למנחם לס, האיש והאגדה, מתחיל להימאס לתת ללייקרס עזרה (ועוד מעליבים ומכנים אותו LAKER HATER) * אז הוא מנסה פעם אחת אחרונה: שיעור פרטי לדווייט האווארד בזריקות עונשין והמלצה לעשות… היפנוזה!
פעם כבר דיברתי על כך, ואפילו הצעתי לדווייט האוארד מערכת אימון לשיפור קליעות העונשין שלו. הפעם אטפל בשתי אפשרויות: האפשרות המנטלית, והאפשרות הביומכנית (שבה אני כבר בטוח שישנה לו בעייה).
אני מסתכל על וידאו שלו בזריקה , ומקדם את זריקתו FRAME-BY-FRAME מתחילת הקליעה עד שחרור הכדור. תראו: אני לא יכול ללמד אותו דאנק. אני לא יכול ללמד אותו עלי-הופ. אני לא יכול ללמדו פוסט-אפ כי אני נמצא עתה בתהליך של SHRINKING כמו שקורה לכל זקן. הייתי פעם 1.72 מ'. היום אני 1.67 וממשיך להתגמד. אז פוסט-אפ הוא רק חלום רטוב שלי. אבל פאולים? זה הספץ שלי, קומראדים. אני "קלעי חיים" של 81%, ואילו המשכתי להתאמן, הייתי בוודאי מגיע ל-85%. הווה אומר אני 'מומחה' יעני בעסק הזה, וחוץ מזה דוקטורט בביומכניקה לא מזיק. דוטטורט לפסיכולוגיה קלינית היה לאשתי רינה ז"ל, לא לי. אבל לקחתי איתה כמה קורסים בפסיכולוגיה מעשית (כי כבר אז ידעתי שבאיזה שהוא שלב ארצה לאמן ספורט ורציתי להבין יותר אספטטים פסיכולוגיים שיכולים להיות לעזרת המאמן).
אז ככה. מה הבעייה של דוויט הווארד? מה הסיפור לעמוד 15 פיט מהחישוק ללא שמירה ולקבור את העור?
בעייה ביומכנית בוודאות יש לו, אבל לי יש רושם שישנה לו גם בעייה מנטלית: בלי שדיברתי איתו (שוחחתי איתו כמה פעמים בחדרי ההלבשה של ההיט אבל אף פעם לא על פאולים), אני כמעט בטוח שהוא סובל מ-"FAILURE PHOEBIA" ('פחד כשלון'), וככל שהוא ניכשל יותר, הפחד וה-ANXIETY גדלים יותר. אבל יכולות להיות גם בעיות פסיכולוגיות אחרות: ייתכן מאד שהוא רואה את החישוק כעיגול פלדה קטן בהרבה ממה שהוא. במוחו החישוק לא גדול בהרבה מקוטר הכדור, והוא כבר אומר לעצמו בצורה בלתי מודעת ו-SUBCONCIOUSLY "אין דרך שהכדור ייכנס". היו מאות מקרים כאלה בספורט: מרימי משקולות שהיו בטוחים שהיריבים שוקלים יותר ושהם הצליחו לרמות בשקילה; מתעמלות שהאמינו שהחישוק במקבילים 'חלק מדי' כי 'שימנו אותו' ולא ניגבו טוב מספיק; ופיצ'רים בבייסבול שהיו בטוחים שחובטים מסויימים משתמשים ב-CORK באלה (כל המקרים הללו הם אמיתיים וידועים לי, בנוסף לעוד עשרות ומאות ששמעתי עליהם וקראתי עליהם).
הטיפול? במקרה הראשון של פחדים ו-ANXIETY, ישנם טיפולים פסיכולוגיים שאיני מודע להם, ותרופות הרגעה שמותרות ללקיחה. זוהי בעייה קלינית שאיני ברי בה מספיק.
אבל במקרה השני של "PERCEPTION DISFUNCTION" (שמקורו יכול מאד להיות בחרדה, אבל אותנו לא מעניין כרגע המקור, אלא הטיפול!) הטיפול כמעט ללא יוצא מין הכלל היפנוזה. ישנם כל כך הרבה MISCONCEPTIONS בקשר להיפנוזה שזה עצוב ממש. אני לקחתי קורס בהיפנוזה בפן סטייט, אשתי רינה ז"ל ואני למדנו להכניס אנשים ל-TRANCE (המצב הנפשי בהיפנוזה), ובפעם הבאה שנעשה מפגש של הופס במגרש כדורסל, אני אהפנט כל מי שיבקש. אוכל להפנט אפילו אחד שלא מאמין בהיפנוזה ושלא מאמין שאצליח להפנט אותו. הדרישה היחידה שלי תהיה שהוא יעקוב אחרי כל הוראותי. כנראה שאותו ייקח לי 20-30 דקות עד שהוא יהיה בהיפנוזה מלאה. אבל כל אחד אחר שירצה להיות מהופנט, יהיה מהופנט תוך 5-6 דקות..
אני נהגתי להפנט את הסטודנטים שלי באוניברסיטת אדלפיי משך שנים בקורס "אספקטים מדעיים של האימון", עד שנתבקשתי להפסיק כי האוניברסיטה חששה (בטפשות גדולה כי שום נזק לא יכול לקרות) מתביעה משפטית. היו סטודנטים שהופנטו בפחות מדקה. רוב הכיתה תוך 5-8 דקות. אלה שסרבו להשתתף כמובן לא הופנטו כי איתם הייתי צריך לעבוד באופן יותר אינטנסיבי, ובהרבה יותר זמן.
בהרבה מקרים טיפול היפנוזי אחד מספיק. במקרים אחרים המטופל צריך סידרה של טיפולים היפנוזיים. ישנם מקרים שה-SUGGESTIONS נשארים לחיים שלמים, וישנם מקרים בהם ה-SUGGESTIONS חייבים להינתן כל כמה שבועות. מצד שני מי שחושב שאפשר להפנט את בולט ולומר לו שהוא יכול לרוץ 100 מטרים ב-9.48 שנ', ולקוות שזה יעזור לו, טועה בהחלט. אם בכלל – זה רק יפריע לו (כי הוא כנראה בטופ שבטופ פיזית ומנטלית, וכל התערבות במנטליות שלו רק תפריע.
אני כמעט בטוח שדווייט האוארד עבר טויפולים היפנוטיים. אתפלא מאד אם לא. ואם עדיין הוא לא מסוגל לקלוע, הווה אומר שמשהו דפור אצלו ביומכנית, שחקן שמשתכר 18 מיליון לא יכול ליישר את זרועו בזמן שחרור הכדור לפאול? אולי הוא עושה עוד שגיאות לפני שחרור הכדור, כגון משנה את מקום העמידה בכל זריקה, אך למה להמשיך הלאה כשהשגיאה הפוגעת ביותר נראית בתמונה בצבע ירוק ברור לחלוטין.
כל מאמן ילדים מהפועל סביון ועד לבית"ר גן שמואל יודע שכשמאמנים ילדים בזריקת פאולים ישנם כמה עקרונות, ואחד החשובים שבהם הוא יישור מחלט של הזרוע בזריקה.
למה? כי כל העניין בקליעת פאולים הוא לצמצם את מספר האפשרויות של טעויות לאפס. זה לא ייתכן כי אז יהיו קלעים עם 100% דיוק. אבל אנחנו כמאמניםֿ מנסים להקטין את כמות השגיאות האפשריות לפני שחרור הכדור כמה שאפשר. מנסים שהכל יהיה כמה שיותר שווה עד שהתנועה מגיעה לאצבעות המחזיקות בכדור אם הכל יהיה שווה עד אז, אזי המוח ילמד את האצבעות להשקיע את הכוח הנכון בזווית הנכונה, והכדור כמעט תמיד ייכנס לסל. אז – ורק אז – לאימון של 500 זריקות ביום יש הגיון כי הוא יעיל. רק כשהכל שווה עד שהעסק מגיע לאצבעות, אז כמה שיותר תתאמן, המהירות הנכונה והזווית הנכונה של שחרור הכדור ייהפכו יותר ויותר לטבע שני.
