נתניהו הוביל את המדינה למחוזות שלא תיארנו או חלמנו שנגיע אליהם עכשיו הגיע זמן לשינוי, ובני גנץ מתאים בהחלט להוביל את ישראל קדימה
אני זוכר היטב את הפעם הראשונה ששמעתי את סנאטור ברק אובמה. עמדתי רתוק לטלוויזיה, כמעט מהופנט. לא התפלאתי שיהודי ארה״ב נהו אחריו בהמוניהם, חלקם כי ראו את אובמה האמיתי – שותף פעיל ללחץ שניתן להפעיל על ישראל – וחלקם כי גם הם היו מהופנטים, מרותקים. כשאובמה ירד מהבמה עת נאם בפני משתתפי כנס אייפ"אק (השדולה למען ישראל בוושינגטון) ללחוץ את ידי היושבים בשורה הראשונה, לבם עלץ. הוא הכריז שהוא מכיר בירושלים בירת ישראל, ועוד גדולות ויקרות נכונו לנו, כך ודאי הרגישו כל הנוכחים. לא היינו צריכים לחכות זמן רב להיסטוריה לטפוח על פנינו. לא עברו מספר שעות, וכבר למחרת בבוקר יצאה ההבהרה שלא בדיוק ולא בכלל, לא התכוון והוצאו הדברים מהקשרם.
את אותה הרגשה – שבפניי עומד נואם מיוחד שעוד נזכה ונכיר בשנים הבאות – הרגשתי עת עמדתי באותו מקום בדיוק, צופה במסך הטלוויזיה: נשיא מדינת ישראל ולימינו בני גנץ. גנץ היה רמטכ״ל אהוד ומוערך. האם זה אומר שהיה רמטכ״ל טוב? האם רמטכ״ל פירושו פוליטיקאי טוב? האם הוא יהיה ראש ממשלה טוב? האם יצליח להרכיב ממשלה?
כולנו זוכרים את אהוד ברק, איש מבריק כבר כששירת כרמטכ״ל שהוא ממשיך לפוליטיקה. אצל ברק הכל מחושב, שנים מראש, וכך טרם פרישתו מצה״ל, הוא וידא שהארכיונים ״נוקו״ מכל דבר שאינו מחמיא עבורו. רק כראש ממשלה היה מוכן לתת לערפאת יותר מכל ראש ממשלה אחר, ובימינו אלו הוא נשמע קיצוני-שמאלני, מוטרף ע״י נתניהו עד כדי כך שהישראלי הממוצע מתרחק ממנו כמו ממגיפה. פשוט לא נעים לשמוע את כל שהוא שופך ברבים, כאילו שנתבלעה עליו דעתו.
גוש הימין מתנגד לגנץ בשל נכונותו לעבוד עם הערבים אזרחי ישראל, בגלל שהמצע עליו הוא רץ הוא ״רק לא נתניהו״ ובעיקר בגלל שהוא ״שמאל". יאה יהיה לגוש הימין (שאני נמנה על חבריו) שיזכור שהוויתורים הגדולים ביותר תמיד היו ע״י ממשלות הימין ולא השמאל. יתרה מכך, לחברי גוש הימין, חייבים לזכור מי הוא בני גנץ: מנהיג, שכן אחרת לא היה רמטכ״ל צה״ל. גנץ לא יבגוד במדינת ישראל, וודאי אינו טיפש או חסר אחריות, בדיוק להיפך. הוא ידע להוביל את אנשיו כולנו – בכדי להשיג את מטרות קיומו של צבא ההגנה לישראל, והוא גם ידע להוביל את העם כולו.
את גנץ פגשתי לפני שנים, כשכיהן כנספח הצבאי בוושינגטון הבירה בדרגת אלוף. הוא טס ללוס אנג'לס במיוחד לתמוך בחברו, רב הכותל, בזכייתו בפרס יוקרתי על ״שרשרת הדורות” שבכניסה למנהרות הכותל (ידידי יעל ז״ל וג׳רמי לנגפורד הם האומנים שיצרו את שרשרת הדורות). חבר שיודע להתייצב לצד חבריו, הן בשעת צער, צרה ומצוקה והן בשעת שמחה מיוחדת ראוי להערכה.
הפרשן הצבאי אלון בן דוד סיפר בהרצאתו האחרונה בלוס אנג'לס שחייו של בני גנץ היו קלים למדי – הכל הסתדר עבורו בלי קשיים, כאילו הוגש לו הכל על מגש של כסף. הוא לא אמר זאת בקנאה או בשנאה, נהפוך הוא; הוא ציין שגנץ בר מזל. ואכן, אדם צריך להיות במקום הנכון, בזמן הנכון. האם יש רע בכך שלכאורה הוא לא התאמץ, שהכל בא לו בקלות? נהפוך הוא – צריך להתפלל שכך גם יהיה בעתיד לבוא.
אך יותר מכל מסקנות מהקשרים אלו ואחרים, שיתכן שהן נכונות ויתכן שהן לא תתממשנה (כפי שקרה עם אהוד ברק), אהבתי את מה ששמעתי. הרגשתי שלפניי עומד מנהיג, מצביא, וקורא לאנשיו (ולי) לצעוד איתו ואחריו. ביני לבין עצמי אפילו ציינתי לשבח את מי שכתב עבורו את הנאום.
במערכת הבחירות נאמר לנו – ורבים הפנימו – שהמצב קיומי-קריטי, וחייבים איש בעל נסיון שימשיך להוביל אותנו קדימה. מתי המצב לא היה קיומי קריטי במהלך שבעת העשורים האחרונים? הדברים חזרו ונאמרו בצורה מפורשת ביותר: יש רק אדם אחד, יחיד ומיוחד, שיכול לעשות זאת, והוא ראש הממשלה בנימין נתניהו.
אין ספק שנתניהו הוביל את המדינה קדימה למחוזות שלא תיארנו וגם לא חלמנו שנגיע אליהם. עם זאת, הוא זנח (או בצורה מחושבת או בגלל שזה לא היה העיקר) את השכבות החלשות, וכך גדל והתעצם הפער בין אלו שיש להם ואלו שאין להם – משפחות עם ילדים וחיילים רעבים; אלימות איומה; שחיתות בכל הרמות; חינוך קלוקל; אזורים הסובלים מהמהגרים הבלתי חוקיים; ניצולי השואה שנזנחו ועוד . כך גם לגבי הפער בין המרכז לבין הפריפריה והגרוע מכל – התהום בין תומכיו ומתנגדיו ובין דתיים וחילוניים, שנאה משסעת שכבר מזמן לא התנסנו בשכמותה – שנאת חינם שתביא למפלתנו.
וכך מגיעים אנו אל הבלתי-נודע שהוא למעשה ידוע ומוכר, מוערך ובעל נסיון – בני גנץ, ואל נאומו במשכן הנשיא, פנייתו לכל אחד ואחת מאתנו. את שנתניהו נזכר בשבועות ובימים לפני יום הבחירות, בעיקר כשהרגיש מאוים שהוא הולך להפסיד, גנץ פרש כשטיח בכניסה: אנחנו עם אחד, משפחה אחת, בואו נתאחד, בואו נצעד ביחד. גנץ מסתכל ורואה את עמו ומשפחתו, ויודע שמדינה ובית לעם היהודי יש רק אחד – בין הנהר לבין הים – והוא מוקף אויבים מחוץ ומבית שרוצים להשמידנו. כרמטכ״ל הוא סקר בגאווה ובהתרגשות בלתי פוסקת את החיילים והמפקדים, כולם פקודיו, והצעידם קדימה. כך הוא יעשה עכשיו עם מדינת ישראל. הגיע זמן שינוי, וטוב שבני גנץ הולך להובילו.
