הפעיל הנוצרי דילון הוזייר נלחם עבור הקהילה הישראלית-אמריקאית מחוף לחוף • הסיפור שלו כמשל ליום העצמאות תשע"ט
הסיפור מתחיל בבחור נוצרי, דילון הוזייר. דילון שירת בקונסוליה הישראלית בלוס אנג׳לס (האחראית על שש מדינות בחוף המערבי) תחת שלושה קונסולים כלליים. לא דבר של מה בכך, שכן לא קל לעבוד עם ישראלים. נזקפו לזכותו פעילויות מרשימות, פרויקטים אותם יזם או הוביל, ובהם הבאת מגילות ים המלח ללוס אנג׳לס (וכל מאות אלפי האנשים שבאו לראותן) וחתימת הסכמי הבנה ושיתוף פעולה בין מדינת ישראל לבין מדינת קליפורניה ובין ישראל וערים שונות (דוגמת לוס אנג׳לס, בוורלי הילס, ווסט הוליווד) לפני חמש שנים.
לכבוד יום העצמאות ה'תשע״ט, כחלק משיתוף הפעולה בין בוורלי הילס ומדינת ישראל, נערך ערב שירה-בצוותא באולם המופעים של בוורלי הילס – בסגנון של העיר הידועה ביותר בעולם. בזמן שכל שיוך למדינת ישראל מתקבל בבוז, סלידה ושאט נפש, בוורלי הילס פותחת זרועותיה בחיוך ובחיבוק חם. המסר פשוט: אנחנו עומדים לצד ישראל ותומכים בה ללא פקפוק, היסוס או סייג. בואו וראו – לא רק שיש לנו קשרים ענפים של תורמים מקומיים עם כל אוניברסיטה, מוזיאון, בית חולים, מפלגה פוליטית ועמותות בארץ, אנחנו חוגגים בחוצות את יום העצמאות ה-71 של מדינת ישראל. בהחלט לא דבר של מה בכך.
כדי לאפשר המשכיות של העבודה וההשקעה הכבירה בת שנים ארוכות, דאג אחד הקונסולים הכלליים לשבץ את דילון בארגון מקומי, להמשיך את העבודה עם הפוליטיקאים בכל הרמות. משם המשיך דילון להקים ארגון שהיום הוא עומד בראשו, עם חברים בכל רחבי ארה״ב, פעילות בכמה מדינות, עשייה ברוכה ותקציב מזערי. הארגון נקרא בקצרה ״אני יכול״ או ״ישראלים יכולים". המוטו: ״ארה״ב ,I-CAN טובה יותר, ישראל בטוחה יותר וברית חזקה יותר בין ארה״ב לבין ישראל״.
בכל מדינה בארה״ב יש חלון הזדמנויות אחר להציג חקיקה. החצי הראשון של 2019 היא תקופה קריטית לפעולה. קדם לתקופה זו מאמץ לשנע את הישראלים החיים בארה״ב להצביע, שכן המחוקקים מקשיבים קשב רב למצביעים להם (ראה לדוגמא את כוחם של האוונגליסטים הנוצרים או הקהילה הלטינית בארה״ב). באותה תקופה גויסו ישראלים מכל הצבעים והגוונים לסרטון שאמר ״צאו להצביע, גם אנחנו מצביעים". הרעיון וביצועו (עם תקציב דל או לא קיים) הלהיב את דמיונם של אחרים, שיצאו גם הם לעשות את אותו הדבר ולעודד את הקהילה הישראלית החיה בארה״ב להצביע בבחירות המקומיות. ראו מה קורה כש-16,000 אנשים באזור מאוד ליברלימצביע עבור מועמדת דמוקרטית – חברת הקונגרס עומאר היא דוגמא להרס ולסכנה הטמונה באי-עשיה מצדנו. ומדוע אין חברי קונגרס ישראלים-אמריקאים?
כשראשידה טליב נבחרה לקונגרס כ״פלסטינאית-אמריקאית״ ראשונה (אויבינו עובדים יפה; היכן כל הישראלים בקונגרס, בסנאט, במועצות הערים ובשאר גופים מחוקקים?), פירסם דילון מכתב המברך אותה על בחירתה ושואל אותה האם היא תחרים את הישראלי-אמריקאי הראשון שייבחר לקונגרס כפי שהיא עושה כשהיא תומכת באופן גלוי בתנועת החרם נגד מדינת ישראל. הסביר דילון במכתבו: ״המאמץ המאורגן והשיטתי נגד קהילת הישראלים-אמריקאים, מבעלי עסקים קטנים לסטודנטים, בכדי למנוע מאנשיה להגיע לידי מיצוי מירבי של הפוטנציאל שלהם באמריקה, גורם לדעות קדומות ואפליה נגדם. אנחנו ניצבים איתן בכדי לשנות את כיוון זרם זה". קריאה ברורה לקרב, עם קווים מדויקים.
דילון מביא ישראלים לשימוע בפני בתי מחוקקים, שכן כשהסיפור אישי, מתחברים אליו ביתר קלות. אין זו ״ישראל״ ואין זה ה״כיבוש,״ כי אם רחל או יוסי הניצבים לפניך. הם נראים בדיוק כמוך (למרות שהמבטא שונה), והסיפור שלהם דומה מאד לשלך – הילדים כבר לא מדברים את השפה, הקשר עם הארץ ממנה הגיעו הדורות הקודמים רופף ונעלם, התרבות שונה וכך גם העתיד. הסיפור שלך יכול להיות מהונדורס, פרו, פיליפינים, ארמניה או ויטנאם, והסיפור של רחל ויוסי זהה בדיוק, ולכן קרוב ללבך, המחוקק האחראי.
הגישה תקפה לכל קהילת מהגרים בארה״ב. כך יוצא שמתקפת החרם בשל הקשר של הישראלים-אמריקאים עם ארץ מכורתם יכולה להיות אפקטיבית לא פחות גם נגד מקסיקנים, ארגנטינאים, סינים או קוריאנים. נוצרה קואליציה המעוניינת בעבודת הארגון הכוללת רוסים ופרסים, שתי קהילות משמעותיות ביותר. כשהגיעה אילהאן עומר לערב גאלה של CAIR בבולדלנד הילס, בין מאות המפגינים היתה קבוצה לא מבוטלת של אותה קואליציה שהצטרפו ובאו לתמוך במארגנים – ארגונה של בריג׳יד גבריאל באזור ששינע את חבריו כפי שהם עושים מזה שנים רבות נגד האיסלמיסטים ובכדי לשמר את אורח החיים שלנו במערב – ולהביע את מחאתם נגד חברת הקונגרס האנטי-יהודית, מארחיה מארגון הועד על יחסי מוסלמים אמריקאים ואורחי הכבוד ״קול יהודי לשלום״.
וכשבעיר ווסט הוליווד, מעוז הסופר-ליברלים בארה״ב וביתם של חברי הקהילה הגאה, התכוננו להקרין סרט על הנכבה, התכנסה קואליציה פרו-ישראלית כמותה לא נראתה בעשורים האחרונים בלוס אנג׳לס.
אנשים שהניחו את ההבדלים ביניהם בצד ועבדו ביחד. לכבוד יום העצמאות, ווסט הוליווד תקרין סרט מבית היוצר של מרכז ויזנטל על הקמתה של מדינת ישראל המודרנית ותערוך קבלת פנים לכבוד הקהילה היהודית והישראלית בעיר.
בנוסף לפעילות בשטח, הארגון ״אני יכול״ מציע כיתות ״אזרחות״ ומעורבות בפוליטיקה, דואג ליצור קבוצות פעילות של ישראלים ברחבי ארה״ב אך יותר מכל, שוקד על חקיקה מהחוף המערבי עד לחוף המזרחי בכל הנוגע לישראל, ליהודים ולחיי הישראלים-אמריקאים כמיעוט בארה״ב. במדינת נבאדה מדברים על הקמת מוזיאון לשואה. אם כך יקרה, נבאדה תהיה המדינה ה-30 בה יהיה מוזיאון שתפקידו לזכור את העבר ולהילחם בעלייה האנטישמיות בעולם ובכתיבה מחדש של ההיסטוריה, בזמן שדור הניצולים הולך ונעלם.
סיפור זה אולי התחיל בדילון הוזייר, אך ישנם עוד רבים הפועלים ללא לאות, שומרים על חומות ציון וירושלים בניכר ונלחמים על דעת הקהל הבינלאומית, מאוסטרליה לארה״ב, מדרום אפריקה לקנדה, ומארגנטינה להולנד. כך הגענו הלום, וטוב שישנם אנשים שיעשו הכל עבורנו. מרביתם נוצרים מאמינים. חברים כה מעט יש לנו, עד כמה חבים אנו להם חוב של הכרת תודה. כדברי הנביא ישעיה ס״ב:6) ״על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום הלילה תמיד, לא יחשו המזכירים את ה׳, אל דמי לכם"; וכאמור בתהילים (קכ״א:3-4) ״אל יתן למוט רגלך, אל ינום שומרך; הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל".
הגיע הזמן שאנחנו – הישראלים החיים מחוץ לישראל נצטרף לשורות הלוחמים עבורנו. הם ימשיכו במה שהם עושים בין אם נעבה את השורות ובין אם לאו, אך עד כמה יוכלו להיות יעילים יותר אם נתמוך ונשתתף!
לתגובות: bussel@m.com
