האהדה הגורפת של האמריקאים לישראל עדיין פועמת, חרף הביקורת החריפה והשיטתית המוטחת בישראל על ידי "עילית" התקשורת והאקדמיה בארה"ב
הזיקה הייחודית של ארה"ב לישראל – שלא כמו קשרי וושינגטון עם מדינות אחרות
ברחבי העולם הגדול – נובעת מתפיסת העולם של הציבור האמריקאי, המחלחלת מעלה לנבחרי הציבור בשני בתי הקונגרס והנשיא. הזיקה לישראל שואבת את עוצמתה מיסודות דתיים, ערכיים ותרבותיים שהיכו שורשים ב־ 1620 , כאשר
המתיישבים הראשונים הגיעו לארה"ב בספינה "מייפלאוור", וטופחו על ידי "האבות המייסדים" שגיבשו את חוקת ארה"ב ב־ 1787 .
לדוגמה, המתיישבים הראשונים התייחסו להפלגות מבריטניה ליבשת החדשה כ"יציאת מצרים וחציית ים סוף" לכיוון "הארץ המובטחת". מכאן שמותיהם
התנ"כיים של מאות האתרים ברחבי היבשת, כמו ציון, ירושלים, שלם, בית אל, שילה, רחובות, דותן, גלעד, חברון, כרמל. על "פעמון החירות", המסמל את עקרון
החופש שהנחה את "האבות המייסדים", חרות פסוק י' מפרק כ"ה ב"ויקרא" (פרשת היובל): "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה". הסמל הרשמי של אוניברסיטת האייבי-ליג ייל כתוב בעברית – "אורים ותומים" (כוח הכהן הגדול ביציאת מצרים), ועל הסמל הרשמי של אוניברסיטת קולומביה – ארבע אותיות השם ו"אוריאל" (בעברית).
יורם אטינגר, מומחה לישראל-ארה"ב, סבור כי למרות הכרסום בשנים האחרונות, כתוצאה משינויים דמוגרפיים ואידואולגיים בארה"ב, השפעת הערכים ארוכי־הטווח על מדיניות ארה"ב כלפי ישראל עדיין עולה על השפעתם של אינטרסים גיאו־אסטרטגיים משתנים. על השפעת היסודות הערכיים – המוגדרים כ"ערכים יהודיים־נוצריים" בארה"ב, שהיא הדמוקרטיה המערבית הדתית ביותר – אפשר ללמוד מ־ 69% אהדה לישראל בסקר "גאלופ" מפברואר 2019 (לעומת 21% אהדה לפלשתינים).
האהדה הזאת עדיין קיימת חרף הביקורת החריפה והשיטתית המוטחת בישראל על ידי "עילית" התקשורת והאקדמיה בארה"ב, חרף העמדה השלילית של מחלקת
המדינה מאז התנגדותו להקמת המדינה ב־ 1948 , ולמרות הלחץ השיטתי שהופעל על ידי כל נשיאי ארה"ב, מטרומן ועד אובאמה.
בניגוד ללחץ הנשיאותי, מציין אטינגר, ישראל נהנית מתמיכה שיטתית של חברי שני בתי הקונגרס, הנציגים האותנטיים ביותר של הציבור האמריקאי הפרו־ישראלי
(ברובו), ולכן קשובים לרחשי לב הבוחר המפגין את שריריו בבחירות המתקיימות מדי שנתיים. בנוסף, ערכי היסוד של החברה האמריקאית מיוצגים גם על ידי פסל
משה רבנו הניצב מול כס יו"ר בית הנבחרים בוושינגטון; ופסל משה רבנו ולוחות הברית, הקבוע בתקרה מעל מושבי תשעת השופטים העליונים של ארה"ב. הערכים
הללו מיוצגים גם באמצעות אנדרטאות של לוחות הברית ועשרת הדיברות על מדשאות בנייני הקונגרס בטקסס, אוקלהומה וארקנסו; וגם על ידי פסלי יהושע, דוד המלך ויהודה המכבי בין תשעת המנהיגים הצבאיים המובילים בהיסטוריה האנושית באקדמיה הצבאית "ווסט פוינט".
מאז ראשית המאה ה־ 20 , העניקה יהדות ארה"ב, על שלל מנהיגיה וקהילותיה, תמיכה רחבה ברעיון כינונו של בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. לאחר הקמת
מדינת ישראל, ובעיקר לאחר שהפכה לנכס אסטרטגי בראייתם של ממשלי ארה"ב, לבשה תמיכה זו גם דפוס ממוסד ומובנה הרבה יותר בעקבות צמיחתם המטאורית
של מוסדות, ארגונים ושדולות, שהצליחו להוביל מהלכי חקיקה למען ישראל בקונגרס, ובה בשעה פעלו לסיכולן של יוזמות ממשלתיות שנתפסו כמנוגדות לאינטרסים ביטחוניים חיוניים שלה.
בעוד שבעשורים שקדמו לעצמאותה של ישראל מדובר היה בעיקר ביוזמות אישיות של דמויות כגון השופט העליון לואי ברנדייס, לאחר לידתה של המדינה השתלבה ונשזרה פעילות אינדיבידואלית זו יותר ויותר בתוך מארג מקיף של יזמות ארגונית
ומוסדית למען ישראל, ביטחונה ורווחתה. הארגוניים הפרו־ישראליים בזירה הפנים־אמריקאית ובראשם איפא"ק, פעלו בשיטתיות ובהתמדה לטיפוחם ולשדרוגם של היחסים המיוחדים שבין וושינגטון לירושלים. העובדה ש"הקול היהודי" בבחירות לנשיאות ארה"ב היה, באופן מסורתי, בעל משמעות אסטרטגית רבה בשל שיעור ההצבעה הגבוה יחסית של יהודי ארה"ב בבחירות לנשיאות, העצימה עוד
יותר את משקלה וחשיבותה של קהילה זו בשיח הפנים־אמריקאי, מה גם שקהילות יהודיות רבות עדיין מרוכזות במדינות מפתח עתירות חשיבות.
אבל לצד רצף של הצלחות מרשימות, אסור להתעלם מן הצללים, שלא אחת העיבו על פועלה של יהדות ארה"ב ואף הילכו לעיתים אימים על מנהיגיה. כך, למשל, נרתעו בזמנו מרבית יהודי ארה"ב וקברניטיה מפעילות ציבורית גלויה ומוצהרת למען ישראל בעידן הנשיא אייזנהאואר. החשש מפני האשמתם בנאמנות כפולה, במיוחד בימי ציד המכשפות של הסנאטור ג'וזף מקארתי (שחלק גדול מקורבנותיו היו יהודים), לצד תפיסתו האסטרטגית הראשונית של הממשל, שהיתה עוינת לישראל – היו הגורמים המרכזיים להתנהלות זהירה זו. גם פרשת ג'ונתן פולארד, שנידון במארס 1987 למאסר עולם, הציפה מחדש עבור יהודי ארה"ב מכלול שלם של שאלות מורכבות וקשות, הקשורות לזיקתם ולזהותם.
גם היום, בעידן של שסע חברתי וקיטוב אידיאולוגי עמוקים, לא הכל ורוד במרחב היהודי־אמריקאי. בעיקר בולטת המגמה של התרחקות מישראל בקרב חלק
מיהודי ארה"ב, בעיקר הצעירים שבהם, הנמנים עם האגף הליברלי במחנה הדמוקרטי. ואולם, חרף שחיקה מסתמנת זו בהיקף התמיכה, הקהילה היהודית ממשיכה להיות בבסיסה הגרעין הקשה והמוצק של היחסים המיוחדים, והיא צפויה להעניק לישראל גם בעתיד רשת ביטחון רחבה אל מול כל אתגר ואיום.
