תא"ל (מיל') אמיר אביבי הגיע לוס אנג'לס כדי לקדם את התוכנית שהגה כראש תנועת "הביטחוניסטים": הקמת מכינה קדם צבאית לתושבי הפריפריה בעוטף עזה בדרך ל"ניצחון המוחלט" במלחמה * גם אתם יכולים להיות שותפים
הרקורד הביטחוני של אמיר אביבי מרשים: בשנת 1987 התגייס לחיל ההנדסה הקרבית, שם שירת כלוחם וכקצין בגדוד 601, כסגן מפקד וכמפקד גדוד 605 (2002–2004). לאחר מכן שימש ראש לשכת הרמטכ"ל משה יעלון (2004–2005), וראש מחלקת תורת הנדסה במפקדת החיל. באפריל 2008 מונה למפקד חטיבת שגיא, חטיבה מרחבית בפיקוד הדרום, ושירת בתפקיד זה עד אוגוסט 2010. לאחר מכן שירת כסגן מפקד אוגדת עזה. במאי 2011 מונה למפקד בית הספר להנדסה צבאית. ב-2013 מונה לסגן מבקר מערכת הביטחון בדרגת תת-אלוף. במהלך שירותו, סיים את ההכשרה בבה"ד 1 בהצטיינות, נבחר למצטיין רמטכ"ל כאשר שימש כמ"פ, ובתקופת פיקודו על בית הספר להנדסה צבאית, נבחר בית הספר לבית הספר המצטיין בזרוע היבשה בתחום ההדרכה.
היום, יו"ר תנועת הביטחוניסטים, תא"ל (במיל.) אמיר אביבי, מאמין בניצחון מוחלט – אך גם בחשיבות החינוך לעתיד המדינה. הוא מקדם גיוס אלפי חרדים, פועל לשינוי פני החברה הישראלית ונלחם נגד ניסיונות לשיקום אויבי ישראל. "הדבר החשוב ביותר הוא הכרעת הגרעין האיראני והאיום הנשקף ממנו, מתוך שאיפה למוטט את הציר האיראני".
בשנת 2022 הגישה תנועת הביטחוניסטים מסמך הערכת מצב לממשל הישראלי. על כריכתו הופיעה דמות של צפרדע המתבשלת בסיר – משל לכך שכשם שהצפרדע אינה חשה במים שמתחממים אט־אט עד שהם רותחים, כך גם ישראל עלולה שלא להבחין בסכנה קיומית ההולכת וגוברת עד שיהיה מאוחר מדי.
בשבעה באוקטובר ראינו את הצפרדע הזו קופצת מהסיר, אומר תא"ל אביבי. "במסמך הבהרנו למקבלי ההחלטות שהמציאות הגיאו־אסטרטגית השתנתה באופן דרמטי ושפנינו למלחמה. אני זוכר היטב את היום שבו קבוצה גדולה של בכירים התכנסה אצלי, ובסוף הפגישה הייתה הבנה ברורה – מלחמה בדרך. עמדו בפנינו שני תרחישים: מלחמת ששת הימים, שבה ניזום מתקפה ונכריע את האויב, או מלחמת יום הכיפורים, שבה נספוג מתקפה קשה וניאלץ להגיב. לצערנו, כולנו יודעים מה קרה בסוף".
התנועה שהתייצבה ראשונה
המסמך שגיבשה התנועה, המתפרש על פני 300 עמודים, חזה את ההתפתחויות שהובילו למלחמה – מהנסיגה האמריקאית מאפגניסטן, דרך התעצמות איראן, ועד למציאות הפוליטית בישראל. הוא הוצג בפני ממשלת בנט-לפיד, הממשלה הנוכחית, נשיא המדינה, ראש המוסד וגורמי ביטחון נוספים, במטרה להבהיר את דחיפות המצב
"כשפרצה המלחמה, הממשלה, הצבא והציבור היו בהלם מוחלט," אומר אביבי. "הגוף הראשון שהתאפס על עצמו כבר ביום השבעה באוקטובר והחל להעביר מסרים ברורים בנוגע למהלכים הנדרשים ולדרך לניצחון – היה 'הביטחוניסטים'. עד אז היינו מוכרים יחסית לקהל מצומצם, אך מרגע זה עלה ביקוש אדיר לתובנות ולרוח שהבאנו. הדבר התבטא בחשיפה עצומה בתקשורת, בתדרוכים יומיים באנגלית שצפו בהם עשרות אלפים ברחבי העולם, ובצריכת המידע שלנו על ידי כמיליון איש".
לצד החשיפה הציבורית, עלתה גם השפעת התנועה על מקבלי ההחלטות. בכיריה נפגשו עם ראש הממשלה ושר הביטחון, והשפיעו על הדיונים בנוגע לכניסה לעזה ולמחיריה. "יועצים אמריקאים טענו שאסור להיכנס לעזה מחשש לאבדות כבדות," מספר אביבי. "אנחנו הדגשנו כי לצד האסון, זו גם הזדמנות היסטורית להכריע את הציר השיעי ולשנות את המציאות הגיאו־אסטרטגית של האזור לדורות. האמנו שחיילי צה"ל יבצעו את המשימה, וכיום אנו רואים שזהו תחילתו של ניצחון – אולי הגדול בתולדות ישראל".
החינוך – המפתח לעתיד
תנועת הביטחוניסטים, שהוקמה בשנת 2020, גדלה משמעותית מאז פרוץ המלחמה, מ־20,000 חברים לכ־40,000. היא עוסקת בגיבוש מדיניות ביטחונית המבוססת על הבנת האיומים סביב ישראל ופועלת להבטיח את עתידה של המדינה כמדינת הלאום של העם היהודי. במקביל, היא משקיעה משאבים רבים בחינוך, ופותחת בימים אלו מכינה קדם־צבאית ראשונה באזור עוטף עזה. הפרויקט הזה הוא הלב הפועם של התנועה שלנו, מדגיש אביבי. "המכינות שאנו מקימים בעוטף עזה ובצפון חיוניות לשיקום ולחיזוק החוסן הלאומי. מוטיבציה לשירות קרבי היא דבר שכסף לא יכול לקנות – היא מתחילה ונבנית בחינוך. המלחמה אפשרה לנו להקים מכינות ביישובים שפונו, לייצר חוסן קהילתי ולעודד התנדבות – בין אם זה סיוע חקלאי, חינוך ציוני או דחיפה לשירות משמעותי ביחידות הלוחמות".
ספר לי על תוכנית המכללה הצבאית תקומה.
"תוכנית הקדם צבאית תקומה, על שמו של עומר סמדג'ה ז״ל, מתעתדת לקרום עור וגידים במושב תקומה, חלק מיישובי עוטף עזה. הקמת התוכנית נובעת בראש ובראשונה מהצורך הדחוף במנהיגות בכירה, יזומה התקפית, מונעת ערכית המחויבת לתורת הביטחון הציונית. התוכנית נקראת על שמו עומר סמדג'ה, שנפל בקרב ברצועת עזה במהלך המלחמה הנוכחית בעת ששירת כלוחם בחטיבת אלכסנדרוני. דרכו של עומר מסמלת נחישות, פטריוטיות, מנהיגות והקרבה. דמותו תשמש דוגמה ומופת לצוערי האקדמיה".
כיצד התנועה מתמודדת עם אתגר גיוס החרדים?
"צה"ל מתמודד עם מחסור חמור בכוח אדם, ולכן אנו מקדמים תכנית לגיוס 8,000 חרדים בשנה – הרבה מעבר למה שהוצע בתכניות אחרות", מסביר אביבי. "הצענו מסלולי שירות מותאמים, והתכנית זוכה לתמיכה רחבה, כולל מקרב חלקים בציבור החרדי עצמו".
אביבי רואה את המערכה הנוכחית כשני מאבקים מקבילים: ."הלחימה בשטח –שבה חיילי צה"ל מובילים את ישראל לניצחון היסטורי – והמאבק הציבורי והגלובלי –מול גורמים המנסים לעצור את הלחימה ולאפשר לאויבים להשתקם". "תפקידנו ההיסטורי הוא לוודא שהניצחון יהיה מוחלט," הוא מדגיש. "המטרות ברורות: החזרת כל החטופים, חיסול חמאס, פגיעה משמעותית בחיזבאללה ומעל הכול – הכרעת הגרעין האיראני ומוטטות הציר האיראני. אנו רואים שהציר השיעי מתחיל לקרוס, וכעת עלינו להשלים את העבודה. כניסת ארה"ב למערכה מול איראן וזרועותיה תאיץ את סיום המלחמה ותסלול את הדרך להסכמי שלום אזוריים"
הקשר עם מקבלי ההחלטות בארה"ב
התנועה פועלת גם בזירה הבינלאומית, במיוחד מול מקבלי החלטות בארה"ב.
"אנחנו מסבירים לאמריקאים מדוע עליהם לתמוך בפעולה תקיפה מול הציר האיראני', אומר אביבי. "מחקרים שלנו משמשים בסיס לדיונים בארה"ב ובאירופה, ואנו מפיצים מדי שבוע דוח ביטחוני לשגרירויות בארץ, לוושינגטון ולאיחוד האירופי. בנוסף, אנו עורכים כנסים ומסבירים את תמונת המצב מנקודת מבט מקצועית ובהירה.
לגבי החזון לישראל של אחרי המלחמה, אביבי משוכנע כי אם ישראל תנצל את שעת הכושר הזו, תוכל להבטיח לעצמה תקופה של שגשוג ויציבות "ככל שהניצחון יהיה גדול יותר, כך תיפתח לישראל תקופת זהב. אבל כדי שזה יקרה, נדרש איחוד כוחות, גיוס רחב היקף ושימור ההישגים הביטחוניים. אנחנו כאן כדי לוודא שזה יקרה”.
למידע נוסף ויצירת קשר: https://idsf.org.il/en/
אורן סמדג'ה: "במכינה עומר קיבל משמעות"
"ביום של הדפיקה על הדלת – שזה היה היום הכי נורא בעולם – הבטחתי לעצמי שזה לא יהיה לשווא; שסיפור החיים של עומר יוכל לעזור לאנשים אחרים. לילדים עם הפרעות קשב לפעמים קשה מאוד להגשים חלומות, וההורים והמסגרות צריכים למצוא דרכים יצירתיות כדי לעזור להם". כך סיפרה ליאת סמדג'ה, שבנה רב-סמל (במיל') עומר סמדג'ה (25) ז"ל, נפל בחודש יוני 2024 במסדרון נצרים ברצועת עזה.
ליאת החליטה לקיים את ההבטחה שנתנה לעצמה באותו יום נורא, ואחרי נפילתו של עומר החליטה משפחת סמדג'ה להקים על שמו מכינה קדם-צבאית, והמיקום: "דווקא בעוטף עזה".
אביו של עומר ז"ל הוא אורן סמדג'ה, המדליסט האולימפי והמאמן הראשי של נבחרת הגברים של ישראל בג'ודו. כחודש לאחר נפילת בנו, עם ישראל כולו התרגש איתו, כשחניכו פיטר פלצ'יק זכה במדליית הארד באולימפיאדת פריז. "מרגע שעומר נפל, רצינו מאוד להנציח את הסיפור שלו ואת הדברים שהוא חווה ועבר. ידענו שאנחנו מחפשים משהו מאוד משמעותי – ומכינה היא אחד המקומות שבהם עומר הבין את המשמעות שלו בחיים", הסביר אורן. ליאת ואורן מספרים שעומר התמודד עם קשיים בלימודים בעקבות הפרעות קשב וריכוז, ושהיה לו קשה להתמיד במסגרות, אך הוא לא ויתר: הוא התנדב במד"א, עבר מכינה קדם-צבאית והתגייס להיות לוחם. "לפני המכינה ותנועות הנוער עומר היה פחות מחובר לערכים הציוניים ולהיסטוריה", נזכר אורן. "ראינו איך המכינה שהוא היה בה שינתה אותו, וכמה הוא רצה להגיע ליחידה קרבית. הוא קיבל שם משמעות. אחרי שהוא נפל, היה לנו ברור שככה נרצה להנציח אותו".
המכינה צפויה להיפתח בספטמבר במושב תקומה שבעוטף. היא מוקמת כאמור בשיתוף פעולה עם תנועת "הביטחוניסטים". למשפחת סמדג'ה היכרות מוקדמת עם מייסד התנועה, תת-אלוף (במיל') אמיר אביבי, שלאחר נפילתו של עומר פנה למשפחה והציע את רעיון המכינה לזכרו. "קיבלתי צמרמורת באותו רגע, וישר אמרנו כן", סיפרה ליאת. על בחירת המיקום אמרה: "קודם כל השם 'תקומה' הוא משמעותי. אנחנו צריכים לקום. דבר נוסף הוא שזה חייב להיות בעוטף עזה – אזור שחטף מכה נוראית.
"דור העתיד של החניכים ישתלב בקהילה כאן ויעזור בתקומה", היא מוסיפה. "אנחנו רוצים לתת צ'אנס לאלה שקשה להם להגיע למכינות, לאלה מהפריפריה החברתית והגאוגרפית. עומר למד בחינוך מיוחד בגלל הפרעות קשב ולקויות למידה. מי שלומד בחינוך מיוחד לרוב לא הולך להיות לוחם בצבא, או שלא מתגייס בכלל. המכינה שהוא היה בה נתנה לו את ההזדמנות. אנחנו רוצים לתת הזדמנות לכל נער ונערה שרוצים להוביל". לעומר לא היה קל, אבל הוא עשה את כל מה שהוא רצה, אומר אביבי. "הוא דמות המופת שצריכה להיות לחבר'ה שיגיעו למכינה. הקצינים כאן יעטפו אותם – לא רק במכינה, אלא גם לאורך השירות הצבאי".
"עומר נפל ביום ההולדת שלי", סיפר אביו, אורן. "הייתי בשיא ההכנות לאולימפיאדה. כשהוא נפל לא ידעתי אם אצליח להמשיך. האולימפיאדה כבר לא הייתה על הפרק מבחינתי. נפלתי. אבל עטפו אותי וקיבלתי בכל זאת החלטה לטוס לאולימפיאדה, גם בשביל עצמי וגם מתוך ציונות ואהבת ישראל. ידעתי שמדליה היא משהו שיכול לעשות שירות מעולה למדינה ולהרים את המורל הלאומי. זאת הייתה המטרה שלי וראינו מה קרה בסוף. זה לא היה קל. הכאב והעצבות היו איתי לאורך כל התחרות; שנייה לפני שפיטר עלה כמעט חזרתי הביתה. זאת הייתה לחימה יומיומית, הרבה בכי וקושי – אבל זה לא היה גלוי. אנחנו לוחמים. אי-אפשר לשבור אותנו".
