אירועי השבוע האחרון : "אולי חופשה מחוץ לעיר תעשה לך טוב, את סטודנטית במכון למיניות האדם נכון? ראיתי אותך שם."
"אתה צודק, זה בדיוק מה שיעזור לי".
יצאתי מן החנות בריצה אל עבר דירתי…
עליתי במדרגות במהירות, בנשימה כבדה ושרירים מתוחים פתחתי את הדלת. איפה השארתי את המזוודה… מלמלתי לעצמי, מנסה לסדר את מחשבותיי. השעה הייתה מאוחרת, השתוקקתי לאסוף את חפציי ולרוץ ברגליים יחפות עד לשדה התעופה.עם אור ראשון נעלתי אחריי את הדלת ועצרתי מונית לטרמינל.
"כרטיס טיסה חד כיווני ללוס אנג'לס ". דיילת הקרקע נראתה עייפה וטרודה לאחר משמרת לילה ארוכה.
"יש לי רק כרטיס אחד משודרג לעסקים, זה בסדר?" שאלה בהיסוס.
"כן, מה שיש אני לוקחת" השבתי בביטחון.
הטיסה שנמשכה מעט למעלה משעה תמימה, נדמתה כנצח. האדרנלין ותחושת השחרור שזרמו בעורקיי, לא נתנו לי מנוח. לא הפסקתי לנוע במושבי. הנוסע שלצידי הביט בי במבט ספק כועס ספק חולמני, מאמציו לתפוס תנומה קלה עלו בתוהו לנוכח חוסר השקט המופגן שלי.
הגחתי מן הטרמינל בהתרגשות והתקשרתי לידיד קרוב שהתגורר בעיר.
"הערתי אותך? אני מקווה שאתה מוכן לביקור פתע שלי…"
רוני התמהמה בתגובתו ולבסוף ענה בנמנום" אני משאיר את הדלת פתוחה וחוזר לישון מותק"…
בארוחת הבוקר, מספר שעות מאוחר יותר בחברתו של יורם חברו מהעבודה, היה רוני נהיר וידידותי בהרבה.
"אז מה קורה עם בן הזוג שלך, ג'ון? בפעם האחרונה שדיברנו הייתה שם אהבה וזוגיות מצוינת" לא דאגתי לעדכן את רוני בשינויים שחלו בחיי.
"מיד צריך להגיע חבר טוב שאנחנו עושים איתו עסקים", הוסיף.
נכנסתי אל הדיינר להציץ במנות היום הכתובות על לוח רחב ידיים, כשיצאתי חזרה לעבר השולחן ראיתי את אנדריי, השותף העסקי, יושב בכיסאי. כשהבחין בי קם ממושבו ורץ לעברי, עצרתי במקומי בבהלה כשהוא התקדם לכיווני כאיילה שלוחה, ירד על ברכיו והצמיד את ראשו אל בטני....
שניות ארוכות חלפו בצמידות ההזויה עם אנדריי למרגלותיי עד שהתעשתתי ואחזתי בכתפיו, בניסיון לא מוצלח להיחלץ מאחיזתו.
"רוני, מה קורה עם הבחור הזה…אתה מוכן לבוא לעזור?"
"זה רק אנדריי, הוא כזה, את יודעת. אנדריי, תניח לה, היא עוד לא מכירה את השטויות שלך" על אף הפצרותיו של רוני, נשאר אנדריי על ברכיו והסב את מבטו מעלה אל פניי.
"אני אוהב אותך YOU ARE MY LOVE, I KNOW IT, מרגע שראיתי אותך הבנתי שאני רוצה לבלות איתך את כל חיי". מילותיו של אנדריי עוררו בי פרץ צחוק אדיר שפעל לטובתי ולו בהיחלצות אלגנטית מאחיזתו. הבטתי אל הגבר כבן ה40 שישב על מדרכת האספלט במבט מבולבל,הושטתי את ידי וסייעתי לו לקום על רגליו.
"אנחנו יכולים לשבת ולאכול ארוחת בוקר לפני שנחליט אם לברוח יחד לווגאס להתחתן בסוף השבוע הזה?" שאלתי בבדיחות, מלטפת את ידו בחמלה.
קרבנו אל השולחן והתיישבנו. רוני צחקק והצית עוד סיגריה של בוקר.
"נו מותק, אני בטוח שכבר קיבלת הצעות נישואין אבל לא כמו אלה, אה?" הוא צדק לחלוטין. במהלכה של ארוחת הבוקר המוזרה, לא הצלחתי להימלט ממבטיו החודרים של אנדריי. הוא המשיך ופיזר הצהרות אהבה מוזרות וטען שפגש בי בחיים קודמים ושזו הקארמה שלו. נפרדנו מאנדריי כשעה מאוחר יותר, סירבתי בעדינות להפקיר בידיו את מספר הנייד שלי .
"יכולת להזהיר אותי שאתה עושה עסקים עם אדם מטורף, אתה יודע" אחזתי בבדיחות בצווארו הרחב של רוני.
"את סתם קשקשנית, את הכי אוהבת בעולם שגברים משליכים את עצמם לרגלייך והנה, זה בדיוק מה שקרה, אז אל תספרי לי שלא הוחמאת!" התעקש.
הסתובבתי לאחור לוודא שאנדריי לא החליט לוותר על חזרה לביתו שבמאליבו, לטובת מעקב צמוד אחרינו.
האם כאן הסתיימה ה"סאגה עם אנדריי"? קיראו בשבוע הבא…
2 תגובות
וואו איזה סיפור מרתק אני בכל פעם מחדש נהנה . מה יהיה בשבוע הבא אני מסוקרן מאד זה מותח בטירוף.
היי דוקטור אני חולה מאדדדדדדדדדדדד
הסיפורים שלך מדהימים שאני מרגיש חולה עד שמגיע
פרק חדש. יששששששששששששששש ואז אני מרגיש בריא
יום מדהים ד'ר לימוררררררררררררררר