מה שלפני לא הרבה שנים חשבנו שאינו עניין גדול, טיפס עד למדרגת בהלה * הסיבה: המיעוט האנטישמי הקטן נעשה תוקפני יותר
יהודי אמריקה (ואנחנו בתוכם) נעשו מודאגים יותר. התופעה המכונה אנטישמיות, שלפני לא הרבה שנים רובם חשבו שאיננה עניין גדול – לא כאן בכל אופן – נעשתה לשאלה, אחר כך לדאגה, ואולי, בשבועות האחרונים, טיפסה עד למדרגת בהלה.
ככל שמדובר ביהודים, וגם במי שמופקדים על ביטחונם, המצב ברור: גילויי אנטישמיות הפכו מעניין נדיר לעניין של שגרה.
בסביבות חג החנוכה נרשמו עשר מתקפות על יהודים באזור ניו יורק. חלקן קטלניות, חלקן כמעט קטלניות. צפיפות האירועים חידדה את המודעות והניבה גל של פרשנויות (למה זה קורה), ויכוחים (מי אשם), התייעצויות (מה עושים), הבטחות (נגן, נשמור), תהיות (לאן כל זה הולך). רק מעטים, כותב הפרשן ומומחה ליחסי ישראל-ארה"ב שמואל רוזנר, עצרו לבחון את הנתונים. יש לזה סיבה: הנתונים מבלבלים, קשים לפענוח. אנטישמיות מתגלה בשלל צורות וצבעים, לא כולן מוסכמות. היא מתועדת בשלל דרכים, רובן לא לגמרי אמינות. הגדרותיה חמקמקות, נתונות במחלוקת. בהתאם, ליד הקביעה שהאנטישמיות באמריקה מתגברת כדאי להציב סימן שאלה. לא שאפשר לקבוע בביטחון שאינה מתגברת. הסימנים והאירועים בהחלט מדאיגים. ובכל זאת, עיון מדוקדק במספרים מחייב להעלות תהיות.
יש נתון אחד שאיננו נתון במחלוקת: היהודים כאן מפחדים. תחושתם הסובייקטיבית היא של סביבה שנעשית עוינת יותר, מסוכנת יותר. ארבעה מכל חמישה יהודים (84%) אמרו השנה שלהערכתם האנטישמיות התגברה בחמש השנים האחרונות. קרוב למחצית (42%) אמרו שהם מרגישים השנה פחות בטוחים מכפי שהרגישו בשנה שעברה. כל זה, אף על פי שהרוב המכריע (98%) אמרו כי הם עצמם לא חוו אנטישמיות. כלומר, חוויה ממשית לחוד, והרגשה סובייקטיבית לחוד. כרבע מהיהודים באמריקה אמרו שהם נמנעים לעתים מללכת למקומות מסוימים, מתוך דאגה לביטחונם. חמישה מכל מאה אמרו שנמנעו מללכת למוסד יהודי בגלל חשש כזה. ואפשר להניח שככל שהדאגה תגבר, וככל שיתרבו פרסומים על מתקפות, כך יעלה מספר היהודים הנמנעים.
האם ליהודים יש גם ריאלית סיכוי גדול יותר להיפגע מכפי שהיה בעבר? האם היום פחות בטוח מכפי שהיה לפני שנה? לפני עשר שנים? לפני 30 שנה? הביטו בנתוני ה־FBI על מתקפות נגד יהודים. הם מלמדים שהיהודים צודקים, אבל גם טועים. הם צודקים בכך שיש עלייה במספר התקריות בשנים האחרונות. הם טועים בהנחתם שהבעיה נעשתה דרמטית יותר מבעבר. כשבוחנים כמה עשורים, מספר התקריות נגד יהודים נמצא דווקא בירידה.
מבט קצר בנתוני העשורים האחרונים של הליגה נגד השמצה – הארגון היהודי הגדול המלקט תקריות נגד יהודים – מלמד על מגמה דומה. בשנת 1994, שנת השיא של העשורים האחרונים במספר האירועים, היו מעל 2,000 תקריות. ב־2017, שבה נרשמה קפיצה דרמטית במספר התקריות, היו בכל זאת קצת פחות: 1,986.
אבל מי שטורח לחזור עוד קצת אחורה מגלה שייתכן שהחדשות לא לגמרי חדשות. למעשה, מה שקרה בשנים 2016־2019 הוא מעין חזרה למה שהיה סטנדרטי בשנות ה־90 וברוב שנות האלפיים. פרופ׳ אלכסנדר גוטפריינד משיקגו, שבחן שלל נתונים על מצב האנטישמיות בעיניים של סטטיסטיקאי, קבע כך: ״מה שמצאתי כנראה יפתיע אתכם: יש לנו בעיית אנטישמיות אמיתית במדינה הזו. אבל היא איננה מחמירה״.
ייתכן שמה שנצפה ב־2017 הוא קפיצה גדולה במספר האירועים. ייתכן שמה שקרה ב־2017 הוא קפיצה גדולה במודעות וברצון לדווח על אירועים, מה שיצר את הרושם שיש יותר אירועים, מה שהגביר עוד יותר את הרצון לדווח, וחוזר חלילה.
רוזנר מאתגר: מדוע שתהיה פתאום מודעות גבוהה שמובילה לדיווח תכוף? לזה יש תשובה, בשתי מילים: דונלד טראמפ. מרבית היהודים כאן (לא הישראלים) מאשימים את טראמפ ביצירת האווירה שמגבירה את סכנת האנטישמיות. אבל אפשר להציע גם אפשרות אחרת. נוכחותו הדומיננטית של טראמפ – שהיהודים אינם בדיוק מחסידיו הגדולים – חידדה את הערנות של היהודים לסביבתם וגרמה להם להתחיל לדווח על מה ששנה או שנתיים קודם לא היו טורחים לדווח עליו. ההנחות האלה מחדדות את הקושי לפענח את מצבה המדויק של האנטישמיות באמריקה.
והנה עוד קושי. האנטישמים מעטים, האמריקאים רבים. כלומר, פעילות נמרצת ופוגענית של מספר קטן של שונאי יהודים יכולה להעלים את התמונה הכוללת של אמריקה שאיננה שונאת יהודים. כמה מהאמריקאים הם אנטישמים? תלוי איפה מעבירים את הקו. תלוי מה שואלים.
קרוב לשליש מהאמריקאים מאמינים שהיהודים יותר נאמנים לישראל מאשר לאמריקה (31%). מספר דומה מאמינים שהיהודים הרגו את ישו. הליגה נגד השמצה פיתחה מדד המבוסס על 11 שאלות. מי שמשיב "לא נכון" – כלומר, תשובה אנטישמית – על שש ומעלה מתוכן, מוגדר כבעל נטיות אנטישמיות.
במבט על שלושה עשורים שיעור האמריקאים המחזיקים בעמדות אנטישמיות נמצא בירידה. כלומר, ייתכן שהמיעוט האנטישמי הקטן נעשה תוקפני יותר, מה שמחייב היערכות בהתאם. החדשות הטובות: אמריקה, בינתיים, לא נעשתה אנטישמית יותר.
