נשיא ארה"ב מעוניין לשחוק את כוחה של טהרן, אבל גם להימנע ממעורבות-יתר אמריקאית בניהול העולם • הבעיה: שני הרצונות אינם מתיישבים זה עם זה
דונלד טראמפ רוצה שני דברים שקל להבין. הוא רוצה לשחוק את כוחה של איראן – והוא רוצה להימנע ממעורבות יתר אמריקאית בניהול העולם.רק שהם אינם מתיישבים זה עם זה. ה “וול סטריט ג׳ורנל” השמרני, במאמר מערכת, לא מחמיא על מדיניותו של טראמפ מול איראן, תיאר זאת כך: ״הוא לכוד בין מטרות נציות
לאמצעים יוניים״.
מה שהעיתון מבין, גם שליטי איראן מבינים. מה שהעיתון מבין אולי גם טראמפ מבין: הוא הגיע לצומת של החלטה, אולי החשובה בקדנציה הראשונה שלו כנשיא. הוא הגיע לצומת שבו עליו לחשוף איזה משני הדברים שהוא רוצה, הוא רוצה יותר. ומה שלא יחשוף – יחטוף.
בעבר היה הייתה מדיניות אמריקאית שגרסה בערך כך: איראן היא מדינה בעייתית, המקדמת תוכנית גרעינית. ראוי לבלום אותה. הדרך לבלום אותה היא באמצעות
סנקציות, שיאלצו אותה לבוא לשולחן המשא ומתן ולהתפשר. ממשל אובמה הפעיל לחץ. האיראנים אכן באו לשולחן. ואז שמחו לגלות שממשל אובמה רוצה בהסכם לא פחות, אולי יותר, מהם. האיראנים התפשרו קצת, ממשל אובמה התפשר יותר. בין השאר, חתם על הסכם שמועד התפוגה שלו קרוב מאוד במושגים של פוליטיקה בינלאומית, הסכם שמתיר לאיראן להמשיך בכל תעלוליה מלבד קידום פרויקט הגרעין. היו בהסכם גם כמה אלמנטים חיוביים, בראשם פיקוח הדוק המאפשר לעולם לדעת – לפחות בתיאוריה – מה קורה בתוכנית הגרעין.
בחירות 2016 העלו לשלטון נשיא חדש, שכבר בשלב מוקדם למדי הודיע שהוא מתנגד להסכם הגרעין. לשבחו ייאמר, הוא אומר ועושה. טראמפ הוציא את ארה"ב
מההסכם וקיווה שמה שלא הצליח לאובמה – יצליח לו. הוא יגביר את לחץ הסנקציות. איראן תיגרר למשא ומתן, והפעם קשוח יותר, מתפשר פחות. הוא יוציא משליטי טהרן את מה שקודמו הרכרוכי לא הצליח. למי שחיפש ראיות לנחישותו הוא סיפק אותן בסוריה, היכן שאובמה איים להפציץ ונרתע. טראמפ, לעומתו, לא נרתע. הנה נשיא שמאיים ומקיים. אלא שבצד המהלך הזה וההבטחות בנושא האיראני, טראמפ הבטיח להתמקד באינטרס המיידי של אמריקה, ולצמצם את מעורבותה בעולם.
״אנחנו לא פראיירים יותר, חברים״, אמר לחיילי הצבא האמריקאי בעיראק כשביקר אותם לפני חצי שנה. ״ארה"ב איננה יכולה להמשיך להיות השוטר של העולם״. הבטחתו לסיים את ״המלחמות הבלתי נגמרות״ של אמריקה הייתה לדידו אחת הסיבות להצלחתו הפוליטית. הוא מן הסתם מניח שגם גורלו האישי תלוי
באופן שבו ינהל את הקרב מול איראן. אם ייגרר למלחמה, הוא עלול לשלם בקלפי ב- 2020.
מה אמור לעשות הנשיא? בשלב זה הוא לא מוריד אופציות מהשולחן, אבל קודם כל מממש את הראשונה: הגברת לחץ הסנקציות. אופציה שנייה: עוד כוחות למפרץ,
בתקווה שהאיום הגובר ישכנע את איראן שגם אם ויתר הפעם, הוא לא בהכרח יוותר בפעם הבאה. האופציה השלישית: תגובה מדודה, אבל צבאית, לכל התגרות
איראנית . וכמובן, גם האופציה של מלחמה על השולחן. לא רצויה, אבל לא בלתי אפשרית. או כך לפחות טראמפ רוצה שנאמין, ובעיקר, שהאיראנים יאמינו. שהרי אחרת, כל האופציות האחרות צפויות לכישלון עוד בטרם נוסו.
