בחמאם של ללה עיישה יש שלוש בריכות , אחת לרווקות, אחת לנשואות, ואחת לאלה שהגורל עזב אותם, בבריכה של אלה יש מדרגות, יש סבון שחור, ויש בריכת מים חמים ורחמים.
הגורל , כשעוזב אנשים, אומרת ללה עיישה , יש לו לפחות עיניים להשגיח עליהם , וחמלה כדי שתהיה להם סיבה לחיות.
ביום חמישי אחר הצהריים מלא אצל ללה עיישה, לאט הן יורדות במדרגות פותחות את הדלת משילות מעצמן כסות בושה, פותחות ביד צרובה שמלות , מתפשטות מעמל יומן, מפזרות את שיערן בתנועות מפתות, מלטפות את גופן מריח מחומרי ניקוי, מגברים, ילדים, ועצב.
לאט הן מסתדרות כל אחת ליד הבריכה שלה מניחות מגבת , סבון, ונשמה עייפה וטובלות במים החמים.
בבריכה של הנשואות, טובלים איתן חלומות מרוסקים, תיקוות מתות , עלבון כאב, השלמה ,
בבריכה של הרווקות מתישבת איתן התיקווה והיא עוזרת להן לעצום עיניים , לא להסתכל על הבריכות שליד .
ללה עיישה אומרת שהבריכה של הרווקות היא בריכת העיוורון, הבריכה של הנשואות היא בריכת ההשלמה , והבריכה של אלה שהגורל לא אוהב, היא בריכה בלי שם, כי מי שהגורל עזב אותו, לא צריך תארים אחרים.
בבריכה ההיא שהגורל עזב, באות נשים בשקט מוחלט , מתפשטות בלי חמדה, נכנסות בגניבה למים החמים , נאנחות, בוכות לתוך הסבון השחור, טובלות בתוך הרחמים שמציעה להם הבריכה.
ללה עיישה מסתכלת עליהן , משגיחה , שלא יקרה בטעות בבריכה של אלה תכניס מישהי את הראש ולא תוציא , היא מלטפת אותן בעיניה, שולחת להן מבטים כמהים.
הן לא מבינות היא חושבת , לא מבינות, שאלה שהגורל עזב אותן, הן חופשיות להחליט , הגורל לא מתערב יותר , עזב אותן לנפשן.
היא רוצה גם להיכנס לבריכה שלהן לטבול בספקות בעתיד לא ידוע , היא רוצה לקחת את הדמעות שלהן ולעשות מהן שרשרת שתיתלה על צווארה, ותוכל לממש כל פעם שהגורל שלה יזכיר לה שהוא כאן , ללה עיישה רוצה שהוא יעזוב אותה הגורל, והיא תוכל גם לטבול במים החמים של החופש , אצלה בחמאם שלה .
במקום זה היא קמה בכבדות , מתפשטת , לוקחת חתיכת סבון , מגבת, והולכת לטבול בבריכה של הנשואות , צוללת לחלומות מרוסקים עלבון כאב השלמה וריח מוכר של שתן.
