חוששים שזה כבר לא זה? מפחדים שאולי נגמרה לכם האהבה? * יהודית כץ על תהליך ההתרגלות הזוגי, וגם טיפים שיעזרו לכם להחזיר את ההתרגשות האבודה לקשר
כבר שנים שאתם ביחד. הסקס שגרתי ומשעמם. אתה יודע בדיוק איך תגיב למשפט הבא שלה, ואת יודעת שהוא לא באמת שם לב לתגובות שלך. כל פעם אתם הולכים לאותה מסעדה, כשהיא מזמינה את אותו היין ואתה מזמין את אותה הבירה. תמיד לוקח לה שעה להתלבש ואתם מדברים על הילדים. "פעם זה היה אחרת", אתם חושבים. "אולי זה כבר לא זה?". אבל חכו רגע לפני שאתם עושים צעד דרמטי, ובואו נעבור על האמונות שלכם: "כשאני אמצא את האדם הנכון, אני אהיה מאושר/ת במערכת היחסים"
מכירים את התהייה הזאת? אז חשוב שתדעו שבהחלט יכול להיות שכבר מצאתם אותו ופשוט התרגלתם אליו. אומרים ש"צרת רבים – חצי נחמה", וגם במקרה הזה, אתם ממש לא לבד. תופעה פסיכולוגית נפוצה מסבירה הרבה ממה שאתם חווים כרגע. קוראים לה "הביטואציה", או בעברית – הסתגלות. זה אומר שבסוף מתרגלים להכל, לטוב וגם לרע. זהו מנגנון חיובי, מאחר שהוא גורם לנו להתרגל לאתגרים ולקשיים מחד, אך מנגד הוא גם שוחק אותנו ומשתיל לנו מחשבות שבני הזוג שלנו הם כבר לא מה שהיו פעם. אם אתם מוצאים את עצמכם הרבה פחות מאוהבים מאשר בתחילת הקשר, אתם כנראה חווים את מה שחבריכם חווים במקביל תחת ענן השתיקה שלהם. אנחנו יכולים להמשיך ולסבול מהמחשבות שלנו, או לחכות שפשוט יעברו מתישהו. אבל אולי עדיף שנבין את המקור לרגשות הללו ונפעל על מנת להגיע להקלה.
בין תשוקה וחברות
הפסיכולוגיה מפרידה בין אהבה של תשוקה – מצב של להט, תשוקה ומשיכה, ובין אהבה חברית – מצב של חיבה, אהבה ידידות. איזה סוג של אהבה אתם חווים כרגע או חוויתם בעבר? בדקו האם ההצהרות האלו נכונות עבורכם:
אהבה של תשוקה: קשה לי להתרכז כי אני כל הזמן חושב על בן/בת הזוג שלי; אני כל כך בעניין של בת/בת הזוג שלי עד שאני לא יכול להתעניין אפילו קצת באדם אחר; אני מפחד/ת שבן/בת הזוג שלי אולי ידחו אותי לטובת אחר.
אהבה של חברות: בן/בת הזוג שלי הוא/היא מהאנשים האהובים ביותר שקיימים; בן/בת הזוג שלי הוא/היא בעלת תכונות שהייתי רוצה שיהיו לי בעצמי; אני בטוחה מאוד בכושר השיפוט של בן/בת הזוג שלי.
יש סיבות אבולוציוניות ופרקטיות שבגללן אהבה של תשוקה בלבד לא תחזיק זמן רב. אם נמשיך להתעסק במחשבות בלתי פוסקות על בני הזוג שלנו, נמשיך להישאר במיטה ביחד כל היום, וכנראה שלא נגיע להישגים בשאר תחומי חיינו. לא נתקדם בעבודה, לא נתקדם כהורים וכחברים, ואף נזניח את הבריאות שלנו. התאהבות דומה להתמכרות. אם זה לא נגמר – יש לזה מחיר.
הפסיכולוגיה האבולוציונית טוענת ששני סוגי האהבה – התשוקה והחברות כאחד, הכרחיים כדי לשרוד ולהתרבות. התשוקה חשובה כדי לקרב אותנו וכדי לכוון אנרגיה ממוקדת לבניית מערכת יחסים, ואילו החברות לעומת זאת, מטרתה לייצב את מערכת היחסים שלנו עם מחויבות ארוכת טווח. המחויבות עוזרת לנו לוודא שהצאצאים שלנו בריאים ומשגשגים, וכל אחד מסוגי האהבה מספק לנו את האושר הייחודי לו, האחד יותר מרגש והשני יותר משמעותי.
סוניה ליובימירסקי מציגה את הרעיון בספרה ״מיתוסים על אושר״: התפיסה שגיבשנו לגבי רומנטיקה משלה אותנו וגורמת לנו להתאכזב. אנחנו חושבים שתמיד נרגיש תשוקה, סיפוק ואינטימיות, אך ברגע שבו השעמום מתחיל, גם הספקות עולים. זאת גם הסיבה שכדאי שנעצור ונשפוט את הרמה שבה החוויות שלנו הן פשוט ביטוי של תהליך רגיל לחלוטין, שאפשר ללמוד כיצד להגן על עצמנו מפניו. הצעד הראשון שבו אנחנו מבינים שאנחנו לא היחידים ושמדובר בתופעה רגילה לחלוטין, הוא קריטי. מערכת היחסים שלנו לא בהכרח הפכה לפחות טובה. אנחנו פשוט ציפינו למשהו שלא בדיוק קיים.
איך אפשר להאט את ההביטואציה וליהנות יותר מחיי הזוגיות או הסקס שלנו? החוקרים קן שלדון וסוניה ליובימירסקי פיתחו תיאוריה שעוזרת לנו להתמגן מפני אדפטציה (הסתגלות), או לפחות – להאט את הקצב שלה. הסוד הוא להפסיק לקחת דברים כמובנים מאליהם. אנחנו יודעים שהתרגלנו לבני הזוג שלנו כשאנחנו מפסיקים להעריך אותם. להעריך מישהו פירושו להוקיר את הזמן איתו, להכיר תודה על מעשיו, ולהיות מודע לטוב שהוא או היא מכניסים לחיינו.
כשהתחתנתם לראשונה לא הפסקתם להתלהב שאתם נשואים? כשהתחלתם לצאת לא הפסקתם להשוויץ בבן הזוג שלכם? הייתם יוצאים למקומות חדשים? בהדרגה ההודעות החמודות, ההפתעות, המתנות והדייטים שלכם כבר הפסיקו להיות מוקד העניין. החיים שלכם מלאים בדברים שלא קשורים לזוגיות: יום קשה בעבודה, ביקור של חבר, סידורים, אימונים, בעיות באוטו וכו׳. האירועים הרגילים והחדשים של היום מעלים רגשות חדשים, ואילו הזוגיות מתחילה להיות הרקע.
להעריך את מה שיש לנו
אם ננסה שלא לקחת אותה כמובנית מאליה, זה לא יהיה ככה. כשאנשים מעריכים את מה שקורה להם – הם לא מתרגלים אליו. הם מרגישים יותר טוב כלפי אחרים ומרגישים יותר טוב כלפי עצמם, וגם תחושת החיבור לאנשים אחרים עולה. מעבר לזה, כשאנחנו מראים שאנחנו מתאמצים להעריך ולהוקיר, זה נותן גם לנו וגם לבני הזוג שלנו מוטיבציה להשקיע במערכת היחסים. וחוץ מזה, כשאנחנו מעריכים את מה שיש לנו, אנחנו לא עסוקים בלהשוות לאחרים (״בן הזוג של טלי מבשל ומנקה ושלי לא, אני כזאת מסכנה והיא כזו ברת מזל״).
3 דרכים לתרגל הערכה זוגית
איך עושים את זה? מתחילים לתרגל הערכה האחד כלפי השני, ופועלים כדי להחזיר את הפלפל לזוגיות שלאט לאט נדחקה הצידה. זה לא פשוט, וזה עתיד לדרוש מאיתנו מאמץ כל שבוע מחדש. אבל בגדול, רצוי להתחיל את התהליך הרבה לפני שנקודת המשבר מגיעה.
1. כתבו כל יום מה אתם מעריכים בבני הזוג שלכם. זה תרגיל אפקטיבי במיוחד. הייתה תקופה שאני הוספתי את זה כסעיף ביומן התודות שלי – סעיף ה״מה הערכתי ואהבתי בזוגיות שלי היום״. עוד דרך עוצמתית לחזק את ההערכה שלכם, היא לדמיין מה היה קורה אם לא הייתה לכם את הזוגיות הזו. איך החיים היו נראים אחרת?
2. הוסיפו מגוון לחיי הזוגיות שלכם. מסתבר שלא לכל השינויים בחיינו אנחנו מתרגלים באותה המידה. המחקר של שלדון וליובימירסקי מראה שאנשים פחות מתרגלים לשינויים או לפעילויות שכוללים מגוון ומעורבות גבוהה בעצמם, כמו למשל לפגוש חבר חדש או לעשות קורס שפה (כל הזמן הרמה מתקדמת). לעומת זאת, אנשים כן מתרגלים לדברים שהם די סטטיים – כמו לעבור לדירה חדשה או לקבל העלאה בשכר. במחקר מסתבר שאחרי שאנשים עושים שינוי דינמי, הם עדיין חשים מאושרים יותר גם 6 עד 12 שבועות לאחר מכן. לעומת זאת, 6-12 שבועות לאחר שינוי סטטי, המשתתפים כבר מתרגלים וחוזרים ל״אושר הבסיסי שלהם״.
מערכת יחסים זוגית אשר מלאה במגוון, מחסנת אותנו מפני אדפטציה. אם כל דייט שלנו כולל ללכת למסעדה, אנחנו נעריך את זה פחות ופחות. יש משהו במגוון שמגרה ומתגמל אותנו. להיות חשוף למגוון וחדשנות גורם למוח שלנו לשחרר מנות ״אקסטרא״ של דופמין, הנוירו-טרנסמיטור שמקושר לעונג ולהנאה.
3. מצאו את החדש בכל סיטואציה: החדש כמו המגוון, מוסיף פלפל למערכת יחסים שלנו. מצאו איך הבישול שלכם יחד היום, שונה מהבישול של אתמול.
פרופסור ארתור ארון, טוען שזוגות צריכים להשתתף ״בפעילויות מרחיבות״ – פעילויות שבהן אנו מעוררים, יוצרים חוויות חדשות ולומדים כישורים חדשים. אנחנו מאותגרים יחד ומתפתחים בהן ביחד. באחד הניסויים שעשה, זוגות היו צריכים להשתתף בפעילויות ששני בני הזוג הסכימו שהן כיפיות ונעימות או מרגשות ומעוררות. הפעילויות הכיפיות והנעימות היו למשל בישול, צפייה בסרט או ביקור חברים, והפעילויות המרגשות כללו חופשת סקי, ריקודים או הופעה.
במהלך 10 שבועות הזוגות היו צריכים לבחור פעילות אחת לשבוע ולעסוק בה במשך שעה וחצי ביחד. הזוגות שהשתתפו בפעילויות המרגשות דיווחו שהם יותר מרוצים ממערכת היחסים, מאשר אלו שעשו דברים נעימים וכיפיים ביחד. פרופסור ארון הגיע לתוצאות דומות בניסוי שנמשך שבע דקות בלבד! הוא נתן לזוגות לעשות פעילות ניטרלית נעימה או מרגשת וחדשה. הזוגות שהשתתפו בפעילות המרגשת הביעו סיפוק רב יותר ממערכת היחסים בסיום הניסוי. אפילו צופים חיצוניים שהיו עיוורים לתנאי הניסוי, שפטו את הזוגות שעשו משהו חדש כיותר אוהבים ופחות עוינים זה לזה.
לסיכום, זה נורמלי שההתרגשות שלנו במערכת היחסים יורדת, וזה בסדר שזה מדאיג אותנו. יש דברים שאנחנו יכולים לעשות כדי להחיות את מערכת היחסים שלנו והם דורשים מאיתנו תרגול ומאמץ שוטף, כמו הרבה דברים חשובים בחיים שלנו. מהיום דאגו להעריך ולהוקיר תודה על בני הזוג שלכם ועל מערכת היחסים שלכם, והכניסו יותר מגוון לזמן המשותף שלכם, לחופשות שלכם ולסקס שלכם, וחפשו את החדש והמרגש במה שאתם עושים יחד ואת החדש והמרגש האחד בשני.
שיהיה בהצלחה!
