תמונות של אושר ותדהמה הגיעו ביממה האחרונה ממכללת אלברט איינשטיין בעיר ניו יורק, אחרי שתלמידי בית הספר לרפואה שם התבשרו על-ידי מרצָה לשעבר במוסד כי החליטה לתרום לבית הספר מיליארד דולר – כך שאיש מהם לא יצטרך עוד לשלם שכר לימוד. במעמד ההכרזה נראו סטודנטים מזנקים ממקומותיהם, מריעים – וגם מזילים דמעה, והתיעוד שלהם ריגש רבים ברחבי הרשת.
התורמת ששינתה את חייהם של הסטודנטים היא ד"ר רות גוטסמן בת ה-93, שעבדה במכללה במשך 55 שנה ומכהנת כיו"ר קרן הנאמנים שלה. בעלה המנוח, דייוויד "סנדי" גוטסמן, היה במשך שנים משקיע בכיר בוול סטריט, ייסד בית השקעות ועבד בקונגלומרט של וורן באפט. לפני שהלך לעולמו ב-2022, בגיל 96, מסר לה פרטים של תיק השקעות עם סכום כסף אדיר שצבר, ואמר לה לעשות בכסף "מה שאת רואה לנכון". היא מספרת שהבינה מהר מאוד שרצונה הוא להשתמש בסכום כדי לשלם בעצמה את שכר הלימוד של כל תלמידי בית הספר.
הלימודים במוסדות להשכלה גבוהה בארה"ב יקרים, ולעתים קרובות גם שנים אחרי סיומם נאלצים סטודנטים להיאבק בחובות כבדים שצברו במהלכם. בבית הספר לרפואה של מכללת איינשטיין, השוכנת ברובע ברונקס, האזור העני והירוד ביותר מבחינה בריאותית במדינת ניו יורק, עומד גובה שכר הלימוד על 59,458 דולר בשנה, וסטודנטים רבים מסיימים את לימודיהם בו עם חוב של יותר מ-200 אלף דולר.
"אני שמחה להודיע לכם שהחל מאוגוסט השנה, הלימודים במכללת אלברט איינשטיין לרפואה יהיו חינם", הכריזה גוטסמן בנאום שנשאה אתמול מול הסטודנטים. "אני מרגישה שבורכתי בכך שניתנה לי היכולת להקדיש את המתנה הזו לסוגיה בעלת ערך רב כל כך", הסבירה. "בכל שנה, יותר מ-100 סטודנטים מתחילים ללמוד כאן כדי לזכות בתואר ברפואה ובמדעים. הם מסיימים את המסלול שלהם פה כמדענים בעלי הכשרה נפלאה וכרופאים בעלי ידע וחמלה, עם המומחיות למצוא דרכים חדשות למנוע מחלות ולספק את הטיפול הרפואי הטוב ביותר".
גוטסמן עצמה הצטרפה למכללה ב-1968, ובמהלך הקריירה שלה פיתחה שיטות סריקה וטיפולים לליקויי למידה. קרן גוטסמן השייכת למשפחתה העבירה לאורך השנים תרומות לשלל ארגונים ללא מטרות רווח בישראל ובקהילה היהודית בארה"ב, בעיקר תרומות ששימשו ללימודים בבתי ספר ובאוניברסיטאות. היא תרמה גם למוזיאון האמריקאי לתולדות הטבע.
התרומה שעליה הכריזה גוטסמן היא הגדולה ביותר שהוענקה לבית ספר לרפואה בארה"ב. בריאיון ל"ניו יורק טיימס" הודתה כי היא תוהה לעתים מה היה חושב על התרומה בעלה, שלו הייתה נשואה 72 שנה: "אני מקווה שהוא מחייך ולא מזעיף פנים. הוא נתן לי את האפשרות לעשות את זה, ואני חושבת שהוא היה שמח. אני מקווה".
