במאבק החברתי הכי חשוב בו ספורטאים לקחו חלק בהיקף כזה, שניים משחקני הכדורסל הגדולים בכל הזמנים נמצאים משני עברי המתרס: מייקל לחץ להמשיך לשחק ולברון לשבות. מייקל ניצח
כלי התקשורת בארה״ב פירסמו שלברון ג׳יימס וכריס פול נועצו בברק אובאמה לפני החלטת השחקנים לשוב ולשחק. זה פרט מידע מרתק, מהמון סיבות, אבל העיקרית היא ששחקני האנ.בי.איי מתייחסים לפלייאוף הזה ואל הכאוס שנוצר סביבו כאל אירוע פוליטי וכמשבר פוליטי לכל דבר.
יש בזה טוב ויש בזה רע – תלוי את מי שואלים – אבל מה שברור הוא שהספורט בארצות הברית נכנס לשלב חסר תקדים באבולוציה שלו: שלב בו הוא חלק בלתי נפרד – ומוצהר – מהמשחק החברתי והפוליטי בארצות הברית. שלב בו שחקני כדורסל וספורטאים צעירים אחרים לוקחים על עצמם תפקיד חברתי ופוליטי גלוי, בלי הנחות, עם סיכונים אדירים ועם לא מעט אומץ לב. את חלק מהאוהדים זה מבאס ומרתיח, את חלקם זה מרגש. את אלה שבעד מרגש לראות אנשים צעירים, שיש להם הרבה מה להפסיד (תשאלו את קולין קפרניק), מוכנים לסכן את כספם, תהילתם, תעסוקתם ואת שלוותם – כדי לנסות ולעצב את המדינה שבה הם חיים.
השבוע האחרון היה שבוע רע מאד ללברון ג׳יימס. ג׳יימס לוקח על עצמו את תפקיד מנהל המחאה של שחקני האנ.בי.איי מבלי שבעצם התבקש לכך, כבר מהיום הראשון. ומסתבר שזה לא מוצא חן בעיני כולם. ג׳ורג׳ היל, חברו לשעבר לקבוצה בקליבלנד, יזם – מבלי להיוועץ בלברון – את החרם של שחקני מילווקי במשחק נגד אורלנדו; החרם שהתניע את כל טירוף המערכות. לברון, מדווחים מאחורי הקלעים, השתולל. הוא השתולל על עצם הצעד העצמאי, הרבה יותר מאשר על טיבו של הצעד. בכל זאת – ששחקן זוטר יבצע מהלך היסטורי בלי להיוועץ במלך? זו הוצאת אצבע משולשת בפניו של קינג ג׳יימס. לא פחות.
יום לאחר מכן לברון ניסה לקדם מהלך – ביחד עם שחקני הקליפרס – לביטול העונה. אופסי דופסי – גם הצעד הזה נגנז. מייקל ג׳ורדן שיכנע את הבעלים לתת לשחקנים למחות, ואת השחקנים הוא שיכנע לחזור לשחק. לפי פירסומים, הוא שיכנע את כריס פול (נשיא ארגון השחקנים) ואת ראסל ווסטברוק, לדבר על ליבם של האחרים לחזור לשחק. עם לברון הוא לא שוחח. הוא גם יודע למה. האמת שגם אנחנו. המלך והטוען לכתר לא ישתפו פעולה.
במאבק החברתי הכי חשוב בו ספורטאים לקחו חלק בהיקף כזה, שניים משחקני הכדורסל הגדולים בכל הזמנים, נמצאים משני עברי המתרס: מייקל לחץ להמשיך לשחק ולברון לשבות. מייקל ניצח. לברון סגר שבוע רע מאד למעמדו בליגה. עם כל הכבוד, אמרו לו חבריו, אתה לא מחליט עלינו.
לא ברור כמה ערך ספורטיבי נותר לפלייאוף הזה, אבל די ברור כבר היום שאותו לא ישכחו לעולם. גם הבועה, גם ההשבתה, גם המלחמה הפנימית בין השחקנים בליגה. החודשים האלה היסטוריים בכל קנה מידה ספורטיבי. ואנחנו יושבים בבית, ומתעניינים בכלל בכדורסל, כשנדמה שכל המעורבים בעניין מתנהגים כאילו המשחק הוא כלי לשימוש וקידום מטרות גדולות בהרבה מאליפות ותחרות בין גברים על מגרש כדורסל. זה הופך את הפלייאוף הזה גם לשובר לב, בהיבט של מותה של התמימות בספורט באופן סופי; אבל גם לפוקח עיניים לשחר של מציאות חדשה בספורט המקצועני בארצות הברית, וגם בשאר העולם.
רק ביום רביעי שעבר החליטו שחקני שתי הקבוצות החזקות ביותר בבועה – שהם מוכנים לארוז את המזוודות ולחזור הביתה, בלי אליפות ובלי כלום. כיצד הם יעשו סוויץ׳ ויחזרו לשחק כדורסל תחרותי ברמה הכי גבוהה? אלוהים יודע. אם הפלייאוף הזה היה פתוח לגמרי קודם לכן, עכשיו הוא תעלומה של ממש. האם בכוחם של לברון, איי די, קוואי ופול ג׳ורג׳ לעשות דיליט על רגשותיהם ומשקעיהם – וסטירת הלחי שספגו מחבריהם – ולחזור להתמקד בכדורסל ברמה הכי תחרותית שלו? לא ברור. זו פעם ראשונה בהיסטוריה של הליגה שזה קורה. נחייה ונראה.
מישהו הדליף את השיחה של מייקל ג׳ורדן עם בעלי הקבוצות לתקשורת. טוב, היו שם 29 מדליפים פוטנציאליים. אבל מי הדליף את תוכן השיחה בין מייקל לכריס פול וראסל ווסטברוק? לא צריך להיות אילנה דיין כדי לדעת מי המדליף. ג׳ורדן בעצמו. מייקל ג׳ורדן, שהקורונה הזאת ושידור ״הריקוד האחרון״ החזירו אותו לקדמת הבמה של העולם – מראה לכולנו שהוא יודע לשחק את המשחק יותר טוב מכולם, גם כשמדובר בפוליטיקה ובניהול התקשורת. מייקל הפך את הליגה – ואת עצמו – למותג הספורט הגלובאלי הגדול בעולם. וזה שווה לו הרבה הרבה הרבה כסף. ג׳ורדן תמיד העדיף כסף על פני פוליטיקה. הוא הוכיח זאת גם הפעם. וכדרכו: עשה לכולם בית-ספר. הכל כשר באהבה ובמלחמה, אומר הביטוי. גם בפוליטיקה פנימית באנ.בי.איי, מסתמן.
השבוע הראשון של המשחקים היה מרתק לצפייה. לא רק בהיבט של הפעולות שייבצעו השחקנים בהיבט הפוליטי – והם ישלפו עוד כמה שפנים וגימיקים השבוע, שלא יהיו ספקות – אלא בהיבט של כדורסל. אילו קבוצות יתפרקו מהמשבר, ואילו יידבקו ויימצאו בתוכן חיבור וכימיה שייתבטאו על המגרש? יהיה מרתק לצפות. אפשר להמר על הקבוצות המלוכדות מטבען: בוסטון, טורונטו ומילווקי ומיאמי במזרח. שם יהיו סדרות מעולות. ובמערב? פורטלנד הייתה מועמדת מצויינת להפתיע, אבל דיים לילארד עזב את הבועה בגלל פציעה. יש שחקנים שנפצעים תמיד בעיתוי הכי פחות מוצלח. יש שחקנים שלא משנה כמה גדולים הם יהיו, הם תמיד, איכשהו, ימצאו את עצמם בצד הלא נכון של ההיסטוריה.
7. 22 אחוזים מהשחקנים בליגה לבנים. שבעה אחוזים אירופאים ובעלי אזרחויות זרות אחרות. הם נקלעו למאבק היסטורי פנימי של אמריקה השחורה באמריקה הלבנה, וקולם לא נשמע. קולם לא נשמע ודעתם אינה משוקללת בשום החלטה או מהלך. ואיש לא מצייץ, באופן טבעי. המסקנה – זה רשמי, אם כן: ליגת האנ.בי.איי נשלטת על ידי השחקנים. השחורים. באופן מוחלט. הם כופפו 29 מיליארדרים לבנים לפי רצונם ואת כל חבריהם הלבנים לליגה. זה מדהים. אין עוד ליגה כזאת בעולם. זו הכרה היסטורית, במציאות חסרת תקדים במושגים של ספורט, ואפילו בהיבט חברתי. כי הליגה היא פניה של אמריקה בהרבה מדינות בעולם שאין להן מושג אם האלימות המשטרתית כנגד ג׳ורג׳ פלויד וג׳ייקוב בלייק הייתה נפשעת או בלתי נמנעת – אבל אם ברצונם ליהנות מהכדורסלנים הכי טובים בעולם משחקים כדורסל, עליהם לשלם את מס ההקשבה והצפייה במחאה הזאת. זה הפיי פר ויו האמיתי החדש: מסרים פוליטיים תמורת כדורסל. גם כאן: מרגש ומדהים או מבאס טילים – כל אחד יחליט לעצמו.
