רבים בארה"ב מודאגים ממה שהם מגדירים כסתימת פיות מתמשכת באוניברסיטאות, וחסימת כל רעיון שאינו מתיישב עם השקפות השמאל • מנהל ארגון "קמפוס ווטש", ווינפילד מאיירס, מעיד כי ההשפעה של מגמות אלו היא הרבה מעבר לגבולות הקמפוסים: "האקדמיה הפכה לאנטי-ישראלית"
מחקר של מכון ברוקינגס שפורסם ב־2017 חשף כי 19 אחוזים מהסטודנטים האמריקאים מצדדים באלימות כדי להשתיק דוברים שנויים במחלוקת. התנהלות זו, כך נדמה, הפכה לנורמה, ולפי אותו מחקר יותר ממחצית הנשאלים סבורים שלגיטימי להשתיק דברים המנוגדים לאידיאולוגיה שלך באמצעות רעש. במילים אחרות – רק 30 אחוזים מהסטודנטים בארה"ב מוכנים להשמעה של דעה אחרת, ואם פעם שלטה בקמפוסים האמרה הליברלית "איני מסכים למילה מדבריך, אך אהיה מוכן להיהרג על זכותך לומר אותם", היום היא מוחלפת בשאיפה לחסום ולהעלים דברים שאינם מוסכמים.
"האקדמיה האמריקאית סובלת מפוליטיזציה, הטיה אידיאולוגית והקצנה מרחיקת לכת", קובע ווינפילד מאיירס, מנהל "קמפוס ווטש" (Campus Watch) – ארגון העוקב אחרי המגמות באקדמיה בצפון אמריקה (ארה"ב וקנדה) ומשקף אותן, במיוחד בתחום המזרח התיכון. "אנחנו מתמקדים במחלקות היסטוריה, אנתרופולוגיה, מדעי החברה, ספרות, לימודי אסלאם ועוד, והמבט שלנו מתאפיין בהסתכלות לטווח רחוק", אומר מאיירס, "המסקנות אינן משמחות: האקדמיה מייצרת 'מומחים' שטובת ארה"ב וטובת בעלות בריתה אינן בראש מעייניהם. אחר כך הם מספקים ייעוץ רע לקובעי המדיניות בוושינגטון, במקומות כמו מחלקת המדינה, או כופים את השקפותיהם על הציבור באמצעות ספרים וניירות עמדה. אם הם חוזרים לאקדמיה שוב, הפעם כמורים, הם מנחילים לסטודנטים רעיונות שפוגעים בביטחון הלאומי".
כך קרה למשל באוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון הבירה, מוסד לימודים יוקרתי ונחשב, הנהנה נוסף על ההיסטוריה המפוארת שלו מקִרבה פיזית למוקדי ההשפעה החשובים ולשגרירויות הזרות. בדצמבר 2005, מספר מאיירס, העניק הנסיך הסעודי אל־וליד בן טלאל לאוניברסיטה 20 מיליון דולר, סכום עצום במונחי פקולטאות למדעי הרוח. בעקבות התרומה נקרא המרכז ללימודים מוסלמיים ונוצריים באוניברסיטה על שמו ורבים הניחו שהכסף יתרום להבנה טובה יותר בין הדתות והמאמינים, אלא שבפועל קרה דבר הפוך.
ג'ורג'טאון הפכה למעוז תעלומה אסלאמיסטית מן הזרם הווהאבי הקיצוני בלב הבירה האמריקאית. למנהל המייסד של המרכז הנושא את שם הנסיך מונה ג'ון אספוזיטו, אשר כבר משנות התשעים נקט גישה שלפיה הנתיב לדמוקרטיה במזרח התיכון עובר דרך אסלאמיזם ותמך במגמות הרדיקליזציה. אספוזיטו בחר לסגל האקדמי אנשים בצלמו, וכך רכשה לעצמה אחת האידיאולוגיות העוינות ביותר למערב "מגפון רב־עוצמה", החוסה בצל המוניטין של אחד ממוסדות הלימוד והמחקר הוותיקים של אמריקה. אנשיו של אספוזיטו מפרסמים טורי דעה בעיתונים המשפיעים, כולל "ניו יורק טיימס" ו"וושינגטון פוסט", מתראיינים ומפיצים השקפת עולם אנטי־מערבית, אנטי־ישראלית ואנטישמית.
קורבנות "תרבות הביטול"
לדברי מאיירס, הדוגמה של ג'ורג'טאון ממחישה את מה שקורה ללימודי המזרח התיכון ברחבי ארה"ב כולה. לפני 70 ואפילו לפני 50 שנה אלה היו לימודים א־פוליטיים, שהתמקדו בהבנת האזור באמצעות לימודי השפות שלו, ועכשיו, לאחר שלטענתו גורמים פרו־אסלאמיסטיים השתלטו עליו, מנחילים לסטודנטים רעיונות, ולא ידע. אין זה אומר שלא נשארו במערכת פרופסורים ישרי דרך ולמדנים אמיתיים, אולם הם נדחקים לפינה וקולותיהם נשמעים פחות ופחות. ככלל, נדמה כי בעלי דעה אחרת, שפעם שיקפה את המיינסטרים, כבר לא רצויים.
"ככלל, מרחב הדעות המותר בקמפוסים הצטמצם באופן משמעותי בעשורים האחרונים, במיוחד במדעי הרוח ובמדעי החברה", מציין מאיירס. "הרדיקליזציה כופה גם הומוגניות מחשבתית. הליברלים מן הזן הישן, אלה שהחזיקו בדעות שמאליות אך האמינו בכנות במחקר אובייקטיבי ובחופש אקדמי, הוחלפו או נדחקו החוצה. אני עוד למדתי אצל פרופסורים כאלה, שלא ניסו לשטוף את המוח של יושבי הכיתה ולא כפו את דעותיהם. היום גישה שונה למדי שולטת בכיפה באוניברסיטאות, יש הרבה פחות סובלנות, הרבה פחות רצון להציג או ללמד דעה אחרת. מקרקע פורייה של שיח אינטלקטואלי חיוני, הקמפוסים הפכו למקום המגביל את חופש הביטוי".
אחידות הדעים הנכפית בקמפוסים מתבטאת במה שמכונה על ידי מאיירס "תרבות הביטול": מרצים ודוברים מקרב הסגל האוניברסיטאי או מוזמנים אחרים נתקלים בביטול הופעותיהם באוניברסיטאות בלחץ קבוצות שלא אוהבות את דעותיהם. אם ההרצאה בכל זאת מתקיימת, המתנגדים מנסים לסכל אותה בצעקות ובהפרעות. קורבנות של 'תרבות הביטול' כוללים דוברים ישראלים או שמרנים, אך גם דוברים ליברליים, שמעזים להצהיר שבחברה דמוקרטית ראוי שתושמענה דעות שונות.
ישראל, למרות המרחק, אינה חסינה מן ההשלכות של מגמות אלו, ביותר ממובן אחד. הרוחות שנוצרו בג'ורג'טאון או ברקלי סוחפות אחריהן חלקים באקדמיה הישראלית, ועלולות גם להשפיע על המערכת הפוליטית של ידידתנו הגדולה.
"האקדמיה האמריקנית הופכת למאוד אנטי־ישראלית", מלין מאיירס. "ישראל מוצגת בה כישות קולוניאליסטית לא לגיטימית, שגירשה את האוכלוסייה הילידית. אחדים מהפרופסורים בארה"ב אפילו מסרבים להגות את השם ישראל, כאילו כדי לרמוז לחוסר הלגיטימיות המובנה שלה. יש כבר 'היסטוריונים' שטוענים שכלל לא היו עברים קדומים או שהם היו עוד אחד מהשבטים הכנעניים, כל זאת כדי לערער את הקשר של היהודים לארץ ישראל ולבסס את ההתקפה על ישראל. השיטה אינה חדשה – חוזרים על השקר מספיק פעמים, עד שאוזני השומעים מתרגלות אליו".
כיצד מרגיש סטודנט צעיר באווירה כזו קמפוס?
"על סטודנט כזה מופעל לחץ עצום ובלתי מרוסן לאמץ תפיסת עולם ששלטת בקמפוס. סטודנטים שאני מדבר איתם מציגים תמונה עגומה. יש מידה הולכת וגוברת של התערבות בחיי הסטודנט, כדי לוודא שלא תצוץ אצלו מחשבה 'לא־נכונה'.
האוניברסיטאות מנסות לשלוט בשיטות דרקוניות על מה שהסטודנטים רשאים לומר, מה שהם רשאים לשמוע ומה שהם רשאים לקרוא. התוצאה פוגעת בחברה, משום שהיא מייצרת בוגרי אוניברסיטאות פחות טובים. סטודנטים שלא יצא להם להגן על השקפתם בשיח חופשי ולחשוב על בעיות החיים במלוא מורכבותן, אינם יודעים מה לעשות כאשר הם נתקלים לבסוף בהשקפות אחרות. במקרים כאלה הם עושים לעצמם חיים קלים ופשוט מבטלים כל דעה הפוכה בטענה שהיא חשוכה, גזענית או לא־לגיטימית. מכאן רק צעד קטן אחד מוביל להטלת צנזורה על דעה שונה, שמוצגת לא רק כשגויה אלא כמרושעת".
מחנכים את הדור הבא
ההצעה להתקרב לאסלאם הפוליטי נולדה באקדמיה, אבל אומצה על ידי הנשיא ברק אובאמה ב"נאום קהיר" ובמדיניות של הממשל שלו.
"נכון. בעולם המערבי האקדמיה בונה את המעמד המשכיל של החברה ומהווה מנוף השפעה ייחודי. רעיונות שנשמעים קיצוניים מאוד לאמריקני הממוצע או לישראלי הממוצע, וששותפים להם רק אנשי מיעוט קיצוני, יכולים לתפוס תאוצה באמצעות האקדמיה. כל אחד מן הסטודנטים האלה יהפוך בתורו למפיץ ומשפיע.
"התהליך הזה התעצם בסביבה הנוכחית, סביבה דינמית ומוצפת מידע, שבה הציבור התרגל לסמוך על רעיונות של אלה שמנהלים לנו את עולמי התוכן האינטלקטואלי והתרבותי. בוגרי האוניברסיטאות זורמים אל תפקידי המפתח המשפיעים על כלל החברה ועל הדור הבא. חלקם יתפכחו כשייתקלו בחיים האמיתיים וינטשו את הרעיונות הקיצוניים וההזויים ברגע שייווכחו שהם אינם עובדים. אבל רבים ימשיכו להנחיל את הדעות שהונחלו להם, למשל, באמצעות חינוך המורים של הדור הבא. כך המיעוט יכול להביא לשינוי מן הקצה אל הקצה".
האם יהיה זה נכון להסביר את תוצאות הבחירות בארה"ב בהשפעת הקמפוסים?
"בחירתו של ברק אובמה לנשיאות, ובמיוחד בחירתו לכהונה שנייה, היתה ביטוי לאימוץ רחב של השקפה קיצונית, אשר ביקורתית מאוד כלפי הציביליזציה המערבית וכלפי ארה"ב, ובה בעת מאוד אוהדת ומאוד סלחנית כלפי ציביליזציות אחרות, למשל התרבויות הפוליטיות של האסלאם או של סין. במובן התרבותי, זאת השקפה שמגלמת מגמה מערבית הקיימת כבר מאות רבות של שנים להעצים כל מגרעת מערבית, ולו הקטנה ביותר, וליתר הציביליזציות להתייחס במעין הערצה רומנטית תוך העלמת עין משלל מגרעותיהן. בהקשר זה לאסלאמיזם יש כוח משיכה מיוחד, מכיוון שחסידיו שותפים לדעה אנטי־מערבית נחרצת, שאותה מטפחים אנשי השמאל הקיצוני באקדמיה. במובן הפוליטי, נהוג לומר שממשלו של אובמה ייצג את האמונות והדעות של הטרקלין האקדמי, כולל הדעות ההרסניות והמזיקות ביותר".
מה יכול לשנות את התמונה?
"בטווח הרחוק, סופה של האמת לנצח, וסופם של הרעיונות המבוססים על השקר להפסיד, כי חיפוש האמת על ידי האדם הוא נצחי. גם אם בני דורנו יראו את 'הומרוס' או את ספרי הנביאים של התנ"ך, הם יזדהו איתם, למרות שאנחנו חיים בעולם שונה כל כך מעולם הקדמונים שחיברו ספרים אלה. המשטרים הטוטליטריים בכל העולם נכשלו בשאיפתם לייצר 'אדם חדש', ובדומה לכך תתמוטט האינדוקטרינציה בקמפוסים של ארה"ב. לפני שזה יקרה, היא עוד תספיק להזיק לא מעט, הן לאנשים כפרטים, והן לחברה שלנו בכללותה.
"קשה לצפות מה יקרה בטווח הקצר – האם תחול החמרה בדיקטטורה הרעיונית של השמאל באוניברסיטאות, או שמא השליטה והכפייה של השמאל דווקא תייצרנה תגובת נגד חזקה. צריך לזכור שאחוזים רבים באוכלוסייה מתנגדים לרעיונות הקיצוניים המגיעים מן הקמפוסים ורואים בהם סכנה. ההתנגדות האינטלקטואלית אליהם מתגברת. דבר אחד ברור לחלוטין: צריך להילחם על מגוון הדעות, הרעיונות והחירות, לבקר ולהסביר בלי להתעייף. זה קרב לטווח רחוק".
