יש הטוענים כי חג ההודיה הוא הזמן שבו זוגות מחליטים להיפרד יותר מכל תקופה אחרת בשנה
חג ההודיה, חייבים להודות, הוא אחד מהחגים המקסימים ביותר שאנחנו חוגגים בארצות הברית. עשרות מיליוני אמריקאים, גם אלה שמתגוררים הרחק מבני משפחתם, מתכנסים ביום הזה בבית ההורים או אחד מבני המשפחה לארוחת חג שבה מודים אנו על כל הטוב שניתן לנו. בחוץ, העלים משנים צבעם מירוק לכתמתם עז עד שהם נושרים. זה הזמן שהקור של תחילת החורף מתחיל לחדור לעצמות אבל בתוך הבית האח מבוערת. חמים ונעים. הרבה חיבוקים ונשיקות. קרובים ורחוקים לבושים בבגדים חגיגיים, מתלוצצים, מספרים על מה שעבר עליהם מאז חג ההודיה הקודם.
פסטורליה.
האורחים מתכנסים ליד שולחן גדול מכוסה במפה לבנה. במרכז השולחן תרנגול הודו גדול מימדים, צלוי היטב לאחר שבילה שעות ארוכות, ואפילו יום שלם, בתנור. המהדרין יאגרו במשך הצליה את השומן הנוטף מתרנגול ההודו וישפכו אותו מחדש על העוף הענק כדי לשפר את טעמו.
לתוך התרנגול מכניסים מילוי העשוי מפרורי לחם, ערמונים, חמאה ותבלינים שונים. לזה מוסיפים רוטב או ציר עשיר. מלאכת חיתוך העוף הזה היא אמנות של ממש אבל גם סטטוס. בדרך כלל הגבר, יתמחה בחיתוכו של העוף. מכינים גם פאי של בטטות עם מרשמלוז ולקינוח פאי פקאן ו-או פאי דלעת מפוארים שנאפו על פי מתכון משפחתי סודי. אל דאגה, בגוגל תמצאו את המתכונים הללו.
חג ההודיה הוא חג אמריקאי אזרחי אף שיש לו יסודות דתיים נוצריים. גם אנחנו כיהודים נהנים לחגוג בגאון. הגרסה המקובלת למקור של חג ההודיה ההסכם שנחתם בין הצליינים בפליימות מסצ׳וסטס לבין שבט של ילידים אמריקאים. החגיגות באו גם כהודיה על בואו של הגשם שהציל את יבולי התבואה. גם היום האמריקאים ממשיכים לחגוג את השפע של המדינה הזאת שמיליונים ברחבי העולם חולמים להגיע אליה ושעריה הולכים וננעלים בימים אלה.
יצויין כי יש גם נרטיב אחר לחג ההודיה. הפוך לגמרי. יש הגורסים כי חג ההודיה נחגג לראשונה ב-1637 כאשר מושל מסצ׳וסטס ג׳ון ווינתרופ החליט לחגוג את חזרתם הביתה בשלום של הציידים שהצליחו לחסל 700 ילידים שפעם קראו להם אנדיאנים- משבט הפיקאוט. על פי גישה זו, חג ההודיה הוא בעצם חגיגה של נצחונו של האדם הלבן על הילידים האמריקאים.
אבל גם אם נעזוב את המחלוקת ההיסטורית, מאחורי המעטה המושלם של חג ההודיה, יש כאן גם הרבה בלגן, מחוף לחוף. כדי להגיע לארוחת חג ההודיה צריך לבלות שעות בשדות תעופה עמוסים. תנאי מזג האויויר במדינות מסויימות עושות את המסע לארוך, מלחיץ ומעייף. בדרכים יש להמתין זמן רב בפקקי תנועה. זהו החג שבו נפגשים עם בני משפחה שגם לא כל כך אוהבים, ולפעמים אפילו מתעבים.
המסורת האמריקאית עתיקת היומין גורסת שלפני החג ואף במהלכו פורצות מריבות תוצאה של טינה רבת שנים הקיימת בהרבה מאד משפחות. אבל גם כשהכל בסדר לא חסרות מריבות. מתווכחים האם לאכול בצהריים או בערב, תורו של מי לארח את בני המשפחה, מי יישב ליד מי, על הירושה שניתנה או לא ניתנה וסתם כי בני המשפחה לא אוהבים זה את זה. יש הטוענים כי חג ההודיה הוא הזמן שבו זוגות מחליטים להיפרד יותר מכל תקופה אחרת בשנה. אכן כן, מאחורי הקלעים של ארוחת החג יש הרבה מאד מתח באוויר.
ואסור לשכוח את אלה שאין להם משפחה. סינגלס לא אוהבים שמסתכלים עליהם בעין
עקומה משום שהם לא נשואים בעוד האחים והאחיות כבר הקימו משפחה עם ילדים ולהם אין. הללו חשים מטבע הדברים עוד יותר לבד בחג ההודיה.
בנוסף, כמויות הסוכר, השומן והחמאה שנדחסים לתוך מאכלי החג הם עצומים. מטבע הדברים בארוחת החג אוכלים יותר ממה שהקיבה מסוגלת לעכל. השילוב של אוכל כבד נוטף שומן הוא משתק. זוהי הארוחה שכדאי להגיע אליהם עם כדורים נגד צרבת. אין פלא שאחרי חג ההודיה, המונים יפקדו את מכוני הכושר בניסיון נואש לשרוף את אלפי הקלוריות…
בחג המשפחתי הזה מבלות הרבה משפחות את זמנן לפני הטלוויזיה. אפילו תהלוכת הבובות המנופחות של מייסי'ס שכל אמריקה צופה בה זוכה לביקורת. יש החשים כי המדובר במפגן מאד ממוסחר המקדם מותגים לשם עשיית כסף. יש שמוצאים את עצמם צופים במשחקי פוטבול כמעט בכפיה אף שהם שונאים את המשחק האמריקאי הכל כך פופולארי רק כי זה מה שבני המשפחה עושים.
ואחרי כל הטררם מגיע השיא: יום שישי לאחר חג ההודיה גם הוא מועד חשוב בתרבות האמריקאית. זהו בלק פריידי היום שבו פותחים את עונת המכירות לקראת חג המולד וראש השנה האזרחית. הסיילים הם בדרך כלל מדהימים. לפעמים תקבלו 50 אחוז הנחה. לפעמים סתם ירמו אתכם ותקבלו סחורה ישנה. הבעיה היא התורים הענקיים בכניסה לחנויות. היזהרו – הממתינים המשתוקקים והעצבניים יכולים להיות חסרי סבלנות ותוקפניים. כמה וכמה אמריקאים נפצעו ואף מצאו את מותם בגלל התגרות שפרצו. המלצת השבוע: אמזון מהכורסה בבית – גם למי שאין פריים…
