו בחצי העונה האחרונה בדמויות אחרות איפשר לי להתמקד בתחומים אחרים בחיי. גם בפן האישי הכרתי בן זוג, וזאת הייתה פעם ראשונה שאני מחליטה באופן מודע שאני כן מאוד רוצה להשקיע בזה, וחשוב לי שגם התפקיד הזה של בת הזוג – יצליח. זאת גם עבודה, וזה היה משהו שהחלטתי לראשונה בחיי להשקיע בו. וגם התחלתי לעבוד על אלבום בשנה שעברה, אז התחלתי ללמוד פסנתר ופיתוח קול, ואני כותבת המון, והייתי בסטודיו כל השנה, אז היו ימים שהיו לנו צילומים בבוקר ואז היה לי סטודיו והיו לי הקלטות. אז יצא שהשנה התרכזתי פחות במשחק.
"זו איזושהי תשוקה פנימי שתמיד הייתה בי, אבל אף פעם לא חשבתי שאני מספיק מוכשרת לעשות את זה. בשנה שעברה, הסוכנת שלי שרונה נומברג החליטה שמה זאת אומרת, וברור שצריכים לעשות עם זה משהו וקדימה לסטודיו. התחלנו להקליט אלבום ואפילו צילמנו קליפ לשיר הראשון במהלך הקורונה.
"היה לי ויז'ן של בחורה שרוקדת ברחובות, ורציתי להשתמש ברחובות הריקים של לוס אנג'לס. אז יצאנו עם צוות מאוד אמיץ שעטה מסכות וסיכן את חייו. אתה יודע, כשזה היה בתחילת הקורונה זה היה ממש ביג דיל שכולם הסכימו לחבור יחד ולצאת לרחוב. חשבנו שנמות בשביל הקליפ הזה. שרדנו (צוחקת), שיחררנו את הקליפ אוטוטו אז זה מרגש".
את מצליחה לעשות אודישנים מהבית ולהיערך ליום שאחרי הקורונה?
"אני מאוד מאוד אוהבת לצלם מהבית כי אני סוג של אובססיבית פרפקציוניסטית חולת נפש (צוחקת), ואז יש לי את השליטה בטייקים, ואני יכולה לעשות אלף טייקים אם בא לי ולמצוא את האחד שעובד. עוד לפני הקורונה, 80% מהאודישנים היו על קלטות, וגם השמיים היו פתוחים ויכולת ללהק מישהי מהטאליבן או מישהי מישראל או מלוס אנג'לס, וזה פותח את האפשרויות. זה כבר ממש חלק מאיתנו. אבל אם יש משהו שהקורונה דווקא לימדה אותי, זה לאו דווקא להתרכז רק במה שאני יודעת ומכירה, ולפתוח את הראש לכל מיני כיוונים שאולי עוד לא הכרתי".
"במקביל, אני אמנית ואני רגישה, אנחנו עם שבטבע שלו הוא מאוד רגיש וקשה לו לשחרר כי הדברים שלנו באים מהלב. אבל גם התבגרתי, ואני לא ילדה בת 17 שחולמת לשחק וזה כל עולמה, והיא תמות בשביל האמנות שלה. פעם, אם הייתי מקבלת ביקורת לא טובה או שהיו מבטלים לי סדרה הייתי… כמו עם שפכטל היו צריכים לגרד אותי מהרצפה. אבל אני כבר לא שם – אני מסתכלת היום על העבודה שלי בתור משהו שאני מאוד נהנית ממנו והוא חשוב לי והוא חלק בלתי נפרד ממני, אבל הוא לא כל עולמי. יש לי את הבריאות שלי, את הנפש שלי, את החברים שלי, את המשפחה שלי, את בן הזוג שלי – העבודה באה אחרי כל הרשימה הזאת, וזאת רשימה ארוכה".
מה היה פעם?
"הקריירה הייתה הכל. אם הייתי מוציאה את האלבום לפני כן ולא הייתם אוהבים אותו – הייתי מתרסקת. היום אני לא חייבת לעשות את זה, ואני עושה את זה כי אני נהנית ואוהבת. ואם אתם גם תאהבו ותתחברו אז זה דובדבנים על הקצפת".
את רואה את עצמך הולכת וחורשת את המועדונים? כמו נינט למשל, שאמרה שיותר חשוב ומעניין לעשות את המוזיקה שהיא אוהבת, גם אם זה מחוץ לישראל.
"קודם כל, אני רק רוצה שנייה להרים לנינט טייב המהממת. אם אי פעם הייתי צריכה שנייה רגע לקבל פרגון זה בהשוואה שעשית פה (צוחקת), אני יכולה למות בשקט. הלוואי עלי להיות אמן מהבטן, כמו הבחורה המוכשרת הזו, שבאמת נלחמת ונאבקת על האמת והיושרה האמנותית שלה. תמיד-תמיד. מעריצה אותה, והיא גם מוכשרת על-חלל, אמאל'ה.
"אבל אני לא התחלתי לעשות מוזיקה עם רצון לעמוד מול קהל. אם עכשיו אתה מביא לי מיקרופון ושם אותי על במה – אני משתינה. אתה יודע איזה פחד זה בשבילי? אני רועדת רק מהמחשבה על זה. הגעתי למוזיקה ממקום של כתיבה – התחלתי לכתוב שירים ולאט-לאט, בהתחלה עם הפסנתר ועם הגיטרה, ובהמשך בסטודיו, אבל לא דמיינתי את עצמי אף פעם עומדת ושרה מול קהל. אני מאמינה שזה בא עם הטריטוריה (צוחקת), אבל איך ולמה וכמה – אני אפילו עוד לא מדמיינת את זה קורה".
כשאת מצטלמת לסדרה זו עמידה מול קהל. זה לא מפחיד אותך?
"אני מופיעה מול מצלמה מגיל אפס, כשאבא שלי עקב אחריי עם מצלמות וידאו ואני עושה לו הצגות. למדתי את הזוויות ולמדתי איך להתמודד עם חוסר הביטחון הנורא הזה. אבל אני לא בן אדם ששר מול קהל בטבע שלי, אבל התהליך קרה כל כך בטבעיות, שאני מאמינה שגם זה יגיע".
מלבד מוזיקה יש עוד ביטוי לרצון הזה ליצור?
"האמת שכן. השקתי ליין חדש שנקרא LAVI, וזה ליין שאני יכולה לפתח בו כל מה שעולה על הדעת. התחלנו במשקפי שמש, בשיתוף פעולה עם חברה עולמית שנקראת Saint Owen, והשלב הבא זה שמנים לגוף שנמצאים בפיתוח ויש, באמת, אינסוף אפשרויות. זה הגיע ממקום מאוד אורגני, וגם הקורונה הייתה חלק מאוד משמעותי. האלבום הגיע באמת במפתיע, אבל ממקום מאוד אורגני. עברתי פרידה מאוד קשה, הייתי מאורסת וזה נגמר. והייתי מרוסקת, והיו בי פשוט כמויות של רגש שהייתי חייבת לנווט אותן החוצה, וזה יצא בכתיבה. זה הגיע מהמקום הזה, ממקום מרפא. והליין של המקפיים הגיע מהקורונה. אני עובדת עם קהל ובמקום של התקהלות, ולא היה לנו מושג מתי זה ייגמר. והרגשתי שאני פשוט נמצאת בתוך קופסה ומה עושים כשאתה תקוע בקופסה? יוצאים ממנה".
"היה ברור שכל מה שאונליין ודיגיטלי נמצא בפריחה. המון פעמים הציעו לי לעשות שת"פים כאלה ואחרים ואף פעם לא מצאנו את הזמן הנכון, ופתאום בזמן הזה נהיה… זמן. ונפתח לי מרווח נשימה ולא הייתי בריצות מהסט ומהסטודיו כל הזמן, אז יכולתי לשבת ולפתח את המשקפיים האלה ואת הליין הזה. והכל הגיע משם. אני לא אומרת שזה קל – זה ממש מאתגר אפילו – אבל זה כיף. אני תמיד מנסה לחשוב איך אני יכולה להתפתח ולפתוח עוד מגירה שעוד לא נגעתי בה בפנים".
מה זה אומר לפתח משקפיים?
"Saint Owen הציעו לי לפתח ליין אקסקלוסיבי של משקפי שמש, וכמישהי שכל הזמן מתרוצצת בין הסט והסטודיו לארוחת שישי עם המשפחה אני מחפשת דברים שיתאימו להכל. שהמשקפיים יתמזגו עם הלוק כמו זיקית, כמו שחקן, מזה לקחנו את הקונספט. סטייל זה חלק בלתי נפרד מהעבודה שלי, ואני מקווה שזה יגיע לכמה שיותר אנשים שעובדים קשה ומכוונים גבוה, וייתן להם ביטחון".
"האמת היא שעכשיו אני שוב עסוקה. אנחנו חוזרים לצלם את העונה השישית של 'לוציפר' באמצע ספטמבר, ועוד לא דיברנו בכלל על התפקיד שזכיתי ליהנות ממנו השנה ב'סטאמפטאון' של ABC (דרמת מתח בכיכובה של קובי סמולדרס), שאני משחקת שם את מקס, וצילמתי אותה במקביל ל'לוציפר'. זו אגב סיבה נוספת לזה להפחתה בכמות הפרקים שלי השנה".
מתגעגעת לישראל?
" אני מאוד מאוד מתגעגעת הביתה. למרות שבניתי פה בית משלי ואני מרגישה פה כמו בבית, ברוך השם, אבל המשפחה שלי והחברים שלי והשורשים שלי והבית שלי – בישראל. אם אני נמצאת באל-איי., אז אני צריכה להרגיש שאני לא נמצאת פה רק בגלל עבודה. עבודה זה לא הכל בחיים. וגם בגלל שאני מאוד תובענית עם עצמי, ואם אני עושה משהו – אז מהמם, אבל אני תמיד רוצה להמשיך לטפס. והטיפוס הזה הוא מתיש והוא לא קל. זה מדהים כשאתה מגיע לצד השני, לטופ של ההר, אבל תחשוב כמה פעמים אתה מטפס ואתה כמעט מגיע ואז מתגלגל חזרה למטה, ואתה אומר 'פאק, אני צריך לטפס את כל זה עוד פעם'".
"אני תמיד בתהיות שאולי בא לי קצת לחזור. אבל בסוף אני תמיד מוצאת את התחייה הזאת, את הבוסט של האנרגיות. וגם, אני חיה על הקו בין ישראל ולוס אנג'לס".
יצא לך לבקר בחודשים האחרונים?
"וואי, הלוואי, אבל בחודשים האחרונים זה הרגיש כמעט בלתי אפשרי אני ממש ממש מקווה שבקרוב. יש כבר כמה דיבורים, ואפילו הלוגו של LAVI עוצב על ידי מעצבת ישראלית סופר-מוכשרת בשם עמית בן צור. בארץ יש את אמא ואת הדודה וצריך לרוץ לפה ולחזור לשם ויש ארוחות שבת וחגים, אבל אז פתאום יש לי את הים. אתה יודע שפה אי אפשר בכלל להיכנס למים? הכל קפוא וקר ולא נעים, ואני מגיעה לארץ ופתאום אני באמת נושמת. אם אני מספיקה לעבור בים המלח או בירושלים ולנשום קצת אוויר צלול – אז בכלל. אני הכי אני, מרגישה הכי מחוברת לעצמי כשאני נושמת אוויר יבש של מדבר. אני יכולה גם להתעלף בדרך, אבל כשאני אקום אני ארגיש רעננה".
