"חשבתי שהחיים שלי ישתנו, שאהיה כמו הנשים האלה שכותבים עליהן במגזינים" • עיתונאית הקדישה שנה מחייה כדי לחיות לפי 12 ספרי עזרה עצמית פופולריים – בכל חודש ספר אחד • את המסע שלה היא תיעדה בספר "הצילו", שאומר הכל
הרגעים המביכים בשנת העזרה העצמית של מריאן פאואר (42) לא הסתכמו בשעתיים של דוגמנות עירום בחוג רישום למבוגרים. "אחד משיאי המבוכה היה כשהייתי צריכה לפתוח בשיחה עם גבר זר לגמרי במהלך נסיעה ברכבת. התחלתי לדבר עם בחור שנראה טוב בעיניי, הוא לא ממש הראה עניין, אני התעקשתי, הוא לא שיתף פעולה. למרות זאת המשכתי, לעיני כל מי שהיה איתנו בקרון, כי כך נכתב בספר העזרה העצמית שעל פיו נהגתי.
"זה היה מביך מאוד, אבל נשארתי בחיים. מתברר שלא באמת מתים ממבוכה. בהמשך, כשאמרתי לברמן בפאב הקבוע שלי שהוא ממש מוצא חן בעיניי, והתגובה שלו היתה 'אה.. החשבון הוא 25 פאונד', זה לא הרג אותי. הצלחתי להפנים שאסור לי לחיות את הדחייה. לא קרה כלום, אני ממשיכה בחיים, ומה שחשוב הוא שהפגנתי אומץ. שעשיתי את מה שרציתי לעשות".
רצית להיות מודל עירום?
"הו, ממש לא. מעולם אפילו לא הסתובבתי עירומה לבד בבית שלי, ופה הייתי עירומה לגמרי לפני אנשים שאני לא מכירה. החלפתי מולם תנוחות מוזרות, היה לי חם, טיפות זיעה החלו לנטוף מכל מיני נקודות בגוף שלי, ופחדתי שהם יציירו אותי שמנה ומזיעה. לפי אחד מספרי העזרה העצמית שקראתי, המטרה היא להבין מה הכי מפחיד אותך, לעשות אותו ולהבין שהכל עדיין כשורה. דוגמנות עירום היא כנראה משהו שלא אעשה עוד בחיים, אבל להתחיל עם גברים זרים בהחלט כן".
הספר "הצילו!", המתאר את "מסעה הפרוע של אישה אחת, שניסתה לשנות את חייה באמצעות ספרי עזרה עצמית", כפי שנכתב על הכריכה, פורסם לפני כשנתיים, ועכשיו רואה אור בעברית (הוצאת כנרת־זמורה־דביר). פאואר, עיתונאית עצמאית המתגוררת בלונדון, תיעדה תהליך שנמשך יותר משנה, שבמהלכו בכל חודש ניהלה את חייה בהתאם לתכנים של ספר עזרה עצמית אחר. "הייתי מעבר לאמצע שנות ה־30 לחיי, רווקה, בלי זוגיות, מדוכאת ואיומה בהתנהלות עם כסף. חברות שלי התחתנו, קנו בתים, הפכו לאימהות, התקדמו בחיים שלהן. לי לא קרה אף אחד מאלה ולא ידעתי למה. הייתי די אבודה.
"במשך שנים קראתי הרבה ספרי עזרה עצמית, ובמהלך הקריאה הייתי מדמיינת כמה נפלאים יכולים להיות החיים שלי, אם רק אקשיב למה שהספרים האלה אומרים לי לעשות. אבל אחרי כך וכך עמודים הייתי סוגרת את הספר וחוזרת לבהות בנטפליקס ולשתות יותר מדי יין. כך עלתה בי המחשבה: מה יקרה אם במשך שנה שלמה אמלא אחר כל מה שמופיע בספרי העזרה העצמית? אם אני אפעל בדיוק לפיהם, סוף־סוף החיים שלי ישתנו. באמת האמנתי שכך אעלים את כל בעיותיי, אתמודד עם חסרונותיי, ואחרי שנה אהפוך להיות כמו הנשים האלה שכותבים עליהן במגזינים – עם הקריירה המושלמת, הבעל המושלם, הבית המושלם וסגנון החיים המושלם. רציתי להפוך לאישה מושלמת".
***
רשימת הספרים שלפיהם ניהלה פאואר את חייה, תוך כדי שהיא מנסה למלא אחר כל ההנחיות, המשימות והתובנות שבהם, כללה את "להרגיש את הפחד ובכל זאת… לעשות" מאת ד"ר סוזן ג'פרס; "הכסף שלָךְ – זה יכול להיות סיפור אהבה" מאת קייט נורתרפ; "הסוד" מאת רונדה בירן; "תרפיה בדחייה" מאת ג'ייסון קומלי; "על הז*ן: הדרך הרוחנית האולטימטיבית" מאת ג'ון ס' פרקין; "להעיר את הענק שבפנים" מאת אנתוני רובינס; "מלאכים" מאת דורין וירטו; "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד" מאת סטיבן קובי; "כוחו של הרגע הזה" מאת אקהרט טול; "השיגי את הבחור" מאת מתיו האסי; "תעוזה עצומה" מאת ברנה בראון; ו"אתה יכול לרפא את חייך" מאת לואיז ל' היי.
הפכת לאישה מושלמת?
"בכלל לא. אבל למדתי המון, וממש עכשיו, בשבועות האחרונים, אני מרגישה שכן עברתי שינוי גדול. לפני שהתחלתי את הפרויקט הזה לא אהבתי את עצמי, חשבתי שמשהו לא בסדר איתי, ושאין שום דבר שאני עושה כמו שצריך. הרגשתי שאני מכוערת ועצלנית, ושאין באמת סיבה לאהוב אותי. הייתי מדוכדכת, החשיבה שלי היתה מלאה ביקורת והאשמה כלפי עצמי, שתיתי יותר מדי והזנחתי את הבריאות שלי".
אם אישה בשנות ה־30 לחייה רוצה לעזור לעצמה, היא צריכה קודם כל להתחתן, ללדת ילדים ולקנות בית?
"אז זהו בדיוק, שלא השגתי את כל מה שחשבתי שאני רוצה. לא התחתנתי ואין לי בן זוג, לא קניתי בית, ההתנהלות הכלכלית שלי עדיין גרועה, ואני לא קמה ב־5 בבוקר לעשות מדיטציה. במקום להפוך לאישה שחשבתי שאני צריכה להיות, הפכתי לשלמה עם עצמי. כשאת אומללה כמו שאני הייתי, במשך כל כך הרבה זמן, האומללות שלך בולמת אותך ומשפיעה לרעה על כל מי שסביבך. איך אפשר לאהוב אחרים כשאת עסוקה בלשנוא את עצמך?
"בתהליך שעברתי ניקיתי הרבה מאוד פסולת ורעשים מהראש שלי והצלחתי לגבור על השנאה העצמית שלי ולהסתכל על האנשים ועל הדברים הטובים שסביבי. היום אני מתעוררת בבוקר ושמחה להיות אני, כמעט בכל יום. בחיים יש ימים יותר טובים ופחות טובים. אני כבר לא מאוימת ובטוחה שכל האנשים סביבי בחדר יותר טובים ממני או לא מחבבים אותי. נראה לי שמה שבעיקר למדתי הוא להשלים ולהודות על מה שיש לי. על החיים שלי ועל האנשים שבחיי".
תמיד יתפרסם ספר נוסף שיטען שאנחנו לא חיים נכון.
"אני לקחתי את כל העניין לקיצוניות, ואחת התוצאות היתה שחשבתי על עצמי הרבה יותר מדי. בניגוד למה שחשבתי, זה מאוד לא בריא להיישיר מבט ולנסות לטפל בכל אחת ממגרעותיי. העיסוק במה שלא נכון וטוב אצלי חשף עוד ועוד פגמים ובעיות, ורק החמיר את התיעוב העצמי שלי. אנחנו צריכים לאזן בין התבוננות פנימה על עצמנו לבין הסתכלות החוצה על אנשים סביבנו, על המציאות. לא רק להתעסק בעצמנו, אלא גם לעזור ולהיות מעורבים בחיים של אחרים. אני איבדתי את האיזון הזה והתעסקתי הרבה יותר מדי בעצמי, בצורה אנוכית. זאת בהחלט נקודה חשובה שצריך להביא בחשבון.
"אבל רוב האנשים קוראים את הספרים האלה תוך כדי שגרת היומיום שלהם, שמלאה בנושאים אחרים ובאינטראקציות עם בני אדם אחרים. הם חוזרים הביתה מיום עבודה או מיום לימודים ארוך, נכנסים למיטה, קוראים כמה עמודים והולכים לישון".
למה ספרי העזרה העצמית מצליחים כל כך?
"בני אדם תמיד נזקקו להכוונה בחיים. מזקני הכפר, מאנשי דת, מפילוסופים או מההורים, מהסבים ומהסבתות. בתקופה שלנו, בעולם המערבי, ספרי העזרה העצמית ממלאים את התפקיד הזה עבור הרבה אנשים. הדת פחות מרכזית, ואנחנו כבר לא חיים בשבט, אלא לבד, בערים גדולות. אלה זמנים די מטורפים של חוסר יציבות כלכלית, איומים סביבתיים, חוסר בהירות פוליטית וחיים עמוסים בשינויים ובדרישות.
"כמעט אין מצב שבו אדם עובד באותו מקום עבודה, או אפילו באותו עיסוק, משנות ה־20 לחייו ועד הפנסיה. אנשים עובדים בכמה מקומות עבודה, מחליפים מקצועות. זה מקובל לעצור מדי כמה שנים ולחפש דרך חדשה, ויש גם פחות בושה וסטיגמות חברתיות סביב העיסוק בהגשמה, חיפוש אושר והתמודדות עם פחדים, חרדות ומחסומים מנטליים".
***
מה הביקורת שלך על הספרים שקראת בתהליך שעברת?
"יש מסרים שלי היה מאוד לא נוח איתם. למשל, בספר 'הסוד', שהוא הצלחה ענקית, רונדה בירן כותבת שאת יכולה להשיג כל דבר בחיים, אם רק תאמיני בזה. בהתאם ל'חוק המשיכה', כל מה שאת חושבת עליו יהפוך לחלק מחייך. רוב הזמן חשבתי שזה רעיון מגוחך לגמרי, גם אם יש בו מידה של אמת. זה אפילו מסוכן. אני חוששת מהמסר של הספר הזה, שאם מתרחשים דברים רעים בחיים שלנו, זאת אשמתנו – הבאנו אותם עלינו בגלל שחשבנו עליהם. איך, למשל, הורה לילד חולה סרטן יכול לקבל מסר כזה?
"מצד שני, הספר אומר לנו לחלום בגדול, ואת זה אני אוהבת. כולנו מסוגלים להרבה יותר ממה שנדמה לנו, אבל מגבילים את עצמנו. זה בסדר לאמץ רק חלק מהרעיונות בכל ספר.
"אני חושבת שיש בספרים האלה לא מעט חוכמה, ויש בהם ערך. כל אחד צריך לבחור מה עובד בשבילו. מה שלא עובד בשבילי, יכול לעבוד עבור אחרים, ולהפך".
מה הרגיז אותך?
"לא אהבתי משימה מהספר 'שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד', שדרשה ממני לתכנן את ההלוויה שלי. הרעיון מאחורי התרגיל הזה הוא שאם תחשבי איך תיראה ההלוויה שלך ומה את רוצה שיאמרו מעל קברך, זה יעזור לך להבהיר מה מטרותייך בחיים. אני לא הצלחתי להתחבר לזה בשום אופן. גם לא לכתיבת מכתבים למלאכים השומרים עלי, כפי שהמליץ ספר אחר. זה לא מסתדר עם האופי שלי. אבל יש אנשים שמאמינים במלאכים, ומתחברים ליכולת לקיים איתם שיחות דמיוניות ולחפש נוצות לבנות שמתעופפות באוויר ומייצגות את המלאכים שלנו".
מה הצחיק אותך?
"ספר בשם 'פאק איט' ("על הז*ן: הדרך הרוחנית האולטימטיבית") שהרעיון שלו, בקצרה, הוא לעזאזל עם הכל. ככל שנשחרר יותר, כך יהיה לנו פחות אכפת מכל דבר, נלמד לקבל את מה שיש, והחיים שלנו יהפכו קלים וטובים יותר".
איזה ספר היה הכי מוצלח בעינייך?
"'כוחו של הרגע הזה', שכתב אקהרט טול. המו"ל שלי כועס עלי בכל פעם שאני מחמיאה לספר הזה, ואומר שאנשים יקנו אותו, במקום את הספר שלי. אבל אלי הוא דיבר מאוד. זה הספר הראשון שתיאר את הקול השלילי והביקורתי שיש לכולנו בראש. למה לא קמתי מספיק מוקדם, למה אכלתי יותר מדי, למה דיברתי ככה בפגישה אתמול, מה יהיה אם אסיים את החודש במינוס. זה הורס את היכולת שלנו להיות מאושרים. כשקראתי אותו גיליתי עד כמה אני אכזרית כלפי עצמי. השמעתי לעצמי מנגינות קבועות על זה שאני שמנה, שאני איומה עם כסף, שאני משעממת, שלאף אחד לא אכפת מה יש לי להגיד. הקולות האלה הם חלק מהעובדה שאנחנו אנושיים, אבל אני צריכה לשאול את עצמי – האם ברגע זה משהו הוא לא כשורה? התשובה היא, כמעט תמיד, לא.
"אני מנהלת איתך שיחה מקסימה בעודי יושבת בסלון הדירה החמימה שלי בלונדון, שום דבר לא כואב לי, ועוד מעט אצא לעבוד בעבודה שאני בסך הכל אוהבת. יכולתי לדאוג מכך שאולי לא אכתוב כתבה טובה, ואולי ההוצאות שלי היו מופרזות החודש. אבל לא, אני מתמקדת במה שקיים כרגע, בהווה, נושמת לרווחה ונרגעת.
"כשניתחתי בדיעבד את השנה שהעברתי בניסיונות לשפר את עצמי, גיליתי שהרגעים הכי טובים היו רגעי האינטראקציה שלי עם אחרים. רגעים של קשר אנושי, של חברות ושל אהבה, שהיא לאו דווקא רומנטית".
