הגיע הזמן למתג את עצמנו כמדינת האירוויזיון כל השנה, עם היכל תהילה ומוזיאון נצנצים. ככה נוכל לעקוץ עוד תיירים
האירוויזיון כבר מאחורינו, אלפי אורחים נורדים סטונים חזרו לארצותיהם, מנחים ששוברים שיניים באנגלית ומסתובבים בבגדי מעצבים חזרו לשורטס ולסנדלים, וכולנו חזרנו לחיים המשעממים שלנו עם עזה, הרכבת הממשלה, הצפיפות במיון והניסיונות להקטין את צריכת הפחמימות. נמצא לנו שערורייה חדשה בסגנון השביס של לינור אברג׳יל, ויזהר כהן יוכל לנוח קצת מהחודש שבו הוא התראיין לכל תוכנית אפשרית, כולל סרטי טבע בערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק.
אחרי שהתענוג הזה הסתיים, הנה עוד כמה דברים חשובים שצריכים להיאמר:
- בניגוד למדינות כמו ארה״ב, אנגליה או שבדיה, ישראל לא השכילה לייצר כוכב מוזיקלי עולמי בתחומי הרוק או ההיפ הופ. אין לנו מדונה משלנו, אלטון ג׳ון או להקת אבבא – מקסימום הגבעטרון. אבל באירוויזיונים היו לנו הרבה הצלחות. יחסית לגודלנו הפיזי, אנחנו מעצמה לא קטנה, מה שהופך אותנו ל״ראש לשועלים״ ובמקרה של דנה אינטרנשיונל, גם נוצה לתוכיים.
- אנחנו לא אהודים מדי בעולם, רוג׳ר ווטרס יושב על החומה ומטנף עלינו, כולם מקטרים על ההסברה של ישראל בעולם ולא עושים כלום כדי לשנות את זה. ההתעניינות העצומה סביב האירוויזיון בת"א היא הזדמנות שכדאי למנף ולהזכיר לעולם שחוץ ממלחמות, יש כאן גם אחלה חופים, מסעדות ומכונים להסרת שיער.
- ואם אנחנו כל כך טובים באירוויזיונים – למה להגביל את זה רק לתקופה שבה הם ממש מתקיימים פה? נכון שלא כל יום פורים, אבל איפה כתוב שלא כל יום אירוויזיון? זה הזמן למתג את עצמנו כמדינת האירוויזיון, מה שיביא לכאן כל השנה עוד תיירים שאפשר יהיה לארח וגם לעקוץ במחירים (פרטים בהמשך).
זה לא אומר שצריך לוותר על המיתוג הישן כארץ הקודש, אבל לרשימת המקומות הקדושים שאליהם עולים לרגל, לצד הכותל ומגדל דוד, אפשר להוסיף גם את חנות התכשיטים של יזהר כהן, המקום שבו נולדה עפרה חזה או הלול שממנו נטע ברזילי שאבה השראה. המיתוג החדש לא צריך להיות מסובך מדי, ובמקום הסלוגן "ארץ זבת חלב ודבש", נלך על "ארץ זבת גלי עטרי וחלב ודבש".
איך עושים את זה? אני מציע שמשרדי התרבות, החוץ והתפוצות יקימו בתקציב משותף את ״הההשה!" – היכל התהילה הישראלי של האירוויזיון. באנגלית זה אפילו נראה טוב יותר: Hahahasha. מייד אחרי הנחיתה בנתב"ג יוסעו תיירי האירוויזיון וצלייני ירדנה ארזי היישר להיכל. הנסיעה לא תהיה ארוכה, כי ההיכל יוקם בראש העין, העיר המזוהה עם העדה התימנית שהביאה לנו את מרב ההצלחות בתחרות.
ההיכל הגדול והנוצץ מפאייטים יכלול מוזיאון גדול, מסעדה בסגנון הארד רוק קפה, אולם מופעים וחנות מזכרות. באולם המופעים ירוץ מופע מושקע של מיטב להיטי האירוויזיון, שיביימו צדי צרפתי וחנוך רוזן. במוזיאון יוצגו מיטב פריטי הלבוש שכולנו זוכרים מההיסטוריה של התחרות: החולצות הרקומות כשטיח של אורנה ומשה דץ, הבגדים הצהובים של הרקדנים של עפרה חזה, הסוודרים של כוורת, והתוכי של דנה וגוטייה. על הקירות ייתלו מֶ מוֹ רביליות מהתקופה, כלי נגינה ותקליטים ישנים בחתימת האמנים.
המנות ייקראו על שם שירים ידועים. בראשונות יוגשו סלט ״הללויה״, כיסני ״הורה״ וטרטר ״חי״. בעיקריות עוף נטע ברזילי עם אפקט קרקורי תרנגול, ולמנה אחרונה יוגשו סופלה תופח בשם ״מרימי״ או עוגת שכבות שוקולד מנטה מסטיק. החשבון יוגש עם סוכריות ״עולה עולה״, וזו גם תהיה התשובה של המלצר כשהסועדים ישאלו, ״אתה בטוח שזה עולה כל כך הרבה?״ חנות המזכרות, שתיקרא ״אמור שלום לכספך״, תמכור מזכרות, חולצות, משקפיים סטייל הבטלנים, גופיות עם הכיתוב ״זה רק ספורט״ (כולל ציון החריגה בשניות בשיר של דפנה דקל) והמון נצנצים ופאייטים. כדי לממן את הפרויקט, אפשר לרתום לעניין את המיליארדר מוריס קאהן, שלכבודו הדצים בוודאי יסכימו לעדכן את שירם ל״קאהן נולדתי, קאהן נולדו לי ילדיי״.
בהמשך לטור הקודם, שבו ניסינו לעזור לאורחינו מחו"ל להבין ביטויים עבריים פופולריים, ננסה לסייע בעוד כמה עניינים שיהפכו את הביקור לנוח ויעיל יותר.
- הפתיחות בתל אביב כלפי הקהילה הגאה היא אדירה, וחוף נורדאו אפילו הותאם במיוחד עבור הקהילה החד־מינית. נכון שזו לא היתה הכוונה, אבל מכיוון שמדובר בחוף לחרדים ויש בו חלוקה מגדרית – בימים א', ג' ו־ה' נשים בלבד, ובימים ב', ד' ו־ו' רק גברים – מדובר בגן עדן אמיתי עבורכם.
- סביר שבחוף יסתובב מישהו שיבקש מהמתרחצים לצאת מהמים או להתרחץ בין הדגלים. למרות שהוא תמיד מסתובב בלי חולצה ובבגד ים ספידו – זה לא אומר שהוא מהקהילה. לגבי הדגלים: אם הדגל שחור – לא להיכנס. אם הוא אדום – צריך להיזהר. אם הוא לבן סבבה. ואם הוא מורכב מכל צבעי הקשת – זה פיקניק פרטי.
- בהרבה מקומות בארץ ינסו לרמות אתכם במחיר, כי אתם תיירים. אבל דווקא בים, המחירים המופרכים שגובים על אוכל, על שתייה ועל כיסאות הם לא רק
לכבודכם. - כדאי להיות ערניים כשעולים על מונית, ולזכור שהנסיעה מפארק הירקון לחוף ירושלים ממש לא אמורה לעבור דרך העיר ירושלים ולעלות 300 דולר.
שתהיה לכולכם באסה סבבה וננה בננה.
