"שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם" (משלי כ"ד, ט"ז) * כתבה חדשה, עשר שנים אחרי… על קורות החיים של אברהם ג' * מהצלחה מסחררת, מיליוני דולרים ואחוזה באגורה הילס דרך התמכרות קשה, פשע, אלימות ומאסר ממושך * ועם מסע אישי מצמרר של אמונה, תשובה ושיקום, שהפך עם השנים גם לשליחות עבור אחרים
לפני עשר שנים נפגש אברהם ג' לראשונה עם כתב "שבוע ישראלי" מיד ביציאתו מהכלא ואמר: "אין לי שום כוונה לחזור לשם". באותו זמן היה קשה לדעת אם מדובר באדם שהצליח להשתנות באמת, או בעוד מכור שמנסה לשכנע את עצמו ואת העולם שהפעם זה אחרת. היום, עשר שנים אחרי, אפשר להביט לאחור ולהבין שהמשפט ההוא היה תחילתו של פרק חדש…
כדי להבין את האדם שהיה אז, צריך לחזור שנים אחורה. אברהם גדל ברחובות, בבית לא יציב. הוריו התגרשו כשהיה ילד והוא גדל בתחושת בדידות וחוסר שייכות. הוא סיפר על ילדות של חופש כמעט מוחלט, ללא גבולות וללא דמות שמציבה לו מסגרת ברורה. כבר בגיל צעיר התנסה באלכוהול ובחשיש. במהלך שירותו הצבאי הסתבך ונשלח לכלא צבאי לאחר שנתפס עם חשיש. במבט לאחור, הוא תיאר את אותן שנים כתחילתו של מדרון, שאיש סביבו לא הבין עדיין עד כמה הוא יהיה תלול.
לאחר השחרור מצה"ל ניסה לבנות לעצמו חיים חדשים. הוא אהב מוזיקה, הופיע עם להקות, הסתובב עם אמנים, ובאמצע שנות ה-80 עזב את ישראל ועבר ללוס אנג'לס. כמו ישראלים רבים בני דורו, הוא הגיע עם חלום פשוט: לעבוד קשה, להצליח ולהקים חיים חדשים. והוא אכן הצליח: תוך שנים ספורות בנה עסקים משגשגים, הפך ליבואן מצליח בתחום האלקטרוניקה, גלגל מיליוני דולרים, עבר להתגורר באגורה הילס, גידל משפחה, והפך לדמות מוכרת בקהילה הישראלית. הוא יזם מופעי תרבות גדולים, ובהם מופע האיחוד המפורסם של להקת "ברוש", שנחשב לאחד מאירועי התרבות הזכורים של אותם ימים. כלפי חוץ הוא היה סמל להצלחה: איש עסקים כריזמטי, בעל קשרים, מוקף חברים, כסף וכבוד. אנשים ראו את המכוניות, את הבית, את האירועים ואת ההצלחה. אבל איש לא ראה את הסערה שהתחוללה מאחורי הדלת הסגורה.
מאחורי ההצלחה הסתתרה התמכרות שהלכה והעמיקה. בתחילה היה זה הקוקאין, אחר כך גם הסחר בו, ובהמשך כניסה לעולם שבו הכול הפך למטבע עובר לסוחר: כסף, אנשים, אמון ומוסר. אברהם מצא עצמו פועל לצד עבריינים, כנופיות ורשתות זנות. הוא הודה שלא היה מדובר רק בהתמכרות לסמים: "הייתי מכור לכוח, לשליטה ולתחושה שאני בלתי מנוצח" סיפר. העולם שבו הוא חי התנהל סביב שקרים, פחד וחשדנות. לדבריו, לא היו לו חברים אמיתיים רק אנשים שכל אחד מהם חיפש את האינטרס שלו.
המחיר היה כבד. לא רק הוא שילם אותו. משפחתו, אשתו וילדיו וגם הוריו שילמו. אחותו סיפרה בכאב כיצד ראתה את אחיה הולך ונעלם מול עיניה. היא תיארה את תחושת חוסר האונים של המשפחה, את ההבטחות החוזרות שייגמל, את האכזבות החוזרות, ואת האם שנשברה מהכאב ולא התאוששה ממנו. במשך שנים נותק הקשר בין האחים, משום שלדבריה כבר לא הכירה את האדם שהיה פעם אחיה. ההתמכרות לא לקחה ממנו רק כסף וחופש – היא לקחה ממנו את האנשים שאהבו אותו יותר מכולם, אהבו אותו באמת.
גם כשהצליח לבנות את עצמו מחדש, לפתוח עסק חדש ולהרוויח שוב מיליונים, ההתמכרות המתינה מעבר לפינה. היא אף חזרה בעוצמה גדולה יותר: הבית שלו הפך, כפי שתיאר בעצמו, למרכז של סחר בסמים וזנות. המעצר האחרון שלו, שתועד על ידי צוות צילום של תוכנית טלוויזיה אמריקאית, סימן את סוף הפרק ההוא. בתוך ימים איבד כמעט הכול: את החופש, את הבית, את העסק, את כספו ואת שארית מעמדו. האיש שחי באחוזה מצא את עצמו נכנס לתא קטן בבית כלא, כשהוא אזוק בידיו וברגליו.
אבל אם חשב שהעונש שלו הוא רק שלילת החירות, הוא גילה מהר מאוד שהכלא הוא עולם בפני עצמו. הוא תיאר מערכת אכזרית שבה האלימות היא שפת היום־יום. עולם שמחולק לפי גזעים וכנופיות, שבו אסיר חדש חייב לבחור מיד לאיזו קבוצה הוא משתייך. הוא היה עד לעשרות מקרי אלימות, ראה דם כמעט מדי יום, והבין שבכל יציאה מהתא עליו להיות מוכן להילחם על חייו. באחת התקופות הסתובב עם סכין מאולתרת שהחביא על גופו מחשש שיותקף. במקרה אחר תקף אסיר שעל גבו התנוסס צלב קרס, מתוך סערת רגשות עמוקה סביב זהותו היהודית, ונשלח בעקבות זאת לצינוק. הכלא הפך אותו לאדם שחי במצב תמידי של הישרדות.
אלא שלפעמים דווקא במקומות החשוכים ביותר מתחיל להיכנס אור. בין קירות הבטון, כשהוא מנותק מהעולם החיצון, בלי כסף, בלי מעמד ובלי האפשרות לברוח מעצמו, החל תהליך מופלא בתוכו שהוא לא ציפה לו: הוא הפסיק להשתמש בסמים, החל להתפלל, לקרוא ספרי יהדות, להניח תפילין ולהתקרב למסורת. אט־אט החליף את הכעס בהתבוננות פנימית, ואת תחושת הקורבן בקבלת אחריות. הוא הבין שהדרך היחידה לצאת באמת מהכלא היא קודם כל להשתחרר מהכלא שבתוכו. כששוחרר, הוא ביקש דבר אחד בלבד: "אל תקראו לי יותר אבי". לא משום שהתבייש בעברו, אלא משום שהרגיש שהאדם ההוא איננו עוד. "אבי מת", אמר אז, "מהיום אני אברהם".
עשר שנים חלפו מאז אותה כתבה שנערכה איתו בעיתון בדיוק כשיצא משערי הכלא האמריקאי ושבה הדבר הראשון שהוא אמר זה המשפט: "אין לי שום כוונה לחזור לשם".
נפגשתי איתו לראשונה במסגרת עבודה משותפת שלנו. עומד מולי אדם גבוה, מרשים ובטוח בעצמו. הוא מראה לי את הכתבה שנעשתה עליו בעבר ואני נתפסת במשפט האחרון שלו. שמעתי משפטים כאלה עשרות פעמים… אני חושבת לעצמי. כמי שמטפלת בעצמה באנשים מכורים – בעיקר בבני נוער שעומדים בתחילתו של אותו מדרון חלקלק – וכמי שמלווה אותם דרך שיטת 12 הצעדים, פענוח ציורים ואבחון כתב היד, ידעתי אז כמה קל להבטיח וכמה מפותלת, כואבת ולעיתים אכזרית היא הדרך להחלמה אמיתית. השבוע, כשישבנו שוב בלוס אנג'לס, לא ראיתי מולי את שרידי האסיר המשוחרר, אלא אדם שנולד מחדש מתוך העפר.
אברהם עומד היום בראש מעצמת שיקום וגמילה: רשת ענפה של מרכזים מתקדמים בפריסה רחבה הן בוואלי (San Fernando Valley) והן בעיר עצמה. המערך כולל תשעה מרכזים, מתוכם שלושה מרכזים רפואיים ייעודיים לניקוי רעלים מלא (Detox), לצד בתי שיקום איכותיים, תוכניות שיקום יום (Day Treatment / PHP / IOP), ותוכניות הבראה מקיפות ומותאמות אישית ברמה הגבוהה ביותר עם צוות מקצועי, מיומן ומלא באהבה, ותמיד באנונימיות ובדיסקרטיות מוחלטת. כשישבנו זה מול זו, לא היה צורך במסכות. השפה של 12 הצעדים, של שבירת האגו ושל הכאב החשוף, חיברה בינינו מיד.
אברהם, בוא נחזור לרגע שבו הכל מתחיל. אנשים מבחוץ רואים אדם מצליח: כסף, מכוניות, מעמד ולא מבינים איך הוא נופל לסמים. מה באמת קורה בנפש של המכור ברגעים האלה?
"ההתמכרות היא אף פעם לא הסיפור של החומר עצמו, היא הסיפור של הריקנות. יש בתוכך בור עמוק, חור שחור בנפש וברוח, ואתה תעשה הכל כדי לא להרגיש אותו. מאיפה זה בא? מפחדים קיומיים, מבדידות, ממחשבות ומתזזיות בלתי פוסקת. אתה נכנס לאובססיה מטורפת סביב שליטה: עוד כסף, עוד נשים, מכונית יותר יקרה, שעון נוצץ, בית מפואר. הכל כדי להעמיד את האגו מקדימה ולצעוק לעולם 'אני קיים, אני שווה משהו'. אבל האגו אף פעם לא שבע. אז אתה מנסה לפרק את הלחץ מהעבודה, מהציפיות, מהמשפחה ומעצמך – ובמקום להתמודד, אתה בורח.
"החיים באמריקה הפכו לעבדות מודרנית, והבריחה מגיעה כביכול מתוך רצון ל'סתלבט'. אתה אומר לעצמך 'רק שורה אחת של קוקאין במסיבה', 'רק קצת ספיד להחזיק מעמד בעבודה', פטריות, כדורים, סמי הזיות. אתה חושב שאתה על גג העולם, אבל מתחילים בשורה וגומרים ברכבת הרים לתוך הגיהינום".
בטיפול עם בני נוער אני רואה המון את האשליה הזו של 'המסע הרוחני' והחיפוש אחרי ריגושים. כולם מחפשים שייכות במסיבות טבע ופסטיבלים.
"בדיוק. כולם נוסעים היום לברנינג מן, לקואצ'לה, מחפשים 'התגלות רוחנית', מדברים על אהבה ואחדות. אבל בסוף, כשמתפוגג העשן, הכל מתברר כבלוף אחד גדול. הכימיקלים לא מביאים רוחניות – הם גונבים את הנשמה. במוקדם או במאוחר, האשליות מתנפצות ואתה מוצא את עצמך בודד, אומלל, חסר אונים מול מפלצת שגדלה בתוכך. ואיפה המכור מסיים תמיד? לא באורות של הפסטיבל, אלא נעול לבד בתוך תא שירותים מסריח, רועד, מסתתר ומשתמש. שם נגמר כל הזוהר".
ומה שהכי שובר בסיפור הזה זו הבדידות. ההסתרה.
"השקר הכי נורא, השקר שהורג אותנו, זה המחשבה ש'אף אחד לא יידע'. אתה חי בפרנויה, מתהלך בעולם עם סוד נורא. הפיצול הזה בנפש יוצר חרדות משתקות, דיכאון תהומי והתפרצויות זעם בלתי נשלטות. אתה הופך לאדם בלתי נסבל כלפי מי שהכי אוהב אותך, דוחה כל יד שמושטת לעברך, ומאבד צלם אנוש בעיני עצמך. הסבל כל כך כבד, שהנשמה פשוט נסדקת".
זה נוגע בנקודה המהותית ביותר בתוכנית 12 הצעדים – ההכרה בחוסר אונים. איך השיטה הזו מחזירה לאדם את הנשמה שלו?
"התובנה של 12 הצעדים, שנולדה עוד ב-1939 כשהפסיכיאטר קרל יונג הבין שרק חוויה רוחנית יכולה לרפא תלות כפייתית, היא פשוטה וגאונית: רק מכור יכול להציל מכור. רופאים ופסיכולוגים יכולים לתת כלים, אבל כשמכור שמכיר את החושך יושב מול מכור שכרגע מתבוסס בו, אין צורך במילים – יש הבנה שקטה. וזה מה שמדהים בקהילה שלנו כאן בלוס אנג'לס – יש כאן קבוצות מדהימות של NA (מכורים אנונימיים) שמתנהלות בעברית! ישראלים שמגיעים לפגישות האלה מוצאים חבר'ה אוהבים, אמיתיים ומבינים, שמקבלים אותך בלי גרם של שיפוטיות. מעל הכל, יש שם 'חברותא' אמיתית, ערבות הדדית וחיבוק חם שמחליף את הבדידות המקפיאה.
הרעיון של אנונימיות הוא לא רק להסתיר את השם, אלא להכניע את האגו ולהבין שיש כוח עליון בעולם. כמו שאלוהים הוא נסתר, כל-יכול ואף אחד לא רואה אותו – ככה אנחנו פועלים מתוך ענווה. מכור ותיק חונך חניך טרי, עוברים יחד צעד אחר צעד, מנקים את השקרים, ומחזירים את השליטה לכוח גדול מאיתנו. כיום התוכנית הזו מצילה מעל 50 מיליון איש בעולם מכל התמכרות שקיימת: אלכוהול, סמים, כדורים, הימורים, פורנו. כל דבר שמשתלט על הרגש והופך למרכז החיים".
הקמת מערך של מרכזים בוואלי ובעיר – מדיטוקס ועד בתים ותוכניות שיקום יום. מה היקף המענה שאתם מעניקים היום?
"הבנתי שהמאבק בהתמכרות דורש מעטפת של 360 מעלות. אדם לא יכול פשוט לצאת מדיטוקס ולחזור לרחוב או לאותה סביבה שפצעה אותו. לכן יצרנו את כל שרשרת השירות תחת קורת גג אחת: החל ממרכזים רפואיים ייעודיים לניקוי רעלים (Detox) שבהם מנקים את הגוף בצורה בטוחה ומפוקחת, דרך בתי שיקום חמים ותוכניות הבראה מקיפות, ועד תוכניות שיקום יום (Day Programs) שמאפשרות לאדם לבנות הרגלים, ללמוד לתפקד, להשתלב חזרה בעבודה ובחיים ולהישאר נקי.
"המרכזים שלנו פועלים במיקומים מעולים בוואלי וברחבי העיר, ברמה הגבוהה ביותר וללא פשרות, עם צוות מיומן, מקצועי ומעל הכל צוות אוהב עם נשמה ענקית שמבין את המטופל. והכל, מהפנייה הראשונה ועד סוף התהליך, נעשה באנונימיות ובדיסקרטיות מוחלטת. זו מלחמה יומיומית. המטרה שלנו היא לא רק 'לנקות' את הגוף מסמים בחדרי הטיפול, אלא לבנות מחדש את האדם ואת המשפחה המפורקת שלו. אנחנו נלחמים בשיניים מול חברות הביטוח, שלא תמיד מבינות שגמילה היא לא מותרות אלא הצלת חיים של ממש. לוס אנג'לס היא אמנם בירת ההחלמה, עם קבוצות ה-NA התומכות בעברית ובאנגלית, אבל המאבק על כל נפש הוא סיזיפי ומחייב מעטפת מקצועית ואנושית מושלמת".
העולם השתנה מאוד מאז התקופה שאתה היית בעולם ההתמכרויות. היום אנחנו רואים מגיפה מסוג חדש: המסכים והחיים הדיגיטליים. איך אתה רואה את זה?
"זו המלכודת הכי מסוכנת של העידן הנוכחי. אנשים לא מבינים שהתמכרות דיגיטלית של 'כאן ועכשיו' עובדת על אותו מנגנון בדיוק במוח. הכל זמין בלחיצת כפתור, קניות, אוכל, ריגושים – הכל מגיע עד הדלת בלי לצאת מהבית. המסך הקטן שפותח לך כביכול את כל הגלובוס הוא בעצם צינוק. בני נוער מסתגרים בחדרים, לא מדברים, מאבדים את היכולת לתקשר עין בעין, וצורכים סיפוקים רגעיים שמשאירים אותם מרוקנים עוד יותר. העולם הזה נברא כדי שנרגיש אותו, שנהנה ממנו במציאות, לא דרך פיקסלים. לדעתי, בעידן כזה, כמעט כל אדם זקוק לאיזושהי תוכנית של 12 צעדים כדי להתאפס על החיים שלו".
אברהם, מה השיעור הכי גדול שההחלמה לימדה אותך על הקשרים עם האנשים שהכי נפגעו ממך?
"היא לימדה אותי לסלוח, לבקש סליחה באמת, ולהבין שאמון נבנה במעשים ולא בדיבורים. המחיר הכי כבד ששילמתי בזמנו היה אובדן המשפחה – אשתי, ההורים שלי שנשברו, ואחותי שראתה אותי נעלם מול העיניים שלה. היום, הניצחון האמיתי שלי לא נמצא במרכזים שהקמתי ולא בכסף. הניצחון שלי הוא שהילדים שלי חזרו לחיים שלי. הם מגיעים לבקר לעיתים קרובות, אנחנו יושבים יחד, מדברים, מחבקים. הקשר נבנה מחדש נדבך על גבי נדבך".
לסיום, מה המסר שלך לאותו אדם שקורא אותנו עכשיו, נעול בחדר או בשירותים, ומרגיש שאין לו מוצא?
"אני רוצה להגיד לכל מי שכואב, שסובל, שמרגיש חסר אונים מול המחלה שלו – אל תישאר שם לבד. יש פה בלוס אנג'לס קהילה שלמה של אנשים בעברית שמחכים לחבק אותך, יש קבוצות NA תומכות, יש לנו מרכזים, תוכניות הבראה ובתים ברמה הכי גבוהה שיש עם צוות שיקבל אותך באהבה ובאנונימיות מוחלטת. יש תקווה, יש אמונה, ויש מקום שבו אתה יכול להניח את הראש, להשיל את הבושה ולהחלים באמת. אם אדם כמוני, שהיה קבור בעומק של הכלא והפשע, יכול היה להיוולד מחדש – כל אחד בעולם יכול. תעשו את הצעד הראשון, תבקשו עזרה".
כשיצאתי מהפגישה עם אברהם אל השמש הקליפורנית החמימה, נעצרתי לרגע והבטתי בו שוב. כמורה וכמאמנת, שמלווה מדי יום בני נוער ונשמות פצועות ברגעים השבריריים ביותר שלהם, אני פוגשת לעיתים קרובות את העיניים הכבויות שמחפשות אחיזה, את הפחד התהומי שמא כבר מאוחר מדי. באותם רגעים מול אברהם, ראיתי את מה שאני מנסה לטעת בכל תלמיד ומתאמן שלי: הוכחה חיה לכך ששום נפש אינה אבודה לנצח. ראיתי אדם שחי בשלווה עמוקה, שהכניע את האגו לטובת ענווה טהורה, ושבכל נשימה שלו פועמת שליחות של ממש. הוא לקח את שברי חייו, הפך את הגיהינום האישי שלו למגדלור של תקווה עבור אחרים, והזכיר לי מחדש את תמצית השליחות שלי – שגם מתוך התהום העמוקה והחושך המוחלט ביותר, תמיד, אבל תמיד, אפשר לבחור באור ולהיוולד מחדש.
ומה המשמעות של הפסוק "שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם" ולמה בחרתי אותו לכתבה? כי הוא בעצם מזקק את כל מהותו של המסע של אברהם: הוא מלמד אותנו שגדלות רוחנית אינה נמדדת בחיים חפים מטעויות, אלא בכוח הבלתי מתפשר לקום מחדש מתוך התהומות הכי עמוקים. אברהם חווה שוב ושוב את ההתרסקות, את הכלא ואת אובדן השליטה, אך דווקא מתוך השבר והכנעת האגו הוא בחר בחיים, נולד מחדש והפך את פצעי העבר למגדלור שמאיר היום מאות נשמות אחרות – מסר שמהדהד בעוצמה גם בעבודת הטיפול והחינוך, כי שום נפש אינה אבודה, וכל נפילה טומנת בחובה את הזרע לתקומה.
לפרטים נוספים ויצירת קשר: טל': 323-481-3312,
