רבים נוטים להתייחס בציניות לאנשי הלומדים קבלה ומעלים פעם אחר פעם את השאלה בת מאות השנים: איך ניתן ללמוד קבלה מבלי להבין את הפשט של התורה?
המקובל הרב אשלג, כתב שאת הפירוש לספר הזוהר( הנקרא בשם פירוש הסולם) הסביר שבדורות קודמים היו ענקי רוח אשר היה בכוחם להפשיט את כל המלבושים של התורה, על מנת להתחבר לפנימיותה. לכן הם יכלו ללמוד שעות רבות במשך היום רק את רמת הפשט ומשם להבין את הסודות המוצפנים בה. אולם בדורנו, ממשיך הרב אשלג, ישנם רבים המונעים עצמם מללמוד את חכמת הקבלה, ואין בכוחם להבין את פנימיות התורה. לכן האור של התורה אינו נגלה אליהם.
לדוגמא: יכול להיות אדם אשר מקיים את המיצוות באדיקות, ומקפיד על כל חוקי הכשרות וכיוצ"ב, אך אינו שם את ליבו לשינוי שהוא צריך לעשות בחייו. הוא מסתכל בעין לא טובה על אנשים אחרים שמצליחים, נוטה לריב עם בני משפחתו, כועס ומעורר פירוד בין אנשים וכו.
ועל כך כתבו חז״ל :זכה, נעשית לו סם החיים. לא זכה, נעשית לו סם המות״ ( יומא, עב, ב), כלומר, אדם יכול לקיים את כל המיצוות וכל האור המתגלה מפעולותיו, רק מחזק את כל התכונות השליליות שבו, ולכן הוא הופך במהלך שנותיו לאדם אנוכי וחסר התחשבות ולעיתים אף גזלן ובעל עין רעה.
הנורה האדומה צריכה להידלק כבר בשלבים מוקדמים, כאשר האדם מרגיש שהוא קרוב כבר לבורא ומפתח ישות משל עצמ (נעשה בעל גאווה על חכמתו ועל כך שהוא מקיים מיצוות). מאדם כזה צריך להיזהר, מכיוון שהחזות שלו היא חזות של אדם צדיק, אך הפנימיות שלו מלאת גאווה ורצון לקבל לעצמו. כאשר מקשיבים לאדם כזה, הדבר יכול להיות ממש מסוכן, מכיוון שהאדם ששומע אותו, מחזק גם את התכונות השליליות שלו, כיוון שיש חוק רוחני שאומר, ״אין נותן מה שאין בו״.
אדם בעל נטייה לכעס, לא יוכל לעזור לשום אדם אחר להתגבר על הכעס, אלא ההיפך, הוא רק יחזק את מידת הכעס אצל האדם האחר. לכן, גם אם אותו אדם מדבר יפה ומראה בקיאות רבה בתורה ובהבנת המיצוות, הוא מעביר לקהל שומעיו את האגו שלו מעבר למילים היפות שהוא דורש.
לעומת זאת אדם אשר מחבר את כל האור שהוא מגלה לגדילה הרוחנית שלו, מקטין את האגו ומגדיל את ההשתוקקות שלו לאור של הבורא. אותו אדם יודע להבדיל בין ענווה אמיתית לבין ענווה מעושה (משתדל להקטין את עצמו כלפי חוץ ומלא בגאווה מבפנים).
הזוהר מלמד שכדאי לרדוף אחר אדם שרודף אחר האור של הבורא תמיד, מכיוון שאדם כזה יכול לעזור לנו לעלות על דרך של שינוי וגדילה תמידית. זאת מטרת לימודי הקבלה: שינוי וגדילה תמידית ע״י חיבור לרוחניות של התורה.
הצופן של סיפורי התורה
״אשרי הם ישראל שניתנה להם תורה עליונה תורת אמת. ומי שאומר שסיפור ההוא של התורה הוא להראות על אותו סיפור בלבד בא, תיפח רוחו. כי אם כן אין התורה העליונה תורת אמת. אלא ודאי, התורה העליונה, תורת אמת היא (זוהר בהעלותך, פסוק יד)
המקובל רבי שמעון בר יוחאי, שכתב את ספר הזוהר לפני כאלפיים שנים, מלמד אותנו שהתורה כתובה בצורה מוצפנת, ושאין שום אפשרות להבין את המשמעות של פנימיות התורה בלי לקרוא בספר הזוהר. דוגמא יפה על הצופן של סיפורי התורה ניתן למצוא בסיפור עקידת יצחק. אברהם מתבקש ע״י הבורא להרוג את בנו היחידי על מנת להוכיח את אמונתו בבורא. הזוהר שואל: איך ייתכן שהבורא יבקש מאב להרוג את בנו?! ומגלה לנו שאברהם הוא מרכבה לספירת חסד- רצון לתת ואילו יצחק הוא מרכבה לספירת גבורה -רצון לקבל. לכן אברהם התבקש לעקוד את יצחק על מנת לאפשר לנו לבוא ממקום של נתינה בכל מעשינו ולא ליפול למלכודת הרצון לקבל לעצמי בלבד.
הנחת התפילין בכל בוקר מקשרת אותנו לסיפור העקידה. יד ימין – ספירת חסד, הרצון לתת, כורכת את התפילין על יד שמאל – ספירת גבורה, הרצון לקבל, ומאפשרת לנו לחזק את הרצון לתת מעל הרצון לקבל למשך כל היום. זאת המשמעות הפנימית של סיפור עקידת יצחק בתורה.
כוחה של תפילה
מספרים על הבעל שם טוב שהגיע פעם לבית כנסת באחת העיירות וסירב להיכנס, כששאלו אותו מדוע, הוא ענה שהמקום מלא בתפילות של האנשים שם. וענו לו: הלא לשם כך יש בית כנסת. וענה להם הבעל שם טוב, כן אבל התפילות צריכות לעלות ואילו אצלכם הן תקועות בבית הכנסת ולכן הרגשתי תחושה של מחנק.
המקובלים מלמדים שהמילה תפילה באה מהמילה תפל. הכוח של התפילה הוא בלהעלות את המודעות של האדם ולעזור לו להשתנות. מה שבד״כ נהוג לחשוב, שמטרת התפילה היא לבקש בריאות, פרנסה והצלחה מהבורא, מייצג אספקט אחד מוגבל של התפילה. לתפילה יש כוח גדול הרבה יותר שיכול לעזור לנו לגדול ולהשתנות.
בספר תהילים, (שנכתב ע״י דוד המלך) פרק קמה, כתוב : קרוב ה׳ לכל קוראיו לכל אשר יקראו באמת״. איך ניתן לדעת מי מתפלל באמת ומי שלא מתפלל באמת?
הזוהר מלמד,שהמילה אמת כוללת בתוכה את האות אלף שהיא האות הראשונה, את האות ת' שהיא האות האחרונה, והאות מ' שהיא האות האמצעית באלף בית.
המילה אמת, מראה לנו שע״י השימוש בכוח אותיות האלף בית ניתן לשנות את הטבע שלנו ומכאן להיות קרובים(בשיווי צורה) יותר לאור הבורא. משמעות התפילה, היא שע״י ההארה של אותיות האלף בית שבאמצעותם נברא העולם, אני אוכל להיות יותר באחדות,בסבלנות,ובחמלה כלפי כל אדם שאפגוש במשך היום.
כאשר מתפללים שלא על מנת לשנות את המודעות, הדבר יכול להביא את התוצאה ההפוכה. כל אחד חושב שהוא יותר גדול מחבריו,, כמו בסיפור המפורסם של 24,000 תלמידיו של רבי עקיבא אשר מתו במגיפה, למרות היותם אנשים שומרי מיצוות וחכמים גדולים בתורה. לעומתם תלמידיו של רבי שמעון בר יוחאי אשר אהבת נפש היתה ביניהם וכל הזמן עזרו ותמכו אחד בשני בלי גבול ולכן זכו שחכמת הקבלה וספר הזוהר התגלו בדורם.
משמעות קריאת שמע ישראל
האר״י הקדוש( רבי יצחק לוריא, מקובל שחי בצפת לפני כ-500 שנים) גילה לנו את המשמעות הפנימית של קריאת שמע: ״הקורא קריאת שמע כראוי, כל מילה ומילה משפיעה על כל אבר ואבר שבו, ישנן רמ״ח (248) מילים בקריאת שמע המשדרות אנרגיה של רפואה ל- 248 אברי גוף האדם". איזה ידע מדהים! קריאת שמע, עם 248 המילים שבה, מעבירה אנרגיה של רפואה ל248 איברים שבגופנו! מנקה חסימות רגשיות ופיסיות שצברנו במהלך היום הקודם. זה השורש לכל הרפואות, כאשר האדם מכניס אור לאיברי הגוף ומעורר את אנרגיית הרפואה הנמצאת בתוכנו.
האם זה מספיק רק לקרוא את קריאת שמע, על מנת לשמור על הבריאות שלנו?
האר״י הקדוש מוסיף תנאי הכרחי על מנת למשוך את אנרגיית הרפואה לגופינו:
״כדי לקבל את ההארה שבקריאת שמע, צריך האדם לקבל על עצמו מצוות ואהבת לרעך כמוך ועליו לחבר את עצמו עם כל הנשמות שהן אבריו של אדם הראשון״
(האר״י הקדוש, שער הכוונות). התנאי ההכרחי הוא להיות במודעות של אהבה ונתינה כלפי אחרים, ולכן בקריאת שמע ניתן לקבל בנוסף לאנרגיית הרפואה, גם אנרגיה של אהבה שכדאי לחלוק אותה עם כולם. כל אדם צריך להרגיש אחריות ולהרגיש את הכאב של אנשים אחרים, כיוון שרק דרך האחדות בין אנשים ניתן להביא אנרגיה של אחדות לאיברי הגוף.
כמו כן, מומלץ לפני קריאת שמע, לכוון על אנשים חולים שצריכים עזרה. מדובר פה בטכנולוגיה, במודעות שיכולה לשנות את חיינו, לא בדת. ההבדל בין תפילה ללא כוונה, לעומת תפילה עם כוונה הוא הבדל עצום, אשר יכול ליצור שינוי עולמי.
***
החיבור לפנימיות של כל פעולה שאנו עושים היא על מנת שנוכל לגלות את ההארה הגדולה שבה ולמשוך יותר אור לחינו. מטרת חכמת הקבלה, היא לאפשר לכל אדם להתחבר ליהלום שנמצא בתוכו ולהשיג זאת בשמחה, בלי כאב ויסורים, לכן הדגש במרכז הקבלה הוא על מודעות וגדילה רוחנית, דבר הזוכה להערכה בקרב מיליוני תלמידים בכל העולם.
לעיתים, נראה כי יש סתירה בין דת לרוחניות, אולם עלינו לזכור שכל מטרת הדת היא לעורר אותנו להיות אנשים רוחניים יותר, הפתוחים יותר לרעיון , שבאנו לעולם כדי להשתנות!
מאחל לכולנו, חודש טבת טוב, מלא באור וברכות!