עיריית ווסט הוליווד אישרה הקרנת סרט אנטי ישראלי • למה זה חשוב לכל אחד מאיתנו
בפיצר קולג׳ בקלרמונט קליפורניה הצביעו לבטל את תוכנית הלימודים בחו״ל באוניברסיטת חיפה, דבר מצער כשלעצמו, שכן דוקא באוניברסיטת חיפה יכול סטודנט ליברל-מתקדם מארה״ב להרגיש עד כמה מדינת ישראל דמוקרטית. נשיא האוניברסיטה שייך לדור קודם, והוא החליט שלא לכבד את ההחלטה שהתקבלה. אלא שהדור החדש, אותו דור המתחנך בימים אלו ממש בפיצר קולג׳ כמו גם באוניברסיטאות ברחבי ארה״ב, לא מוכן לקבל דבר כזה. הדור וכחי התחנך שכל מה שהוא עושה הוא טוב, שכולם מנצחים ושאם יש תוצאה שאינה לרוחו, הרי שיש לשנות את המציאות בכדי שלא ייגרם לו מפח נפש, ולו קל שבקלים.
כשהנשיא טרמאפ זכה בבחירות יצאו סטודנטים להפגין, השמידו רכוש וגרמו לנזק רב. הם הרגישו כל כך לא בנוח עם תוצאות הבחירות, שבאוניברסיטאות העמידו יועצים ופסיכולוגים לרשות הסטודנטים והמרצים, הגדירו מקומות מסוימים באוניברסיטאות כמקומות ״בטוחים״ שם הסטודנטים יוכלו להרגיש בנוח ואפילו ביטלו כיתות בהרבה מקרים. גידלנו דור רגיש ביותר, עדין במיוחד, שאם חלילה וחס קורה משהו שלא מוצא חן בעיניו, הוא מיד נעלב, מתפרע, פוגע, משתולל ודורש תשומת לב מיוחדת של כפפות משי.
כך גם עם נשיא הקולג׳, פרופסור מלוין אוליבר. הסטודנטים כל כך נפגעו מעזות מצחו וסירובו לקבל את עמדתם ומרותם, שהם העבירו החלטה שאם תוך עשרה ימים הוא לא יחזור בו, הרי שחובה עליו להתפטר או שצריך יהיה להרחיקו בכוח. ולמי שנדמה שהאוניברסיטה תגן על נשיאה, הרי שלא כך פני הדברים היום. בהרבה מקרים, שאינם קשורים כלל לישראל, פרופסורים ליברלים הורחקו בשל השמעת דעה שלא מצאה חן בעיני הסטודנטים. למעוניינים להחשף ביתר פירוט לתופעה זו, צפו סרטם החדש של דניס פרגר ואדם קורולה ״אין מקום בטוח״ (2019, עדין לא באקרנים) עוסק בדיוק בכך.
מדוע נקודה זו חשובה? משתי סיבות. ראשית, לגבי ישראל. בהרבה מהאוניברסיטאות המובילות בארה״ב הועברו החלטות חרם, אלא שאלו אינן מוצאות לפועל תודות לעומדים בראשי האוניברסיטאות. אם נשיאי האוניברסיטאות יפחדו למלא את חובתם בשל לחץ ״ציבורי,״ הרי שהמגן האחרון שעוד לצידנו יעלם. שנית, לגבי עתיד ארה״ב. הדור המתחנך היום באוניברסיטאות ינהיג את ארה״ב בעתיד. אך איזה עתיד זה יהיה אם רק לפי מחליט ההחלטות ישק דבר, ולאו – דמנו בראשנו?
שבוע האפרטהייד
באותו זמן בו בחוף המערבי החליטו שאסור לקיים שיתוף פעולה עם אוניברסיטה בארץ, בחוף המזרחי, באוניברסיטת הרווארד, החליטה מועצת הסטודנטים לעזור במימון שבוע האפרטהייד, שכן חשוב מאד לחנך את הסטודנטים כולם באוניברסיטה המובילה בעולם על שקורה שם – בפלסטין – תחת הכיבוש האכזרי. מדובר בסכום זעום ביותר, אך החלטה רשמית מקנה גושפנקה של שותפות ואישור. הרווארד, האוניברסיטה הידועה ביותר בעולם תומכת במאבק הפלסטינים לעצמאות, שכן הגיע הזמן להשתחרר מעבותות השלטון הציוני.
תנועת החרם כל כך מצליחה שכל מי שאומר ״פלסטין״ נחשב מיד לגיבור וראוי לתמיכה, בעוד מי שצועק ״גוואלד, אנטישמיות!״ זכאי מיד לבעיטה שכן כבר נמאס לשמוע על היהודים הנרדפים ואנטישמיות, שכן ביקורת נגד ממשלת הימין-הקיצון בישראל היא לגיטית לחלוטין! כך לפי הפעילים נגד ישראל והיהודים.
חבל רק שהגופים הרשמיים של מדינת ישראל, כמו גם שריה ויועציה, חושבים שידם על העליונה במלחמה נגד תנועת החרם, שכן אין ממש תוצאות כלכליות (עדיין) לחרם. אילו רק היו אלו מפנימים שחוזקה וגדולתה של תנועת החרם והסכנה הטמונה בה בדמוניזציה של היהודים, הפיכתם לתת- או ללא-אנושיים ודה-לגיטימציה של עצם קיומם, שלושה קריטריונים שפירושם שכל מה שיקרה ליהודים תקף ומוצדק. ירצחו יהודים – טוב לעולם. יעמידו יהודים לדין – טוב לעולם. רק אנחנו חושבים שאנחנו מנצחים, שלא יאונה לנו כל רע, כי אנחנו סופרמנים.
דמוניזציה, דיומיניזציה ודהלגיטימציה. שלושה רכיבים שביחד יובילו לרצח עם, והעולם יעלוץ וישתתף בחדווה, כפי שכבר עשה בדיוק לפני שמונים שנה.
ווסט הוליווד
ווסט הוליווד היא העיר הליברלית ביותר בארה״ב, בית הקהילה הגאה. בעיר המונה כ-34,000 אנשים גרים רוסים, פרסים וקומץ ישראלים ויהודים שאינם קשורים כלל לקהילה הגאה. הם גרו כאן לפני 1984, שנת מיסוד העיר. מרבית תושבי העיר הם מעט משפחות עם ילדים והרבה מאד צעירים לא נשואים או זוגות חד-מיניים. בסופי שבוע אוכלוסיית העיר גדלה עד כדי 200-250 אלף אנשים הבאים לבלות, ובזמנים מסוימים כדי כפליים או יותר מכך.
בעיר תוכנית של ״זכויות אדם״ שמשך שנים הביאה הרבה מאד מרצים ובשנים האחרונות התמקדה בהקרנת סרטים בנושא. לפני מספר חודשים נכלל בתוכנית גם סרט על ה"נכבה", סרט תיעודי-לכאורה (אלא שהעובדות לא בדיוק מתקשרות למציאות, לדוגמא: מדינות ערב תקפו את מדינת ישראל עם הכרזת העצמאות ולא להפך).
תושבי העיר היהודים (ובהם קומץ ישראלים לשעבר), רובם חברי הקהילה הגאה, קשורים בעיקר לבית כנסת רפורמי בשם ״קול עמי״ שבראשו עומדת הרבנית דניס אגר. הקהילה הגאה מאוד פעילה, מארחת מבקרים מהארץ ותומכת בישראל. כמו מרבית היהודים הרפורמים ברחבי ארה״ב, כך גם בווסט הוליווד (ובבוורלי הילס השכנה בבית הכנסת עמנואל) – האנשים ליברלים ביותר. הם ילחמו עד חורמה בחזקת הרבנות על מי הוא יהודי (קרי על חתונות שכן חתונות ע״י רבנים קונסרבטיבים או רפורמים אינן מוכרות בישראל) כמו גם ברב של המקומות הקדושים על הפרדת גברים-נשים בכותל. רבים מאותם יהודים רפורמים וקונסרבטיבים שוקדים על ״תיקון עולם״ ולא מהססים לבקר את ישראל על מדיניות הכיבוש ועל כך שלא הגענו עדיין לשלום בר קיימא עם הפלסטינים. אך מסתבר שבניגוד למה שקורה ברחבי ארה״ב, בווסט הוליווד היהודים יודעים לעבוד זה עם זה, והם רוצים להגן על מדינת ישראל. אולי מבינים הם שלמעט בעירם, המקום היחיד בעולם בו יוכלו לחיות בביטחה הוא במדינת ישראל, שם לא רודפים הומואים, לא זורקים אותם מגגות בתים או תולים אותם לראווה, שיראו וייראו.
התארגנו חברי הקהילה, צירפו אליהם קומץ שראלים, פרסים ורוסים, וביקשו מהעיר:
אל תראו את הסרט. מי שירצה לצפות בסרט בסלון ביתו, ישלם 12 דולר. מדוע שהעיר
תתן חסותה ותהפוך לעיר הראשונה בארה״ב שמראה את הסרט? הלא הדבר ישמש כדלק על מדורת האנטישמיות הבוערת, ויגרום לקהילה שלמה שתרגיש נרדפת. לשימוע בפני חמשת חברי המועצה הופיעו כ-140 אנשים, מתוכם עשרה אחוזים של מתנגדי ישראל. הקהל ישב משך ארבע שעות בסבלנות, ולכל משתתף ניתנו שתי דקות להביע דעה. בנוסף, התקבלו עשרות רבות של פניות הציבור בכתב. בסופו של הערב הצביעו חברי המועצה. הפסדנו 2:3.
הגדילה חברת המועצה היהודיה, לורן מייסטר, כשאמרה שיהדות היא דת ותרבות והיסטוריה, סיפרה שהיתה פעמים בארץ ושלימדו אותה להקשיב לכל מיני דעות. היא ראתה את הסרט והוא – כך קבעה – אינו סרט שנאה. הוא גם (לדעתה) לא מנקודת מבט אנטישמית. זו פשוט נקודת ראות מסוימת. היא לא הרגישה מאוימת. היא מתביישת מחוסר הסובלנות (מצד היהודים והמתנגדים) ואינה חושבת שהיא צריכה להסביר את עצמה (מתחיל להשמע בדיוק כמו הדור החדש – לפיהם ישק דבר).
מייסטר הצביעה בעד הקרנת הסרט, וכך הפכה העיר ווסט הוליווד לעיר הראשונה בארה״ב התומכת בסרט ויוצריו. ווסט הוליווד היא גם בין הערים הראשונות שחתמו על מזכר הבנה עם ישראל (בנושא איידס). ווסט הוליווד היא ביתם של הומואים ולסביות, שבמדינות ערב ירדפו אותם עד מוות. ווסט הוליווד בחרה להתמקד דווקא בישראל ולהוציא דיבתה ברבים, במקום להגן ולקדם את המדינה היחידה שהיא בית ומפלט לקהילה הגאה.
הכל קרה בגלל ״חופש הדיבור". אלא שיש גם חופש לבחור, ואין המדובר באי נוחות כי אם באנטישמיות גלויה. האם היו נותנים להביא סרט דוקומנטרי-לכאורה הטוען ששחורים אונסים נשים לבנו, או סרט שלפיו כל ההומואים נושאי מחלות והתפרצות מחלת האיידס היא כתוצאה מעיוות הטבע הקורה על ידם? חבל שנציגי מדינת ישראל, שחיזרו אחרי העיר שתחתום על מזכר ההבנה, לא היו נוכחים וגם לא פעלו קודם להחלטה ״מאחורי הקלעים". לא רק הם חסרים היו, כך גם הקהילה היהודית הממוסדת (הפדרציה והארגונים העיקריים) והקהילה הישראלית, לה סניפים ונוכחות בכל רחבי ארה״ב, כמו גם תקציב של עשרות מיליוני דולרים לשנה. דבר אחד ודאי – אם אותו שימוע היה נערך בפני חברת מועצת העיר השכנה, היא בוורלי הילס, התוצאה היתה 5:0 לטובתנו. כך היה בעבר, כך גם בהווה. בעיר בוורלי הילס (שגם היא ליברלית ביותר), דבר כזה לא היה קורה.
מחוף לחוף, דרך כל האוניברסיטאות ועתה גם ערים שונות, אנחנו מפסידים בקרב אחר קרב. ושרינו, יועציהם ונציגיהם מכריזים קבל עם ועולם ״ידינו על העליונה!״ חבל שלא באתם ופעלתם, אולי הייתם חשים את השנאה כלפינו. אולי הייתם מצליחים במקום בו אנו נכשלנו.
לתגובות: bussel@m.com
