כתבה וצילמה: קרן בן עמי /בצילומים: ילדים בגן מגילנד
סוף שנת הלימודים, והצוותים החינוכיים עמלים כדי להשאיר לנו ההורים מזכרת מתוקה של ילדינו מהשנה שעברה על ילדינו בחיק החם שיצרו עבורם. כאם די טרייה (טרם מלאו לבתי הבכורה שנתיים), החלטתי בספונטניות האופיינית לי, להרים את כל הורי הגן של בתי על הרגליים, ולהפתיע הפעם (אנחנו ההורים) את הגננת, האם השנייה לילדינו. זו שמחבקת ודואגת להם מחצית היום, קצת יותר ממחצית השבוע, והרבה יותר ממחצית השנה, מגיע לה רגע משלה, שכולו תודה והוקרה.
כצלמת שאוהבת לצלם הכל מהכל, אבל מעדיפה באופן גורף צילומי פורטרט על כל נישה אחרת, החלטתי לצלם את ילדי הגן אצלי בסטודיו. 14 ילדים, הגיל הממוצע הוא שנתיים וחצי, ביום הכמעט הכי חם בשנה. נשמע כמתכון לכישלון, או עילה להתאבדות, ובכל זאת, לא היה לי ספק לרגע שזה הולך להצליח. אדרבא, להצליח בגדול אופטימית ביסודי, אני מודה). לא אשאיר אתכם במתח, הצילומים אכן התקיימו בחמש בערב. כל ילדי הגן התייצבו יחד עם האמהות המסורות שנרתמו למלאכה, כל אחד והחיוך הענק על פניו, מוכנים לביצוע המשימה.
להפתעתי, זה הלך מהר מהמצופה, ותוך 20 דקות כל הילדים מילאו את חלקם בקודש. אז איך עושים את זה? הכנתי לכם כמה טיפים שיעזרו לכם בצילום ילדים, בפרט אם אינכם מכירים אותם היטב, ואפילו אם לא פגשתם אותם לפני הצילומים המשותפים:
הקשיבו לאנרגיה של הילד. כל ילד זקוק למשהו אחר על מנת להרגיש נוח בנוכחות איש מקצוע. האחד זקוק לתמריצים, השני לאמא, והשלישי יחקה את הסובבים אותו (אז מומלץ לצלם כמה ילדים יחד, אפילו רק בשביל לשחרר את הילד לפני שמצלמים אותו לבד). דברו עם הילד בשפת הירקות והפירות. לא תאמינו, אבל זה עובד קסם. הספקתי לצלם את גברת עגבנייה, אדון מלפפון, ודודה דלעת. זה מצחיק אותם עד דמעות, וכל שעליכם לעשות, הוא לוודא שהמצלמה יציבה ואתם מקליקים תוך כדי שאתם מכנים אותם בשלל שמות הפירות והירקות שבעונה.
היו ספונטניים. וותרו על פריימים מבוימים יתר על המידה בגילאים הרכים, וזרמו עם הכיוון אליו לוקח הילד. אל תצפו ממנו להמציא את עצמו בכל פריים מחדש כי זה לא יקרה, אבל בהחלט תנו להם להיות חופשיים. הושיבו אותם על כיסא מגניב שעליהם לטפס עליו בעצמם (זה תמיד מדליק אותם לשבת על משהו קצת גבוה), ובקשו מהם כל פעם פעולה קטנה אחרת, כדי לתפוס את החיוכים שבין לבין. בין הפעולות הקלות לביצוע- להוציא לשון, לעשות פרצוף מצחיק, לעצום עיניים, להרים ידיים, להניח ידיים על הפופיק. דברים פשוטים יקרו מהר. אם בא לכם להפוך את הפריים ליותר אומנותי שנו אתם זוויות-צלמו מלמעלה, מלמטה, ואף מצידיו של הילד ותשיגו במינימום זמן פריימים מגוונים ואמנותיים יותר. אישית אני מעדיפה פריימים נקיים עם המבט למצלמה.
כמה פשוט, ככה חזק. בפרט אם בילדים עסקינן. היה והחלטתם לצלם בחלל פתוח, דאגו שאין גירויים חיצוניים שיסיחו את דעתו של המצולם הצעיר שלכם, ועבדו מהר כדי שלא יאבד עניין במצלמה והצלם. שימו ברקע מוזיקה שילדים אוהבים. זה מרגיע את רובם, וגורם להם להניע את הגוף לצלילי המוזיקה. אם הילד גם ככה בהיפראקטיביות, וותרו על טיפ זה…
עבדו מהר. אל תתעסקו בחלק הטכני של הצילום בכלל! הכינו מבעוד מועד את החלל בו אתם מצלמים. וודאו שאתם אוהבים את התאורה ואת הרקע עליו תצלמו את הילד, לפני שאתם קוראים לו להצטלם. ברגע שהילד ישב מולכם תרצו להיות ממוקדים רק בו. כל דבר אחר חוץ ממלוא תשומת הלב לילד יהיה מיותר! היה והתחלתם והסט לא מושלם מבחינה טכנית, דעו להפריד בין עיקר לטפל. אם הילד לא יהיה אתכם אנרגתית, שום אור מושלם שתכוונו אליו לא יהיה שווה.
תיהנו! לפני שילדי הגן הגיעו אלי לסטודיו, בעלי אמר לי: ”מאמי, אל תשכחי ליהנות! זה הכי חשוב, קחי ת'זמן!”. זכרתי זאת תוך כדי הצילומים ביום הכמעט הכי חם בשנה (כבר הזכרתי את זה,לא?!), וחייכתי לעצמי בעודי חושבת, איזה כיף לי שאני אוהבת את מה שאני עושה. אמר מר חומוס (שלא אנקוב בשמו כדי לא להעליב את המתחרים): "או שעושים באהבה, או שלא עושים בכלל". לי נותר רק להסכים ולחייך מאושר!
שתהיה חופשה נעימה לכל ילדי הגנים ובתי הספר, ותודה גדולה לגננת האהובה שלנו, מגי היקרה: אנחנו אוהבים אותך!
