אשרי חלקם של ההורים אשר יוצרים סביבה רוחנית לילדיהם
אחד מהקטעים הנפלאים בתורה, הוא הסיפור על בניית המישכן, אשר שימש את בני ישראל, כמרכז רוחני במסעם במדבר. משה התבקש לבנות את המישכן, ע״פ תוכנית, אשר קיבל מהבורא,וכאשר,ביקש להבין מי הארכיטקט ומי הבנאים אשר יבנו את המישכן, יצאה בת קול שהכריזה על שמותיהם ותפקידם בבנייה: ״ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור… ואמלא אותו רוח אלוקים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה״.. ״הנה נתתי איתו את אהליאב בן אחיסמך..ובלב כל חכם לב נתתי חכמה ועשו את כל אשר ציויתך״ (ספר שמות, פרשת כי תשא).
שניים נבחרו לבניית המשכן: בצלאל ואהליאב. בצלאל היה ילד בן 12 ואהליאב בן 13.
המישכן, אשר שימש כבית המקדש והיווה מקור של אור לכל העולם, לא נבנה ע״י בנאים מנוסים, או ארכיטקטים מפורסמים, אלא ע״י שני ילדים. ספר הזוהר מלמד כי בצלאל ואהליאב, רק הסתכלו על התוכניות של בניית המשכן, וכלי המשכן היו נבראים מעצמם. המשכן, הוקם באמצעות כוח המחשבה הטהורה, של הילדים. מכאן אנו למדים על הפוטנציאל הרוחני הבלתי מוגבל של ילדים ובני נוער, המסוגלים להביא אור וברכות לעולם. ילדים באים לעולם, וסופחים אליהם, את כל המודעות של הסביבה שלהם, בבית, בגן, ובעיקר בבית הספר. הילדים נולדים כשהם עדיין עם מודעות טהורה, וניתן לעצב את אישיותם, בכל דרך שההורים והמורים בבית הספר יובילו. ספר הזוהר מדגיש את ההשפעה הרבה של הסביבה על הילדים: כאשר הם נמצאים בסביבה של מורים וחברים, אשר הרצון שלהם לאור הוא הרצון העיקרי בחייהם, הדבר ישפיע על הילדים בהתאם: הם יעוררו גם רצון לאור, לאהבה ונתינה ומוטיבציה להיות האדם שהם אמורים להיות.
רק לימוד ושכל, אינם הוכחה לסביבה הנכונה, אימו של האר״י הקדוש למשל, דאגה שהוא יקבל סביבה רוחנית כבר מיום היוולדו ולכן זכה למורים רוחניים גדולים, אשר עזרו לו לגלות את האור הגדול אשר הוא בא לגלות בעולם.
הילדים בוחרים להיוולד להורים מסוימים, על מנת לעבור את תהליך הגדילה הרוחנית , הכי טוב בשבילם, ואף לעזור להם בתהליך שלהם (של ההורים). אשרי חלקם של ההורים אשר יוצרים סביבה רוחנית לילדיהם.
הורים, הכירו בכוחכם
חכמת הקבלה מלמדת רבות על השפעת ההורים על ילדיהם. ישנו חוק רוחני האומר שרמה רוחנית עליונה משפיעה על הרמה שמתחתיה, ותוחמת אותה. בהקשר של יחסי הורים וילדים, הדבר בא לידי ביטוי, בכך שההתנהגות של ההורים, קובעת את אופי התנהגות הילדים. אם להורה יש נטייה לכעס, הוא לא יוכל לעזור לילדיו, להתגבר על הכעס, אלא ההיפך, הוא רק יחזק את מידת הכעס של ילדיו, מכיוון שהוא הרמה העליונה, והילד לא יכול לקבל יותר מהרמה שמעליו. לכן, אם ההורה, מסביר ומלמד את ילדיו בצורה יפה ונעימה על דרך התנהגות מסויימת( נתינה, סבלנות, חריצות ועוד) הדבר לא ישפיע מאומה, על ילדיו, כל עוד הוא לא מתנהג באותה צורה.
האחריות על כתפי ההורים היא כל כך גדולה, מכיוון,שהפעולות השליליות ,והמחשבות שלהם, עוברות בצורה אנרגטית לילדיהם, וההיפך,פעולות של נתינה ומחשבות טובות, עוברות ומשפיעות על ילדיהם באותה מידה. כאשר לילד יש נטייה לא להרגיש טוב בתדירות גבוהה, על ההורים לבדוק היטב את עצמם.
הורות לא נמדדת ע״פ מה שאנו אומרים לילדינו, אלא בעיקר ע״פ האדם שאנחנו. הדבר העיקרי אשר הילדים סופגים מאיתנו, היא הדוגמא האישית. אם הורה חוזר הביתה, עייף, ומנסה להירגע עם משקה אלכוהלי, רוב הסיכויים, שילדיו ישתו משקאות חריפים או ישתמשו בסמים.
ספר הזוהר מלמד, כי על ההורים להעניק לילדיהם,מלבד מזון וקורת גג, מזון רוחני לנשמה. הילדים מצפים שהוריהם, יביאו אור הביתה.
תפקידם העיקרי של ההורים, הוא להעניק חינוך וסביבה מתאימה אשר תיתן לילדיהם את ההזדמנות לגדול ולהיות האדם שהם אמורים להיות!
גילאי התפתחות רוחנית של ילדים
״כי כשברא הקב״ה את האדם,עשה אותו בצורה העליונה, ונפח בו רוח קדוש הכלול משלושה כמו שהעמדנו, שיש בו, נפש רוח ונשמה. והנשמה היא למעלה מכולם, שהיא כח עליון לדעת ולשמור מצות הקב״ה.״ (זוהר, פרשת תצוה, פסוק נג)
חכמת הקבלה, מגלה, כי גיל הילדים, מקביל להתפתחותם הרוחנית. שלוש רמות הנשמה, הנקראות, נפש, רוח ונשמה, מציינות את הפוטנציאל של האדם לממש את הייעוד שלו, להיות בנתינה ולהשפיע טוב בעולם:
מגיל 0 עד גיל 13 – ניתן לקבל את הנפש.
מגיל 13 עד גיל 20 – ניתן לקבל את הרוח.
מגיל 20 ואילך – ניתן לקבל את הנשמה.
הנפש מייצגת את הרצון לקבל לעצמו,( אגו) הרוח מייצגת את תחילתו של הרצון לתת, ואילו נשמה, מייצגת רק את הרצון לתת , כלומר שכל מעשיו של האדם, נובעים, רק מהרצון להשפיע טוב בעולם.
הזוהר מלמד, כי עד גיל 13 לבנים ו-12 לבנות, נבנה הבסיס הרוחני של הנשמה. על ההורים והמחנכים ללמד את הילדים, כיצד להגדיל את הרצון לקבל על מנת שיוכלו לבנות רצון להצליח בחיים. החל מגיל המיצוה, הילד והילדה מקבלים תוספת של נשמה, המעוררת אותם להיות בנתינה, ומכאן, ״הבילבול״ המאפיין את גיל ההתבגרות, מכיוון שבני הנוער, מקבלים תוספת של כוח רוחני,אשר ללא הבנה ותמיכת הסביבה, הם יתקשו להכיל אותו: "אלא הקב״ה עושה חסד עם בני אדם, שכיוון שנכנס לשנת י״ג ולהלאה, נותן עמו שני מלאכים שומרים ששומרים אותו, אחד מימינו ואחד משמאלו. כשהאדם (הנער) הולך בדרך הישר, הם שמחים בו ומחזקים אותו בשמחה, מכריזים לפניו ואומרים, תנו כבוד לצורתו של המלך. וכשהולך בדרך עקום, הם מתאבלים עליו ונעברים ממנו". (ספר הזוהר, פרשת משפטים, פסוקים רלה- רלז)
כמובן, שרמות אלו ניתנות ע״פ המודעות של הילדים והוריהם. לדוגמא: אם בגיל המצווה ההורים נותנים חשיבות גדולה יותר לחיצוניות (מסיבה מנקרת עיניים, לדאוג יותר לדודים ולחברים, להראות ולהתפאר וכו') אז כמובן שהרוח אשר מייצגת את פנימיות הנשמה, לא תוכל להיכנס, והילדים, יישארו עם רמת הנפש. מכאן החשיבות הרבה, להענקת מעטפת רוחנית לילדינו, בעיקר בגילאים הצעירים, אשר שם הם בונים את היסודות לאדם שהם אמורים להיות. מעטפת רוחנית זאת, מורכבת מהדוגמא האישית של ההורים, מהחום והאהבה אשר הם מעניקים לילדיהם, ובעיקר בחינוך ובסביבה, אשר ההורים והמחנכים יעניקו לילדיהם.
בחירת הסביבה
הרב אשלג, מייסד מרכז הקבלה (ב-1922) לימד כי הדבר החשוב ביותר בתהליך הגדילה וההצלחה של האדם היא הסביבה שלו. ״עשה לך רב וקנה לך חבר״ ( פרקי אבות) הוא צופן להבנת השפעתה המוחלטת של הסביבה עלינו. הרב אשלג, הסביר, כי חופש הבחירה היחיד אשר ניתן לאדם, הוא הבחירה, בסביבה שלו. כל החיים, מושפעים רק מבחירה זאת.
על האדם,לבחור דרך רוחנית אחת (עשה לך רב) וסביבת חברים אשר יעזרו לו להתפתח. (קנה לך חבר) כמו זרע של גפן, אשר אם זורעים אותו באדמה בצרפת, נקבל יין עם טעם מסויים, ואם נזרע אותו באדמה בירושלים, נקבל טעם שונה לגמרי. מדוע? מכיוון שאותו זרע, מושפע מהסביבה בה הוא נמצא, יותר מכל דבר אחר.
מכיוון שהשדה האנרגטי של כל אדם, גדול יותר מגופו הפיסי, לכן, המודעות והאנרגיה, של האנשים סביבו(התופשת 99% מכלל המציאות) משפיעה עליו אם הוא מודע לכך ואם לא.
אם הילדים , נמצאים בסביבה של מורים וחברים, ללא מודעות נכונה, הדבר ישפיע על כל חייהם. מכיוון שהמערכת הרוחנית של הנשמה מגיעה לבשלות בגיל 20, עד גיל זה, הילדים חסרי הגנה משלהם, וזקוקים נואשות לסביבה תומכת ורוחנית של הוריהם ומחנכיהם.
רבי שמעון בר יוחאי, כתב בספר הזוהר עד כמה האדם מושפע מסביבתו: ״כאן צוה הקב״ה את האדם והזהירו שישמור עצמו מאלו האנשים שהטו דרכיהם מדרך הטוב לדרך רע״ (ספר הזוהר, פרשת תצוה, פסוק נב) גם אם הילד הוא טוב במהותו, אם הוא יהיה מוקף במחנכים וחברים אשר לא מחזקים את האור שבתוכו, הוא יהפוך להיות כמו סביבתו. ספר הזוהר מלמד גם על החשיבות הרבה בלהיות קרוב לסביבה של אנשים עם מודעות של אור: "משום זה למדנו, לעולם אל ידור אדם אלא במקום שאנשי מעשה ( בעלי נתינה) דרים בתוכו.מהו הטעם. משום שאוי לו לזה שמעונו בין הרשעים, כי הוא נתפש בעוונם. ואם מעונו בין צדיקים, מטיבים לו בזכותם״ (ספר הזוהר, פרשת בא, פסוק קלח)
כאשר יש יותר התנהגות תגובתית, המבוססת על הרצון לקבל לעצמו, הדבר מביא חושך, מגיפות, אסונות טבע ומלחמות לעולם. וההיפך הוא הנכון: כאשר יש יותר התנהגות פרוארטיבית המבוססת על נתינה, הדבר יוצר אור של שפע ושלום בעולם. ההשפעה החיובית של הילדים אחד על השני היא לא דבר מובן מאליו. זה מגיע מהראש, מההנהלה, מצוות המורים, ומהרוח של בית הספר. כאשר ילדינו מקבלים מסגרת רוחנית, אשר מעניקה להם את היכולת לבטא את הפוטנציאל הבלתי מוגבל שלהם, תוך כדי לימוד של ערכים של נתינה ודאגה לאחר, אז אנו מעניקים להם את המתנה החשובה יותר מכל. על כך כתבו חז״ל: ״אין העולם מתקיים אלא בזכות הבל פיהם של תינוקות של בית רבן״.
הילדים הם אוצר, למי שיש, שתיזכו להעריך אותם יותר, ולמי שאין, שתיזכו לבנים צדיקים בקרוב!
