הדחתו של המושל גווין ניוסום ובחירתו של שדרן הרדיו לארי אלדר לראשות הכלכלה החמישית בעולם, תזעזע ב-14 בספטמבר את אמות הסיפים במערכת הפוליטית של אמריקה כולה
בקליפורניה מתנהלת בימים אלו ההצגה השנייה בגודלה בפוליטיקה האמריקאית: ניסיון להדיח את המושל הדמוקרטי גאווין ניוסום. שתי שאלות יעלו בפני המצביעים (עד ה-14 בספטמבר) בעקבות המשאל על הדחתו: תושבי קליפורניה יתבקשו להשיב אם ברצונם להדיח את ניוסום, ואם כן – מי ראוי להחליף אותו
השאלה השנייה זקוקה להצבעה פשוטה בלבד: מי שינצח במרוץ, ולו בקול אחד, ייכנס לאחוזת המושל בסקרמנטו וימשול באחת הכלכלות הגדולות בעולם. הקולות הדרושים כדי לכפות הצבעת הדחה הושגו לפני כחודשיים – 2,117,730 חתמו על עצומה רשמית, הרבה מעבר לסף הנדרש על פי חוקי המדינה, כ-1.5 מיליון. הסקרים האחרונים מבשרים על סיכוי של מהפך מפתיע ממש, במדינה שבוחריה מעדיפים מועמד דמוקרטי לנשיאות על פני מועמד רפובליקני ביחס של 2 ל-1, ושכל מוסדות השלטון שלה, כמו גם מערכת החינוך האימתנית, נשלטים ללא עוררין ע"י המכונה הדמוקרטית המשומנת.
קליפורניה היא מדינה פושטת רגל (היא לא מסוגלת לממן את ההתחייבויות האקטואריות שלה) ולא מתפקדת, השבויה בידי איגודי עובדים מממומנים היטב, שלא בוחלים באמצעים כדי להשיג את מטרותיהם. מצוקותיה הרבות נתקלות להתעלמות או לא מאובחנות כלל. עיתונות פוליטית לא קיימת כאן כמעט, וגם כשהיא מפרסמת סיפור רלוונטי, לעיתים קרובות היא מדקלמת בחדווה את סיסמאות המפלגה הדמוקרטית, כפי שנהג ה"לוס אנג'לס טיימס" באחרונה עם רצף "חשיפות" מחייו של המועמד הרפובליקני המוביל, לארי אלדר.
בעמק הסיליקון שוכנת הבירה החדשה של הפרוגרסיביזם הקיצוני, סמוך לאוניברסיטת ברקלי, המגרש הביתי של משטרת המחשבות. החוף הצפוני של המדינה קוטבי דרמטית לאזור העמק המרכזי, "סנטרל ואלי" – מעוז טראמפיסטי של שדות עצומים ותושבים רגועים. מספרם העצום של חסרי הבית משפיע על כל המדינה, אך בעיקר בלוס־אנג'לס, שמספר מקרי המוות בקרב חסרי הבית שם עלה כמעט בשליש ביחס לשנה שעברה. מן הסתם זה יהיה הנושא החשוב ביותר בקרב המצביעים, בנוסף לעומס הרגולציות, המיסוי הכבד וההרגשה שקליפורניה של היום שוקעת. הגבול המחורר יציב יותר בסן־דייגו מאשר ממזרח לה, שם המדבר שוכן משני צדי הגבול. באזור הזה התפתחה זירת אסון נוספת, כשהטיפול הרופס של ממשל ביידן בגבול מחמיר את המשבר.
שדרן הרדיו והסופר המוערך לארי אלדר מסתמן כאלטרנטיבה הכי אטרקטיבית להחליף את ניוסם בתפקידו. הוא גובר בקלות בסקרי דעת הקהל על הספורטאי/סלב לשעבר קייטלין ג'נר; ראש העירייה הרפובליקני של סן־דייגו לשעבר, קווין פלקונר; חבר הקונגרס הרפובליקני לשעבר, דאג אוסה; והמועמד הבלתי נלאה ג'ון קוקס. אלדר ניצב בשבועות האחרונים בפני מתקפה תקשורתית מתואמת אבל בעזרת
תזכורת: יותר מ־130 מועמדים הציעו את עצמם בשנת 2003, בהדחת המושל גריי דייוויס. ארנולד שוורצנגר זכה בתפקיד עם 55 אחוזים מהקולות. הכל קרה מהר מאוד ובאווירה סוריאליסטית. הפעם יהיה טוויסט: בשנה שבה הרייטינג של ערוצי חדשות בכבלים מצוי בקריסה, הצבעת ההדחה תהיה עבורם מתת אל, בחסות טוויטר. וירג'יניה וניו־ג'רזי מקיימות גם הן השנה בחירות לתפקיד מושל, אך שום דבר אינו משתווה לקליפורניה.
הסוד של אלדר לניצחון במרוץ לאו דווקא יהיה לתקוף את ניוסום על ארגון מסיבה במסעד. "פרנץ' לאונדרי" היקרה ביותר במדינה בזמן שאזרחיו היו בסגר חונק, וגם לא על רכבת ההרים של סגירת הכלכלה ופתיחתה מחדש שוב ושוב בשנה האחרונה. אלדר חייב להיות מוכן להשתמש במערך סמכויות החירום כדי למצוא דרך להתמודד באופן אנושי אך מקיף עם אוכלוסיית ההומלסים, המונים ככל הנראה קרוב ל־70 אלף במחוז לוס־אנג'לס בלבד. בנוסף, רוב בתי הספר הציבוריים קיימו בשנה האחרונה "לימודים היברידיים", וחברות רבות עוזבות את המדינה ומהגרות לאריזונה, איידהו, טקסס, טנסי ופלורידה.
מי מהשואפים לכתר יכול להתמודד עם מפולת הצרות של המדינה שירדה מגדולתה? שוורצנגר הבטיח לעשות זאת בשנת 2003. זה לא הצליח. המדינה חזרה במהירות לנורמה הדמוקרטית העמוקה שלה. הפעם? נקווה שהגורל יעדיף את הנועזים.
