הגעתי למרכז לבריאות השד, התחלתי עם הבדיקות השגרתיות ושעתיים לאחר מכן, כבר הודיעו לי באמריקאית מנומסת שהיום שלי כאן יהיה ארוך משחשבתי • הלכתי לסטארבקס, קניתי סנדוויץ׳ וקפה, התיישבתי ולא הפסקתי לבכות
לפני 6 שנים, קיבלנו הצעה לעבור לסן פרנסיסקו. ארזנו, נפרדנו מהמשפחות ובעיקר דימיינו איך זה יהיה – נכיר אנשים חדשים, נחווה חוויות חדשות, ניתן בוסט לקריירה ואולי נאפשר לילדים שלנו עתיד עם יותר אפשרויות.
השנים עברו, לא תמיד היה קל (היה אפילו קשה לפעמים) הפכתי אמא, עבדתי חזק על הקריירה, הכרתי מלא אנשים טובים בדרך. יצרנו לנו כאן משפחה קטנה עם חברים שהם כמו משפחה.
ואז… בדצמבר לפני שנה, כשהיינו כאן 5 שנים וקצת, 3 ימים לפני טיסה לביקור בארץ, גיליתי גוש בשד. זה היה נר רביעי של חנוכה, קצת לפני כריסמס, יום רגיל לחלוטין כזה עם המון פגישות ושיחות טלפון.
הגעתי למרכז לבריאות השד, התחלתי עם הבדיקות השגרתיות ושעתיים לאחר מכן, כבר הודיעו לי באמריקאית מנומסת שהיום שלי כאן יהיה ארוך משחשבתי.
הלכתי לסטארבקס, קניתי לי סנדוויץ׳ וקפה, התיישבתי ולא הפסקתי לבכות. ידעתי שמשהו לא בסדר, ואיך זה שאני כאן? באמצע היום בסטארבאקס באמצע עיר שבסופו של דבר היא לא הבית שלי, ושהמשפחה שלי בקצה השני של העולם בכלל עוד ישנים את שנת הלילה שלהם? אבל קיוויתי לטוב.
חזרתי למרפאה, ודקה לפני שעליתי למיטת הביופסיה, כבר ידעתי שיש לי סרטן.
אם מישהו היה אומר לי לפני 6 שנים שסן פרנסיסקו, העיר היפה עם גשר הזהב, עם האנשים מדליקים, ההיפים, האוכל אורגני והיוגה בכל פינה תהיה העיר בה יתגלה לי סרטן, לא הייתי מאמינה לזה בחיים.
איך זה בכלל יכול להיות? אני רחוקה מכל מה שאני מכירה, מי יהיה כאן בשביל בן הזוג שלי, הילד שלי? אולי נחזור לארץ עוד לפני שסיימנו כל מה שהתחלנו כאן? מה בכלל מצפה לי? איך זה עובד כשהכל משולם בצורה פרטית? זה כל כך שונה ממה שאנחנו מכירים – כל בדיקת דם, כל מפגש עם רופא – כל דבר עולה כסף. מה עושים כשטיפול כימו עולה 20,000 דולר? איך בכלל עוברים את זה? ועוד באנגלית…
תחושת לבד טוטאלית בתרבות שהיא זרה לך ובשפה שאינה מתגלגלת על השפתיים בטבעיות. איך מתמודדים עם תחושת חוסר השייכות כשאתה נראה ומרגיש כמו חצי בנאדם? איך בוחרים רופא כשאין לך באמת את מי לשאול? איך עוברים את זה עם רופאים שלא תמיד אומרים הכל בפרצוף? איך מספרים על הפחדים שלך וכמה כואב לך בשפה שתגיע אליהם ותיגע בהם?
אחרי שנה של 6 טיפולי כימו, 12 טיפולים ביולוגיים, ניתוחים וכל השיט שבא עם זה אני יכולה להגיד שיש לי המון מזל. יש לי משפחה מדהימה שלמדתי שהם הדבר הכי חשוב בחיים שלי. לא משנה באיזה צד של העולם, הם תמיד יהיו שם. אני אוהבת אותם כל כך. גיליתי שלחברים שלנו כאן באמת איכפת. שלפני כל טיפול היו משאירים אוכל לכל השבוע ליד הדלת ודאגו לשאול לשלומי כל הזמן. ובסוף, אני ברת מזל על הצוות הרפואי שטיפל בי. צוות שלם של אנשים מיוחדים, אמפתיים שיעשו הכל כדי לגרום לי להרגיש בנוח ויעשו שמיניות בכדי לענות על כל שאלה שלי בכל מצב.
אז סן פרנסיסקו היקרה, את העיר בה לראשונה ילדתי באושר והפכתי אמא ובלוק אחד משם גם קיבלתי את החדשות הכי רעות בחיי.
תודה לך על הכל. זו הייתה ועדיין התקופה המשמעותית בחיי, בה אני עוברת תהליך כל כך משמעותי בלדייק את החיים (גם אם זה ברילוקיישן). ואם גם אתם פגשתם בסרטן בחו"ל, בסביבה זרה – אשמח לשוחח אתכם ולעזור ולשתף מנסיוני… בפייסבוק: Rona Ben David Elbaz
