אנשי אקדמיה ברחבי העולם תוהים כבר שנים ארוכות מדוע ליהודים, המונים פחות מרבע אחוז מאוכלוסיית העולם (או כפי שניסח זאת מילטון הימלפרב: "מניינם הכולל של היהודים הוא פחות מטווח סטיית התקן של שיעור הילודה השנתי בסין") יש השפעה משמעותית רבה כל כך כמעט על כל תחומי העשייה האנושיים. מה מסביר את העובדה יוצאת הדופן שבמאה ה-20, זכו היהודים בפרסי נובל יותר מכל מיעוט אחר, ושכחמישית מכל הזוכים בפרס הזה הם יהודיים? יתכן, כותב הרב בנימין בלך באתר המצויין של "אש התורה", שהכל מתחיל מראשית לידתו של עמנו ומחג הפסח שנחגוג השבוע.
חג הפסח מלמד חמישה מושגים עיקריים, שהן בגדר מנטרות עבור עמנו, לגבי ניהול חיים מוצלחים ומועילים; חמשת הדברים שהכי חשוב לדעת על פסח, ולשלב בחיי היומיום בשאר ימות השנה. חמשת הדברים שחלחלו לתודעתנו הלאומית, במשך אלפי השנים שחלפו מאז גאולת מצרים, בהן זכינו לממש במידה רבה את תפקידנו, כפי שהוגדר בנבואה, להיות אור לגויים. אלו הן התרומות הגדולות ביותר שלנו לעולם, שניתן לסכמן בחמש מילים: זיכרון, אופטימיות, אמונה, משפחה ואחריות.
הזיכרון: הסופר האירי הקתולי תומס קאהיל כל כך התפעל מהשינוי הגדול שהעם היהודי גרם לעולם, שהוא חיבר את הספר שגם הפך לרב מכר עולמי: 'מתת היהודים' (תורגם לעברית בהוצאת כנרת). אחת המתנות העיקריות שהוא מייחס לגניוס היהודי היא המצאת מושג ההיסטוריה. עלינו לזכור "כי גרים הייתם בארץ מצרים" ולהתנהג בהתאם, וכן לזכור כי "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". הכרת ההיסטוריה היא הדרך היחידה בה נוכל ללמוד מהעבר ומאפשרת לנו לצמוח כשאנחנו עומדים על כתפיו של ענק. כל אדם טועה לפחות פעם אחת, אולם רק שוטה אינו לומד מהניסיון, או כדבריו המפורסמים של ג'ורג' סנטיאנה ש"מי שלא לומד מהעבר, נידון לחזור עליו". זיכרון מחבר בין העבר לעתיד שלנו, והופך את ההיסטוריה לייעוד. ההבנה של הוקרת הזיכרון הייתה הצעד הראשון שלנו במעלה סולם הגדולה.
אופטימיות: לימוד מעמיק של סיפור חג הפסח מוביל למסקנה שהמשימה הקשה ביותר שהוטלה על משה רבנו לא הייתה הוצאת בני ישראל ממצרים, אלא הוצאת מצרים מתוך בני ישראל. הם כל כך התרגלו לסטאטוס של עבדים, שהם איבדו כל תקווה לשפר אי פעם את מנת גורלם. הנס הגדול של פסח וחשיבותו לדורות, הוא המסר שבעזרת השוכן במרומים לא קיים שום קושי שלא ניתן להתגבר עליו. עבדים יכולים להשתחרר לחופשי. המדוכא יכול התיר את כבלי שביו. הכל אפשרי, אם רק נרשה לעצמנו לחלום את הבלתי אפשרי.
בסיפור עיצובו של סמל ארצות-הברית, החותם הרשמי לאישור מסמכים המוצאים על ידי הממשלה, מעניין במיוחד הקטע שמתאר את הצעתו של בנג'מין פרנקלין באוגוסט 1776. פרנקלין בחר בסצנה דרמטית מתוך יציאת מצרים, המתארת עַם שעמד מול שלטון עריץ במטרה לצאת לחופשי. המוטיב שהציע, דברים המבוססים על סיפור חג הפסח, השפיע על ג'ורג' וושינגטון והאבות המייסדים של הקולוניות האמריקאיות למרוד נגד הרודנות הבריטית: "מרד ברודנים הוא ציות לאלוקים". בזכות תיאור יציאת מצרים בתורה, גם יכלה רוח האופטימיות של חסידי מרטין לותר קינג לממש את שאיפתם לשוויון זכויות, כשדמותו של משה המוביל את עמו אל הארץ המובטחת עוררה אותם.
אמונה: פסימיסט, כך אומרים, הוא מי שאין לו עזרה ממקור סמוי. האופטימיות היהודית נעוצה ברעיון הפוך – אמונה נחושה שאנחנו זוכים לסיוע שמיימי אוהב. אלוקי הר סיני לא אמר, "אני ה' אלוקיך אשר בראתי שמים וארץ", אלא הודיע "אני ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, מבית עבדים". אלוקי הבריאה יכול היה באופן תיאורטי לעזוב את העולם ברגע שהוא השלים את משימתו. אלוקי יציאת מצרים לעומת זאת הבהיר היטב שהוא מעורה ומעורב כל הזמן בדברי ימי עמנו, ושהוא נאמן להמשך קיומנו. סיפור הפסח מבהיר שההיסטוריה אינה מקרית, אלא מתקדמת על פי תכנית אב אלוקית. יש בה סדר שנגזר מראש, ו"סדר" הוא הריטואל המרכזי בחג הפסח. אין ביהדות דבר כמו "מקריות". מקריות היא הדרך של הקדוש ברוך הוא להישאר אלמוני.
משפחה: פסח לימד אותנו אמת חשובה נוספת: הדרך לתיקון העולם מתחילה במשפחות שלנו. הקב"ה לא ייסד את עם ישראל על ידי ציווי על כינוסים המוניים בכיכרות מרכזיות, אלא ע"י בקשה מהיהודים להפוך את בתיהם למקום של עבודת שמיים משפחתית. בליל-סדר שנועד בעיקר לענות על שאלותיהם של הילדים.
זה נראה מובן מאליו – ילדים הם העתיד. הם אלה שזקוקים ביותר לתשומת הלב שלנו. הבית הוא המקום שבו אנחנו מעצבים את הזהות והערכים שלנו. אין פלא אם כן שהמפרשים מציינים שהאות הראשונה בתורה היא ב', אות שמשמעותה היא בית. התורה כולה באה רק אחרי שאנחנו מבינים את קדימותה של המשפחה. העולם יכול ללעוג ליהודים על הגנת היתר שלהם על ילדיהם ועל צורת חייהם שחגה סביבם, אבל דווקא מאפיינים אלה הם שאחראים בעיקר על ההישגים היוצאים מן הכלל של צאצאיהם. בשולחן הסדר, אנו מעודדים את הילדים להיות כוכבי הערב, ושאלותיהם זוכות ליחס של כבוד. זהו הצעד הראשון לפיתוח המוח היהודי.
אחריות: שאלה רצינית אחת זועקת לשמים, כשאנחנו חוגגים את הגאולה מעבדות מצרים: אנו מודים לה' על כך שהוא הוציא אותנו ממצרים, אבל למה הניח לנו להיות קורבנות ליחס נורא כל כך מלכתחילה? תשובה אחת בולטת במיוחד בטקסטים מקראיים רבים: כיוון שהיינו עבדים במצרים, עלינו להזדהות ולגלות אהדה למקופחים בכל הדורות. היינו עבדים במצרים – ולכן עלינו לדאוג לזכויותיהם של הזרים, חסרי הבית והעניים. אנחנו פותחים את ליל הסדר בהזמנתם של הרעבים וחסרי הבית להצטרף אלינו, ומסיימים את הסדר בפתיחת הדלת לאליהו הנביא. קבלת האחריות שלנו על הזולת, היא שמהווה מפתח לזירוז בואו של המשיח.
כל יהודי מזדהה כבר משחר ילדותו עם חמשת הרעיונות העוצמתיים הללו, לב ליבו של חג הפסח והמסר שלו. ובדיוק בגלל שזיכרון, אופטימיות, אמונה, משפחה ואחריות הפכו לתכונות בולטות כל כך של עמנו, יכול המוח היהודי להשיג מעל ומעבר למה שנראה אפשרי.
בברכת חג אביב פורח ושמח, עוצמתי ואופטימי!
