בערב פתיחת פסטיבל הסרטים הישראלי בלוס אנג׳לס התנהגנו כאספסוף לשמו – כשמפיק-העל היהודי ג׳ייסון בלום החל להשמיץ את הנשיא נשמעו קריאות בוז, חלק מהנוכחים קם ויצא, וגם היה מי שקפץ לבמה וניסה להוריד את הנואם – כמה כבוד ויקר יש לחלוק לאותו אדם ולאלו שרצו בעקבותיו?
מאת: ארי בוסל
ראש השב״כ נדב ארגמן הסביר בעדות שנתן בוועדת הכנסת, שלמרות שפני השטח נראים שקטים, לא כך הוא; המים רוחשים-גועשים מתחת לפני השטח, ורק עבודה מאומצת עד מאוד של השב״כ מביאה לסיכול מאות פיגועים כמו גם התקפות סייבר שנועדות לשבש את מהלך חיינו ולרגל אחרי מתקנים, מפעלים וגופים חיוניים.
לנו נראה שהכל טוב, ובזמן כזה קל מאד לחזור לשגרה מדומה, שגרה של כל טוב, ולהזניח את עמדות השמירה עליהן הופקדנו. במקום להיות ניצבים ועירניים, דעתנו מוסחת ע״י דברים של הרגע, כולם דברים בני חלוף, וכך לא נשאר לנו זמן, רצון או אנרגיה לעיקר – שמירה על המשך קיומנו בפני אויבים אכזריים וערמומיים ביותר שאינם נחים לרגע, מסרבים לשקוט במקומם ולהניחנו לנפשנו.
כיון שטוב לנו (כך לפחות למראית עין), אנחנו מתעסקים בטפל. במקום לתמוך זה בזה, אנחנו נלחמים האחד בשני, ובמלחמות היהודים המטרה אחת: למנוע מהאחר. למה? ככה! כי נרגיש טוב יותר, עליונים יותר, חשובים יותר. נעלים את התחרות (ואנחנו כלל לא מבינים שזו לא תחרות, וששתוף פעולה ופירגון יכולים להניב תוצאות סינרגטיות). בחשבון פשוט ניתן לתאר את מעשינו כשואפים לאפס במקום לצמוח, לעזור לאחר, לגדול ולהתרחב.
כשהקונסוליה הישראלית בלוס אנג׳לס הזמינה כ-700 מכובדים לחגוג את יום הולדתה ה-70 של מדינת ישראל המודרנית באולפני ינויברסל, העזו כמה מאורחי הכבוד שנאמו לתקוף את הנשיא טראמפ. בעוד הדבר מקובל מאד בהוליווד, בארוע רשמי של מדינת ישראל במדינה המארחת, איך מעזים ללעוג לנשיא המדינה המארחת? תעוזת נפש וחוצפה לשמה.
בכנס תקשורת בירושלים שהוזמנתי עליו, בו השתתפו חברות כנסת מחמש המפלגות המובילות בישראל, הן חזרו כל כך הרבה פעמים על ״טראמפ״ ו״טראמפ״ ו״טראמפ", והכל בזלזול ובחוסר כבוד מובהק, עד שאחד המוזמנים שהגיע מארה״ב לא יכול היה להתאפק יותר והעיר ״אתן מתכוונות ל נ ש י א טראמפ, הלא אין הוא חבר שלכן מגן הילדים". אם אין הן מכבדות אחת את השניה, מדוע שתכבדנה את הנשיא האמריקאי? הכל בסחבקיות-ישראלית טיפוסית.
ובאירוע הפתיחה של פסטיבל הסרטים הישראלי בלוס אנג׳לס, עתה בעשור הרביעי שלו, התנהגנו כאספסוף לשמו. כשאחד הדוברים (מפיק-על יהודי מהוליווד כמובן) התחיל להשמיץ את הנשיא, נשמעו קריאות בוז, חלק מהנוכחים קם ויצא, וגם היה מי שקפץ לבמה וניסה בכוח הזרוע להוריד את הנואם.
איזה כוח, איזו תושיה, כמה כבוד ויקר יש לחלוק לאותו אדם ולאלו שרצו בעקבותיו! חבל רק שאין להם את אותה היכולת והעוז להופיע בארועים אנטי-ישראלים מובהקים, כגון הכנס השנתי של "סטודנטים לצדק בפלסטין" המתכנס באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג׳לס (UCLA). שם, באולם המוקף בשומרים, אם יעז מי אפילו לחשוב מחשבות פרו-ישראליות, הוא יראה את נחת זרועם ויגורש בבושת פנים ובכח הזרוע מהארוע.
כמובן שגורלנו מופקד בידי קומץ אנשים המקורבים לצלחת, לריכוז השמנת המתוקה ולהררי כספים. הם בודאות מבשרים לנו שידינו על העליונה במאבק בתנועת החרם. הם אפילו מביאים לנו ״הוכחות״ שלחרם השפעה כלכלית אפסית, וכך מדגימים הם שהם לא מבינים את הרעיון של תנועת החרם כלל ועיקר או את סיבת הצלחתה ארוכת הטווח.
תנועת החרם מרעילה את מוחות האנשים ומכשירה את הקרקע לשנאה ארוכת שנים לפרוץ ולתקוף, ואז כל שקורה ליהודי באשר הוא מותר, מקובל ורצוי ביותר.
אילו רק אותם ״יודעי-כל״ היו מבינים את המצב לאשורו, הרי שאולי ניתן היה למזער את הפגיעות של היהודים כולם, דוגמת 11 הנרצחים בפיטסבורג. אך אנחנו חכמים מכל, ואותה תקרית אנטישמית ״החמורה ביותר בהיסטוריה של ארה״ב״ היא אשמת הנשיא טראמפ (אחרי ככלות הכל, צדק אותו נואם מהוליווד בערב הפתיחה של פסטיבל הסרטים) וכמובן אשמת ישראל והעומד בראש, נתניהו-השנוא-מכל!
הקהילות היהודיות קראו ליהודים ברחבי ארה״ב להגיע לבתי כנסת ביום שבת שלאחר הרצח, ואלו באו בהמוניהם. למה משול הדבר? לנו המגיעים לבית הכנסת פעם אחת בשנה, לשמוע את כל נדרי, ואולי לבקש סליחה או פשוט להראות נוכחות – אסרי וחרמי… ובמהלך שאר ימות השנה פטורים אנו להתנהג כאוות נפשנו!
אלו אותן קהילות יהודיות התוקפות את מדינת ישראל והעומד בראשה כמו גם את נשיאם הם-עצמם – אחד הידידים הטובים והאמיצים ביותר שידעה מדינת ישראל אי פעם – ובמו ידיהם מעודדים הם את החלשת האויב אותנו!) ויביאו לידי מפלתנו כולם. איזה יום נפלא זה יהיה אז – ללא יהודים יותר בעולם!
המלצת צפייה: The Lobby – USA
ביום הבחירות של אמצע הקדנציה פורסמו ברשת כל ארבעת החלקים של סדרת תחקיר של רשת אל ג׳זירה על הפעילות הישראלית-יהודית נגד תנועת החרם. על פי התחקיר, ממשלת ישראל באמצעות משרד ממשלתי מפעילה זרועות רבות, כמו תמנון, להכשיל את תנועת החרם, להשמיץ את פעיליה ו״לתפור להם תיקים". היהודים הארורים פועלים בדרכים האפלות והערמומיות ביותר שניתן ולא ניתן להעלות על הדעת. בואו נראה ונזהר מקרבתם ומפגיעתם הרעה.
בדומה לצבי יחזקאלי, ראש הדסק לעניני ערבים והעולם המוסלמי ,בכתבות התחקיר שלו ברחבי ארופה והארצות המוסלמיות, כך גם אל ג׳זירה חדרו לקרבנו, ללב הפעילות הפנים והחוץ-ממסדית נגד תנועת החרם. גופים כמו טיפ פרויקט ישראל) או ה-IAC (ארגון הישראלים שהוקם בלוס אנג׳לס ונהנה ממימונו של אדלסון) מככבים בתחקיר שערכה אל ג׳זירה, והתוצאה: היהודים נראים כאילו מנסים הם להשתלט על כל העולם למי שמכיר את עלילות הדם בשנים ובעשורים שקדמו למלחמת העולם השניה, הרי שיש כאן חזרה מדויקת, למעט התפאורה ואמצעי התקשורת שהתקדמו מהלך מאה השנים שחלפו מאז).
התוכנית של אל ג׳זירה מרתקת, שכן זו היא דוגמא של הוצאת דברים מהקשרם ויצירה של מסכת שלמה, מציאות מדומה. בהרבה מובנים, סדרת התחקיר כמו גם המאמצים להשתיקה העלו את קרנה והיא יכולה להתחרות בקלות בסדרה ״פאודה". זו האחרונה מנצלת את מר גורלם של הפלסטינים האומללים (והיהודים הארורים יוצאים פעמים כשידם על העליונה, פעם הם הכובשים, ופעם מכריחים הם את חברי נטפליקס לשלם להם טבין ותקילין בכדי לראות את הסדרה), בעוד זו הראשונה מתפשטת כמו אש בשדה קוצים, על אפם ועל חמתם של היהודים שממשיכים בנסיונם הכושל להכילה.
מה הסכנה? הרי אותם ישראלים חכמים, יודעי-כל, פוטרים אותה כלא קיימת.
הסכנה אדירה. בארה״ב החצויה בין כחול לבין אדום, בין בית הנבחרים לבין הסנאט, בין אוהדי אובמה שלא התרגלו שידם לא העליונה לבין אוהדי טראמפ, כולם קיצונים מסוכנים, עומלים מזה שנתיים להדיח את הנשיא ולהכניסו לכלא בשל העזרה הרוסית שקיבל שהביאה לעליתו לשלטון ולמניעת הנשיאות ממי שציפתה לה, המועמדת הטבעית והנכונה, הילרי קלינטון. רק הזכרת ״השפעה רוסית״ וכולם נדרכים.
הוועדה החוקרת צריכה לבדוק עכשיו גם ״השפעה של הלובי הישראלי״ ומעורבותה של ממשלת ישראל, ומסתבר שגופים יהודים רבים מעורבים, ביודעין ובמישרין, אלא שהם חשבו שהם מעל החוק, שלהם מותר להיות פורעי ומפירי חוק, ושיד המערכת לא תגיע אליהם. ממשלת ישראל, מסתבר, הפעילה סוכנים – יהודים וישראלים – השתמשה בכספים של אדלסון (המקורב הן לנתניהו והן לנשיא טראמפ) ונעזרה או מימנה גופים כמו TIP או ה-IAC להשיג את מטרותיה. פעילות ממשלה זרה בארה״ב שלא היתה מביישת את צפון קוריאה, רוסיה של פוטין או סין. עדיין לא שכחנו את מר פועלו של יונתן פולארד, והנה מסכת שלמה, עשרות ואולי מאות יונתנים, המתפשטים ומתרבים ועומלים נגד ארה״ב. המחיר יהיה כבד בהרבה מישיבה בבית סוהר, כפי שעצם הסכנה בתנועת החרם היא לא בהשפעה הכלכלית האפסית שיש לה.
כמו בזו כך גם בזו. התככים והמעשים של הישראלים והיהודים להשפיע על ארה״ב להתנהג כרצונם יעלו את חמתו של האדם הממוצע מן השורה. אם חס וחלילה יקרה משהו (משבר כלכלי, מתקפת סייבר משתקת, מתקפת פולס אלקטרו-מגנטי, מתקפה גרעינית, מתקפת וירוס, התפרצות קטלנית של אבולה או מגיפה, וכדומה) הרי שהיהודים יוגדרו מיד כאשמים, וגורלם – גורלנו – יהיה בדיוק כפי שקרה החל בספטמבר, 1939.
הישראלים בזו למוסכמות, ובאה רשת אל ג׳זירה וחשפה לעולם כולו את מעשיהם הנלוזים. הישראלים ניסו להשפיע על ארה״ב למנוע את הפרסום, אך בימינו דבר כזה בלתי אפשרי. וכך, בדיוק ביום הבחירות, שיחררו לרשת את כל הפרקים של הסדרה, כך שכולם יוכלו לראותם ולהחליט בעצמם.
למעונינים, נית לצפות תחקיר באתר של ״אלקטרוניק אינתיפדה"; סידרה מרתקת, מענינת, מאלפת, מלמדת, מסוכנת, אפלה ומאירה גם יחד. סדרה בה אנו מככבים, ועל כך עוד נשלם מחיר יקר ביותר – מחיר עצם קיומנו.
לתגובות: bussel@me.com