ביום שלישי, בין 6:00-7:30 בערב שעון לוס אנג'לס, נערך העימות הנשיאותי הראשון בין סגן הנשיא לשעבר ג'ו ביידן, מועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות, והנשיא ה-45, דונאלד טראמפ, מועמד המפלגה הרפובליקנית לכהונה שניה (גילוי נאות: הדברים המובאים כאן נכתבו שעות ספורות לפני תחילתו)
רקע כללי: העימות נערך בקליבלנד, אוהיו – מדינה מתנדנדת באופן מסורתי, שהלכה עם טראמפ בפער גדול באופן מפתיע ב-2016 ושכעת נוטה קלות לביידן. מנחה העימות היה כריס וואלאס מפוקס ניוז, עיתונאי מסורתי עם מעט מאוד הטייה למי מהצדדים, אבל גם כזה שחובב פאקט-צ'קינג תוך כדי תנועה ושאינו חובב גדול של טראמפ. או של ברק אובמה. הוא גם בחר את הנושאים שיידונו בו, לפי חלוקה של 15 דקות לנושא:
פועלם של טראמפ וביידן עד כה: טראמפ מכהן כנשיא ה-45 וככזה הוא מגיע לעימות הזה, בניגוד למצב לפני ארבע שנים, כפוליטיקאי לכל דבר. זה אומר שיש לו גם רקורד. בין היתר, זה כולל את הכלכלה שנסקה בשלוש השנים הראשונות שלו וגם את הקורונה והמשבר שהיא הביאה. כמובן, זה כולל גם את מדיניות החוץ שלו, את היחס שלו לתקשורת ולדמוקרטים ועוד. מאידך, ביידן שימש סגנו של אובמה – מה שעושה נעים בלב לדמוקרטים ומחמם את הרפובליקנים עוד יותר נגדו.
2. בית המשפט העליון. טראמפ מינה שני שופטים עד כה בכהונה אחת – והוא על סף מינוי שופטת שלישית שתטה את המאזן האידאולוגי של בית המשפט. אובמה, לפניו, מינה שתי שופטות במהלך שתי קדנציות. טראמפ הדהד את הטענה שיש לאפשר למדינה בימ"ש מתפקד עם תשעה שופטים ולמנוע תיקו 4-4 (שממילא אין, כי הנשיא רוברטס שנספר כאן באלגנטיות כליברלי ע"י טראמפ הוא דווקא שמרן על-מלא). ביידן הזכיר שרוב הציבור, לפי כל סקר, מתנגד למינוי בזק, ויותר מזה, חושש שמא השופטת שנבחרה, איימי קוני בארט, תביא לביטול הלכות פופולריות כמו זו של רו נגד וייד שאפשרה הפלות, או לעידוד אקטיביזם נגד אובמקייר שביידן היה ממוביליו ושטראמפ מתנגד לו, למרות שרוב הציבור בעדו.
3. נגיף הקורונה. 'אנחנו פעלנו מהר, חסמנו טיסות מסין, זיהינו את הוירוס'. זוהי המנטרה של הנשיא טראמפ. ביידן, מאידך, טען שממשל טראמפ כשל נחרצות בהתמודדות עם הוירוס, שהנשיא עצמו ידע שהוא מסוכן וטען כלפי התקשורת שאיננו, וחשוב מכך – למי ששכח – מאתיים אלף מתים ברחבי ארה"ב בעקבות המגפה. הנקודה הזו נחשבת לעקב אכילס הגדול ביותר של טראמפ ולפיכך רוב הדיון היה בחזקת מזעור נזקים מבחינתו ומנגד התקפה כוללת של ביידן, שהתחמושת שעומדת לרשותו נעה ממספרים דרך הקלטות וכלה בהמלצות השונות של הנשיא להזריק חומרי חיטוי, לקחת תרופות לא מאושרות, להמתין לנס שיגרום לכך שהוירוס 'פשוט ייעלם יום אחד' וכמובן לא לחבוש מסכות.
4. הכלכלה. טראמפ מתהדר בהישגים כלכליים נאים במשך רוב תקופתו בבית הלבן. ובין אם הם תוצר של מדיניות אובמה או תוצר של מדיניותו, קשה להתווכח עם הנתונים עצמם. אלא שהקריסה עם פרוץ המגפה והקושי בהתמודדות מאז, לרבות היעדרה של תכנית לאומית סדורה לחזרה לשגרה והתלות במדינות השונות – בעיקר כאלה שנחשבות 'מנועים כלכליים' כמו ניו יורק שבהם המושלים לקחו את המושכות וטראמפ הסיר את ידיו באופן ברור – היא שאלה שעלתה לדיון. טראמפ ניסה לשכנע שהכלכלה שלו היא שאחראית לתחילת ההתאוששות המסתמנת מהקורונה, שהוא טוב למשק, שהבורסה והמדדים בעלייה חסרת תקדים. ביידן ניסה להזכיר שהאנשים שהצביעו לטראמפ ב-2016 רצו שיפור במצבם, וגם ישאל את הציבור את אותה השאלה שרייגן שאל בעימות מול הנשיא קרטר: "האם מצבכם טוב יותר מאשר לפני 4 שנים"? על כך יענה טראמפ מן הסתם ב- 'א. כן, ב. אתם מעדיפים סוציאליזם של ברני וAOC?'.
5. המתח הגזעי והאלימות בערים. הדמוקרטים מחו על עצם השילוב בין הנושאים שמשרת, לדבריהם, את הנראטיב הרפובליקני לפיו האלימות, הביזה והשריפות הן חלק מרכזי בהפגנות . במוקד – הניסיון של טראמפ לצבוע את ההפגנות כממומנות, מתוזמנות ומוזמנות על ידי הדמוקרטים שמנסים להפיל נשיא מכהן בצורה לא דמוקרטי ומאידך, הניסיון של ביידן לנתק את עצמו מהבוזזים והשורפים ולהתמקד בסוגיות האמיתיות שהם מעלים. טראמפ ניסה לתקוע בראשם של הבוחרים את הטענה שביידן יבטל את המשטרה, יתמוך באלימות ויביא למלחמת אזרחים כמעט. ביידן התנגד בכל תוקף ואם ישתמש במילה malarkey כדי לתאר את טענות טראמפ, זכרו איפה קראתם את זה קודם.
6. הגינות הבחירות. על פניו נושא שלא אמור לקבל זמן, אבל היות שטראמפ מקדם עוד מאז ניצח(!) ב-2016 את הטענה שמיליוני מהגרים לא חוקיים ו/או מתים למיניהם מצביעים בבחירות, ומסרב כבר מאז לאשר שיכיר בהפסדו אם אכן יפסיד, זה הפך לנושא. וכך, טראמפ יסביר שוב שהצבעה בדואר היא פתח לזיופים (למרות שאין כל הוכחה לכך) ושהבחירות הקרובות יהיו כנראה 'המזוייפות ביותר אי פעם'. ביידן, מאידך, יטען שהנשיא מנסה לדכא הצבעה, לבצע הפיכה (ספק אם ישתמש במילה coup) נגד החוקה ולמנוע מהציבור מימוש של זכותו לקחת חלק בשלטון כיאה לדמוקרטיה.
7. הנראטיבים. טראמפ מספר כמה שנים שביידן הוא גבר סנילי בואכה דמנטי, שהוא לא מסוגל להיות קוהרנטי, שהוא מנותק ומונחה טלפרומפטר וכן הלאה. ביידן, מאידך, טוען שטראמפ הוא שקרן ברמת גבלס (שר התעמולה של היטלר) שאינו מסוגל להגיד דבר אמת, שלא יכול להשלים משפט הגיוני מבלי לפאר את עצמו ולטנף על מישהו. ככל שביידן ניראה בעימות נשיאותי, דבק במסר ושמר על קוהרנטיות, משחק הציפיות הנמוך ישחק לטובתו. מאידך השאלה הייתה האם נקבל את טראמפ המושך באף והמבולבל או את זה שמנהל עצרות של שעתיים ושולט בקהל באופן מוחלט?
8. המיסים של טראמפ. אחרי החשיפה של הניו יורק טיימס, ביידן כבר הפיק סטיקרים שלועגים ל-750 הדולרים ששילם טראמפ ב-2016 ו-2017 כמיסים, נתון נמוך להכעיס עבור רבים. המטרה שלו: לשבור את הזיהוי של טראמפ כנציג המעמדות הנמוכים, קשיי היום והלא-משכילים.
9. השורה התחתונה: ספק אם העימות הראשון, ואלו שיבואו אחריו, ישנו ויזיזו מצביעים רבים מצד לצד. דפוסי ההצבעה של הבוחר האמריקאי כבר התקבעו די מזמן, לדעתי. למרות שמדובר בקרקס פוליטי-תקשורתי מרהיב – זוהי רק הקדמה ויזואלית לשינויים הטקטוניים הצפויים החל מהחודש הבא בוושינגטון הבירה וביבשת כולה. הישארו קשובים.
