קומדיה רומנטית כנה ואמיתית על יחסים בין אנשים בוגרים במערב לוס אנג'לס בה מככבים ג'יימס גנדולפיני ("הסופרנוס") וג'וליה לואיס דרייפוס (סיינפלד"). המלצת השבוע
הסרט Enough Said מתאר את הרומן הוא בין אוה, ג׳וליה לואיס דרייפוס, גרושה שחוששת מהלבד אחרי שבתה תעזוב את הבית, לבין אלברט, ג'יימס גנדולפיני, גרוש שגם היה מעדיף שבתו תלך לקולג׳ קרוב.
הסרט מציג בתחילה את אוה כגרושה אבל כזו שמסתדרת טוב עם עצמה. היא עובדת כמסג'יסטית, ובסצנות קצרות ומשעשעות בתחילת הסרט אנו פוגשים אותה סוחבת את את שולחן המסג' הכבד ברחבי העיר ומקבלת די בקלות את טרוניותיהם של הקליינטים הלא כל כך נחמדים שלה.
במסיבה, אליה היא הולכת עם זוג חברים קרובים, היא פוגשת את אלברט. במבט ראשון הוא לא ממש מרשים אותה אבל אלברט גדול הממדים מתרשם ומזמין אותה לצאת איתו. בפגישה השניה המתקיימת במסעדה השיחה קולחת, וקל לחוש בניצוצות של קשר שנוצר בין השניים.
במסיבה ההיא אוה גם פוגשת את מריאן, משוררת מפורסמת הגרה בבית יפהפה, מסודר להפליא ומרוהט בטוב טעם. בתחילה מריאן מזמינה את אוה לעשות לה מסג' אבל עד מהרה השתיים הופכות לחברות. לאוה קשה להאמין שאשה כה מושלמת תבחר בה כחברה ובכל עיסוקיהן המשותפים היא בולעת בצמאה כל מילה של חברתה החדשה. חברות זאת מסבכת את הקשר בין אוה לאלברט, כיוון שאוה לא יודעת אם לספר לאלברט מה שחברתה מספרת לה.
מלבד הרומן המרכזי אנו גם מתוודעים אל היחסים שבין הורים לילדיהם הבוגרים שעוזבים את הבית ולכל המצבים הרגשיים המתלווים לכך.
מה שעובד יפה בסרט היא העובדה שלמרות שהמקריות כפי שהיא מתרחשת בסרט היא די נדירה העלילה המתקבלת והסיבוכים המתלווים אליה לגמרי מתקבלים על הדעת. זאת בזכות העובדה שהדמויות והדיאלוגים לא רק שנונים אלא גם נשמעים טבעיים בפי השחקנים.
רוב סרטיה של הבמאית ניקול הולופסנר – Walking and Talking, Friends with Money שביימה וגם כתבה את התסריט – מתרחשים במערב לוס אנג'לס מקום מגוריה, והם על נושאים שהיא מכירה היטב ושיש להם נגיעה בתקופה מסויימת בחייה. בראיון בלוס אנג'לס טיימס היא סיפרה שאת ההשראה לסרט החדש היא קיבלה כאשר בתה עזבה את הבית. באותו רעיון היא גם סיפרה שאמנם היא כותבת תסריט מוכן אבל מעודדת את השחקנים לשנות משפטים למה שמרגיש להם טבעי יותר. ואכן הדיאלוגים השנונים נותנים הרגשה כאילו נאמרו בספונטניות.
ג׳וליה לואיס דרייפוס המוכרת בעיקר מסדרת הטלויזיה סיינפלד מתאימה לתפקיד אוה להפליא. קצת כמו בתוכנית ההיא גם פה היא מגלמת אשה מבולבלת ומצחיקונת שעליה לצאת ממצבים מסובכים אותם יוצרת בעצמה. אבל בנוסף לכך בסרט הזה היא גם מראה את הצד הרגיש שלה.
קטרין קנר ששיחקה בכל הסרטים הקודמים של הבמאית מגישה משחק טבעי ולא מאומץ. ג'יימס גונדלפיני שנפטר הקיץ בגיל 51 ושהתפרסם בזכות משחקו בתור איש המאפיה הקשוח מסדרת הטלויזיה The Sopranos מגלה כאן צד שקט ורגיש שלא הראה קודם. עם חיוכו המהוסס הוא מקסים ונוגע ללב.
עם משחק רגיש כתיבה נבונה והומור עדין זהו סרט מקסים שנעים מאוד לצפות בו.
